'כל שטח שנמסר הפך בסיס למעבדות נפץ'

עיון, כהמלצתו, באתר 'ויקיפדיה', מגלה את סעיפיה החריפים של האמנה, ולהלן כמה מ"פניניה":

• "פלשתין היא מולדת העם הפלשתיני והיא חלק אינטגראלי מהמולדת הערבית הגדולה... המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלשתין והוא, לכן, אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלשתיני מאשר את החלטתו הנחושה המוחלטת והעומדת - להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית המזוינת לשחרור־מולדתו, ולחזור אליה, לשמור על זכותו לחיות בה חיים טבעיים ועל קיום זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה... פעולות גרילה מהוות את הגרעין של מלחמת השחרור העממית הפלשתינית, וזה יחייב את הסלמתה והרחבתה, ואת גיוס כל המאמצים הציבוריים והחינוכיים הפלשתינים... שחרור פלשתין, מבחינה ערבית, הוא חובה לאומית כדי להדוף מהמולדת הערבית הגדולה את הפלישה הציונית והאימפריאליסטית ולטהר את פלשתין מהקיום הציוני. האחריות השלמה לכך נופלת על האומה הערבית, עמים וממשלות כאחד, ובראשם העם הערבי הפלשתיני. לשם כך, על האומה הערבית לגייס את כל יכולתה הצבאית, האנושית, החומרית והרוחנית, כדי להשתתף השתתפות פעילה עם העם הערבי הפלשתיני בשחרור פלשתין, ובמיוחד עליה, בשלב הקיים כיום של המהפכה הפלשתינית המזוינת, לתת בלי לחסוך ולהגיש לעם הערבי הפלשתיני כל עזרה וכל תמיכה חומרית ואנושית ולהעמיד לרשותו את כל האמצעים והאפשרויות, אשר תאפשרנה לו להתמיד במילוי תפקידו החלוצי ולהמשיך במהפכתו המזוינת עד לשחרור מולדתו... חלוקת פלשתין משנת 1947 והקמת ישראל בטלות מיסודן...".

"ערפאת לא שינה את האמנה מעולם", אומר יוגב ומצטרף בכך לעמדותיהם של אישים רבים, בהם גם שר הביטחון משה יעלון ששוב ושוב טען בעבר כי מעמד הביטול שנועד להוות מחווה לנשיא האמריקני דאז ביל קלינטון לא היה אלא מצג שווא. זאת מאחר שעל-מנת לבטל סעיפים מהאמנה יש חובה להגיע ל"רוב של שני שלישים של כלל חברי המועצה הלאומית לארגון השחרור הפלשתיני במושב מיוחד אשר יכונס למטרה זו" (סעיף 33 באמנה הפלשתינית). רוב כזה מעולם לא הושג. הכינוס ההוא של ערפאת לא הסתיים בספירת קולות אלא בהערכה כללית של הידיים שהורמו בעד ונגד שינוי האמנה. עוד נטען כי לו הייתה האמנה משונה באותו כינוס הייתה מנוסחת ומתפרסמת אמנה חלופית, וכזו מעולם לא פורסמה.

ומה לגבי ההבטחות הבינלאומיות לשמור על ערובות ביטחון לישראל? אי-אפשר לסמוך עליהן? "כל הבטחה בינלאומית שווה את קליפת השום. זה היה נכון גם בלבנון, גם בסיני וגם ברמת הגולן והדוגמה הטובה ביותר היא מהשנה האחרונה ברמת הגולן ששם כוחות האו"ם נכבשו ונמלטו. שום אם נורבגית לא תשלח את בנה להסתכן על גבולות שבין ישראל לשכנותיה. עברה הרלוונטיות האמיתית של כוחות שכאלה במזרח התיכון. גם כוחות אמריקניים לא יהיו נאמנים להגנתנו. עד כה הם היו נאמנים רק להכשרת הכוחות הפלשתינים למלחמה. נכון שבממד הרחב ארה"ב מחויבת לביטחונה של ישראל ואנחנו נעזרים בסיוע של שלושה מיליארד דולר, אי-אפשר להתעלם מכך ויש להודות על כך, אך עם זאת ארה"ב, בעיקר בימי שלטון אובמה, הציגה עמדות פרו פלשתיניות וחלשות גם בזירה האירנית, ולכן ישראל לא תוכל לסמוך אלא רק על אחריותה שלה לביטחונה". מכאן מוסיף יוגב פן נוסף של סכנות המדינה הפלשתינית - טלטלות המזרח התיכון. "נוצר ציר רשע של אירן וארגונים מוסלמים קיצוניים נוספים שאף שהם נלחמים בינם לבין עצמם כמו דאעש, ג'בהת אל-נוסרה, אנסאר בית אל-מקדס, חיזבאללה וחמאס, בסופו של דבר הם הולכים וכובשים את העולם המוסלמי ועלולים לייצר ציר רדיקאלי גאוגרפי שעובר בין אירן, עירק, סוריה וירדן ומתחבר אל גב ההר שבלב ליבה של ישראל. זה יהפוך את קו כביש שש לקו העמדות הקדמיות של שלוחותיה של אירן לבידודה של ירושלים ואיום על מרחב נתב"ג בואכה גוש-דן". לדברים אלו מוסיף יוגב תזכורת מימי 'צוק איתן' שבהם טיל בודד שוגר מעזה לאזור נתב"ג. "איזה רעש ומהומה היו כאן כשנסגר הנתיב האווירי של ישראל ליממה... עמדות קדמיות אלו בשטחים השולטים של גב ההר ביהודה ושומרון יוכלו להיות בסיס מתאים למטרות האמנה הפלשתינית לכיבוש יהודה ושומרון במו"מ ומשם המשך מיגורה של המדינה הציונית עד הים במאבק מלחמתי. זו תורת השלבים הפלשתינית על רגל אחת. התורה הזו יכולה להיות עטופה בכפייה או בחליפה ועניבה אבל זה מה שמסתתר מאחורי אמונתה למרות שבחזית היא מחייכת, דוברת אנגלית ושואפת משא-ומתן".

לנוכח כל דבריו אלה על אודות סכנותיה הביטחוניות של המדינה הפלשתינית, הן בממד המקומי והן בהיבט המזרח תיכוני הכולל, מתחדדת השאלה הפשוטה - והם, אנשי השמאל, לא מכירים את הנתונים האלה? אותם לא מטרידה הסכנה הביטחונית? איפה הם פספסו את הנתונים הללו? ליוגב תשובה גם לשאלה הזו: "מספר חששות מלווים את השמאל. הראשון הוא חוסר יחס מתאים לארץ ישראל שאותו הם לא למדו בבתי החינוך שלהם, בתי חינוך שזנחו את כל מה שקשור לאמונה, לתורה, למצוות וליחסינו לארץ ישראל. "מעבר לכך קיים החשש הדמוגראפי עקב ילודה פחותה בציבור שאינו דתי. לעומתם הציבור הדתי והחרדי, עקב ילודה גבוהה יותר, יכול לחוש אופטימיות ותקווה גבוהה יותר לגבי העתיד, מה שאין כן אצל מי שיצרו תרבות של נישואים מאוחרים ולידה מופחתת. בנוסף לזה קיימת אצלם חרדה מיחס אומות העולם ומערכת היחסים הבינלאומית בדגש על ארה"ב. כשצדקת הדרך התרופפה ומאידך המבט הלכאורה ריאלי אל מול מערכת היחסים הבינלאומית נראה מתערער, לכאורה זה חשש מוצדק. מי שיש בו בסיס של אמונות ודעות, מי שאינו סומך על הנס אלא מחזק את ההתיישבות, הילודה, הביטחון, העלייה, החוסן הלאומי יכול לעמוד בעמידה איתנה יותר במציאות שלנו מול התמורות במזרח התיכון ומול המציאות ביהודה ושומרון".