חומש "ויקרא", פרשת שמיני - ואנו ממשיכים עם פרשת השבוע ומנסים להבין את הייחוד של היום השמיני לעומת שבעת הימים שקדמו לו. כשקראנו בפרשת השבוע "שמיני" אנו מבינים שמעבר לשבעת ימי הבריאה, יש אור נשגב יותר: 7 מסמל קדושה, 8 מסמל קדושה שמעבר לגבולות, מעבר לגדרות של הזמן.
השאיפה לקדושה, להתקדשות, למגע באותה גיזת זהב נדירה, הוא מסעו של המשורר לסמל, ליופי של בטרם.
כתבתי את השיר "הזמן הגנוז" כדי לנסות להבין מה שמעבר לזמן, מעבר לשגרה ולחול... הזמן הגנוז מבקש את לידתו של הנס, את הכינור בן שמונת המיתרים שעליו ניגנו בבית המקדש. כי שם יש משהו שמעבר, יש סמלים מעבר למעשים. יש בשירה נתיב לאותו גילוי מרומם, לאותה ציפייה לגאולה פנימית ועולמית.
הזמן הגנוז
הרצל חקק
אוֹרוֹת בְּחַיֵּינוּ, וְאוֹר מַשְׁלִים אוֹר
אוֹר זְרִיחָה, אוֹר שְׁקִיעָה, אוֹר הַיָּם
וְהִלַּת הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי הַמַּבִּיעָה הַכֹּל
הַמְּפָרֶשֶׁת אוֹתָם
נַעֲלַיִם בָּלוֹת הוֹלְכוֹת שָׁנִים בְּדֶרֶךְ הַחַיִּים
טְבִיעוֹת בַּחוֹל, אֶל גִּזַּת הַזָּהָב, חֹלִי הַמְּבַקְּשִׁים
וְהָעַיִן מְחַפֶּשֶׂת נֵס שֶׁיַּבְדִּיל, שֶׁיַּאֲצִיל
הֲרֵי סְמָלִים גְּנוּזִים שָׁם בְּתוֹךְ הַמַּעֲשִׂים
וְכָאן הַגֵּו צְמַרְמַר, הַלֵּב סְחַרְחַר
קָשֶׁה לִצְרֹר שְׁנוֹת אוֹר, צָרִיךְ לָתֵת לָעוֹלָם לִדְהוֹת
לִצְבֹּע אֲבָנִים בִּבְדֹלַח שֶׁל טֶרֶם, לִזְכֹּר אַחֶרֶת
אֲבָל הִנֵּה הַטַּל, הִנֵּה גִּזַּת הַצֶּמֶר, נוֹשֶׁמֶת
כִּתְשׁוּקַת צֳרִי, כְּתַאֲוַת שַׁחֲלוֹת, שִׁכָּרוֹן לַפְּרִי
עַד יָקוּם הָרֶמֶץ, נִלְהָט בְּעֹז
כִּי נִצַּל, כִּי נִצַּת הָאוֹר שֶׁנָּגוֹז,
שָׁר וְחַי בְּחוֹלְפוֹ, בִּמְעוּפוֹ
שֶׁפַע מַעֲשִׂים וּסְמָלִים מֵאוֹר הָעוֹלָם
וְעַד גּוּפוֹ
אֵלֶּה חַיֵּינוּ, זוֹ הַשִּׁירָה שֶׁל הַסֵּבֶל שֶׁמְּחַכֶּה
לְהִתְגַּלּוּת, לִזְמַן
פְּלָאִים, לְמַשְׁמָעוּת, זֶה הַצֹפֶן הַכּוֹאֵב
שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁבָּרוּחַ מִתְפַּעְנַחַת,
רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לָגַעַת בַּגֵּו
לָדַעַת בַּלֵּב
אֶת הַדְּבָרִים, אֶת הַיָּמִים, אֶל תַּמְצִית
הַבְּרִיאָה, אֶל גַּחֶלֶת הַנְּבוּאָה, עַד
טַל נוֹשֵׁק, עַד צֶמֶר נוֹשֵׁם, לַחַן, חָרוּז
עֵת רְוָיָה, יֵין הַתַּפּוּז
הִנֵּה הַבָּרָק שֶׁחוֹצֶה רְקִיעִים, שֶׁמַּצִּית חַיִּים, זֶה הַזְּמָן
הַגָּנוּז |