יום הזיכרון הבינלאומי לשואת העם היהודי

אירופה רצחה יהודים ואפשר שאהבה את זה. בין 1945-1940 נרצחו שישה מיליון מאחינו היהודים על אדמת התרבות בת אלף השנים אדמת התרבות והרצח. אמת, גרמניה ירתה את יריית הפתיחה וייתכן שאלמלא ירייה זו, אזי לא הייתה אירופה היותר לבנה שסיפקה עד אז את יֵצָרֵיה האפלים בפוגרומים נוראים לא הייתה מצטרפת אירופה, להזדמנות הגדולה הזו שנפלה בידה לבוא חשבון עם מוּשָאֵי קנאתם-שנאתם החלשים מהם, היהודים, ולהובילם במדים ולא, בפקודה או התנדבות, להוביל תינוקות, ילדים, הוריהם, זקנים, לטבח. גרמניה, מולדת הסֶדר, המשמעת, התרבות נטלה את שרביט המנצחים וניצחה על מנגינת המוות שהיא, ורק היא הלחינה. אבל נגנים שהצטרפו לָתזמורת המפלצתית הזו, נמצאו לה הרבה מהמזרח למערב דם יהודים שטף מידיהם את אירופה. ואותן נסיבות השנאה העמוקות ואותה התרבות העילאית, עומדים היום היכן שעמדו אז בשיא, שיאה בן אלף השנים של אירופה. וקשה להאמין היום, כמו שאז היה קשה, אבל גם כעת עלול לקום מְהָשֶקט הנוכחי והתרבות, שוב פעם מנצֵח מטורף וייטול את שרביט הדמים, ושוב הנגנים, ושוב התזמורת השחורה, ואירופה. שישה מיליון נרצחים יהודיים באירופה. היסטוריון ומתמטיקאי לא יתקוטטו ביניהם על המספרים אבל ייתכן שארבעה מיליון במו ידיה רצחה גרמניה השניים הנותרים שנרצחו, שיָחְלֵקוּ ביניהם אומות התרבות ממערב למזרח כרצונן ולא, מי הוביל, מי הלשין, מי סִיֵיעָ, מי הרג, מי שתק, שיָחְלקו, שהרי כבר לא משנֶה להם לנרצחים, תינוקות, ילדים, הוריהם, סבא וסבתא, באיזה שפה הם שמעו את מותם הנורא מידָיךְ, אירופה. אירופה, שחצנית שכמותֵּך, יהירה, דבר לא השתנָה בך. בָּקְשי מחילה, הגיע הזמן! מהמיליונים הטבוחים על אדמתך מהמיליונים בכל כנפות תבל שעשקתְּ ורצחתְּ מהמיליונים לאין-סְפוֹר שכבר לא יכולים למחול לך, אבל בקשי, אולי ליבך הקר יפשיר קמעה, וייטב לך. אירופה. הרוצחים הגדולים שהיא הֵיניקה, חינכה וגידלה מטילים צל גדול וסָפֶק על חסידי אומות עולם שהיו בה, מתי-מעט, על הסופרים, המשוררים, הציירים, הקומפוזיטורים ואנשי המדע שלא יוכלו לעולם להסיר את כתמי הדם מכף רגל עד ראש שדבקו בה. אירופה תרבות מהולה בדם, בדמֵי עֲמִי היהודי לדורותיו בדמי תבל כולה, ואני יודע אמת, ואמת, אני מתעֵב אותה!