זכרונם הוא חוזק האומה שלנו

בכל שנה אני משתתפת בטקס יום הזיכרון לשואה הקהילתי בפאן פסיפיק פארק בלוס אנג'לס. במעלה הגבעה, מאחורי הבמה, עומדים זקופים שישה עמודי שיש שחור, השייכים לאנדרטת השואה של לוס אנג'לס, ומייצגים את ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה. הטקס הקודר השנה התקיים בחסותו של מוזיאון השואה של לוס אנג'לס, הפדרציה היהודית והקונסוליה הכללית של ישראל בארה"ב - החוף המערבי. בכל שנה, ראש העיר של לוס אנג'לס, נכבדי העיר, קונסולים דיפלומטיים רבים המייצגים את העמים שלהם ומאות אנשים באים לחלוק כבוד לשישה מיליון יהודים, שלושה מיליון מהם ילדים, שנספו בשואה. איך אפשר להבין את המוות של שישה מיליון אנשים? זה כמו להרוג את כל תושבי העיר לוס אנג'לס ושיקגו. אין מוזיאון בעולם שיכול להציג לעומקן את הזוועות. רק הצצה קטנה לתוך הזוועה! אני מאמינה שהיהודים הם אנשים מוכים. אני מאמינה כי מדינת ישראל היא מדינה מוכה, כשמספיק מובנו באמת מספיק! במשך 2000 שנים היהודים היו קורבנות והתנהגו כאילו אין להם אפשרות אחרת. ובאמת, עד נקודה מסוימת לא הייתה להם אפשרות אלא להיות בני חסות בכל מיני ארצות גויים שבאו והלכו, ולפעול לאורח המנטליות של 'לא לומר מילה' ולא לעמוד בדרך במדינה המארחת אך לא מסבירת-פנים שבה הם גרו. אם בנות הברית עשו מאמץ אמיתי בתקופת מלחמת העולם השנייה לשים קץ לטבח של יהודים ולהציל חיי יהודים, בריטניה לעולם לא הייתה מוציאה את הנייר הלבן הנתעב והמביש, בעלות הברית היו מפציצות את קווי הרכבת לאושוויץ, והיו מרשות ליהודים למצוא מקלט בכל המדינות שלהן - מה שהן לא התירו, ואלו רק כמה נקודות שעולות במוחי, פעולות שהן היו יכולות לעשות אך לא עשו. אם בעלות הברית פעלו כראוי, אך הן לא, אלא דאגו לאינטרסים שלהן בלבד - לעולם לא הייתה שואה כזו, ויהודים לא היו נצרכים שיהיה להם מוזיאון "יד ושם" השובר את הלב ומקומות אחרים לזיכרון השואה בכל רחבי העולם, להזכיר ולזכור כי חייהם של שישה מיליון יהודים - שלושה מיליון מהם ילדים - קופחו על-ידי הנאצים השטניים במהירות של חגורת מסוע. והיום, האיסלאמו-נאצים שואפים להמשיך לממש את מטרת הנאצים - הפתרון הסופי השטני, והם ממשיכים בהתנהגותם הגרוטסקית. והעולם, שוב, עומד מבלי לעשות דבר, וגרוע מכך - עוזר להם להשיג את מטרתם הנתעבת. אמש (1.5.11), בנאומו ב"יד ושם", ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז: "כשעם ישראל וצבא ההגנה לישראל אומרים: 'לעולם לא עוד', הם מתכוונים לכל מילה". תודה לאל והודות לזאב הרצל ולזאב ז'בוטינסקי והציונות המודרנית, ליהודים יש כיום מדינה ריבונית וכך הם שינו את מהלך ההיסטוריה שלהם. כיום עומדות בפני היהודים אפשרויות. הראשונה - הם יכולים להגן ויגנו על עצמם מפני כל אלה הרוצים להשמיד אותם, ובאותה חשיבות - הם צריכים להתעלות כאריות, להיות כדוד המלך או כיהודה המכבי. עם כל זאת, לשים קץ למנטליות הגטו שקיימת אצל יהודים רבים ולהפסיק להתנהג כאילו הם עדיין קורבנות, כפי שלמרבה הצער, במידה מסוימת, ישראל עדיין פועלת. "לזכור" - מחייב פעולה. זה דורש שלא לזלזל בכוחו של רשע ולזכור שאדישות ונייטרליות אינן מקובלות. אוון מתחיל בצעד קטן אחד, צעד קטן עד שכוחו גדל ואז הוא תופס שליטה. לכן, אנחנו חייבים להזכיר לעולם, כל הזמן, מה משמעותו של אוון. לבנו עדיין קרוע, לבנו עדיין שבור, אך זכרונם של ששת מיליון היהודים הוא גם כוחנו! זוועות של אדם נגד אדם בלתי נסבלות. זה הזמן לדבר, בקול רם וברור. זה הזמן לפתוח את הארכיונים, להבריש את האבק ולהסתכל, ארוכות, בתמונות שמספרות את סיפורי הזוועה על המעשים הנוראים שהאנושות ידעה אי פעם, שנעשו נגד יהודים. אנחנו חייבים להוציא לאור שאיסלאמו-פשיסטים היו יד ימינם של הנאצים. האחים המוסלמים סיפקו מודיעין למשטרו של היטלר וכמו-כן היו חלק מרכיבי המכונה הנאצית ופעילים בהרג יהודים. אבל יותר מכך - חייבים לזכור שהם היו אלה שתקפו את ישראל ב-1948, כדי למנוע מהמדינה היהודית לקום. יוסף סטלין אמר פעם: "מוות אחד הוא טרגדיה. מיליון מקרי מוות הוא רק נתון סטטיסטי". זה הזמן להזכיר לעולם על הפשעים הדוחים נגד היהודים. הגיע הזמן לספר את הסיפור על עננים כהים רבים, אבל גם על חוסן, נחישות, גורל, תקווה, התחדשות, חופש - כולם מסמלים את האופי של האומה היהודית. אם ביום שישי, 20 באפריל 1945, היום החמישי לשחרור מחנה הריכוז ברגן בלזן על-ידי הצבא הבריטי השני, קבוצה של יהודים ששרדו, קרובים למראה שלד, עמדו זקופים והשתתפו בקבלת שבת שניהל הרב ל.ה. הרטמן מההצבא הבריטי השני וקיבלו את השבת על-ידי שירת המנון העם היהודי "התקווה" - אז יש לנו הרבה תקווה. החובה שלנו היא להעביר את הלפיד מדור לדור, הלפיד האולימפי היהודי של הישרדות המיוחד שלנו. חובתנו ואחריותינו לוודא שכל דור נושא את הלפיד. כל יהודי חייב להבין שהוא או היא קישור של עברנו והעתיד האינסופי שלנו. אומות העולם החופשי חייבות להעיד ולעמוד בחוזק מול הרשע ולמנוע שהיטלר אחר או אחמדינג'אד יגרמו לשואה נוספת. חייבים לוודא כי פשעים כאלה לא יקרו שוב לישראל או לכל עם אחר. אם אנחנו לא נאמר את האמת, השקרים וההונאה ימשיכו לשבש את חיינו ויכשילו אותנו שוב ושוב. לעולם לא עוד מובנו - לעולם לא עוד, עכשיו! אם אנחנו, היהודים, לא נתמוך ביהודים אחרים ובמדינת ישראל, אז מי כן?