אצל דגים, כמו אצל בעלי חיים אחרים (אך לא כמו אצל האדם), העין גדלה במשך כל תקופת הגדילה. לכן, ככל שגוף הדג גדול יותר, כך גדולה גם העין. בנוסף לכך, קיים הבדל בגודל העין בין מיני דגים שפעילים ביום לדגים שפעילים בלילה: עין גדולה מאפשרת חדירה של אור רב ומאפשרת חדות ראייה גבוהה, ולכן לדגים פעילי לילה יש עין גדולה יותר, שמאפשרת להם לראות טוב בתנאים שהתאורה בהם חלשה. העיניים הגדולות גם רגישות יותר לאור, ולכן דגים בעלי עיניים גדולות רגישים לסנוור בעוצמות התאורה של אור היום. בעלי החיים היומיים, לעומת זאת, מאופיינים בעיניים קטנות יותר ורגישות פחות. ד"ר עמית לרנר, ראש המעבדה לביו-אופטיקה ימית וראייה במכון לחקר ימים ואגמים לישראל בחיפה, בחן יחד עם ד"ר דני גולני מהאוניברסיטה העברית את שלל דיג המכמורת בים התיכון והשווה בין גודל העין של הדגים המהגרים לדגים המקומיים. ההשוואה בוצעה בין מינים שונים מאותה משפחה, בטווח רחב של גדלי גוף. "מטרת המחקר הייתה למצוא קשר בין הראייה להתבססות המהגרים, ולהאיר פן חדש של השפעת הראייה על ההגירה שלא נחקר עד כה", מסביר לרנר.

ההשוואה בין הדגים המהגרים לדגים המקומיים העלתה ממצאים מפתיעים: בשתי משפחות, הקוליסיים (Scombridae) והצניניתיים (Carangidae), שכוללות מינים שטורפים בים הפתוח ושנשענים בעיקר על ראייה לצורך מציאת טרפם, לדגים המהגרים היו עיניים קטנות יותר מאשר למינים המקומיים. לעומת זאת, במשפחת המוליתיים (Mullidae), שכוללת מינים שאינם נשענים על ראייתם, לא נמצא הבדל בגודל העין בין המהגרים למינים המקומיים. כיצד ניתן להסביר את ההבדל בגודל העין? לדברי לרנר, המפתח לפתרון התעלומה נעוץ ככל הנראה דווקא בתעלת סואץ עצמה. התעלה רדודה יחסית ועומקה 25 מטרים בלבד. בשל כך היא מוארת היטב, ולכן ייתכן שדגים בעלי עיניים גדולות נמנעו מלעבור בה מחשש לסנוור, בעוד שדגים בעלי עיניים קטנות עברו בה בלי היסוס. משמעות הדבר היא שהתעלה יצרה סלקציה ראייתית על ההגירה הלספסית לים התיכון.

ממצאי המחקר מסייעים להסביר תופעה מוכרת: המינים המהגרים מאכלסים את האזורים הרדודים והמוארים יותר בים התיכון, ודוחקים את המינים המקומיים לעומק. תופעה זו תועדה במחקרו של גולני ובמחקרם של ד"ר דור אדליסט ואחרים בעבר: תצפיות על שלל הדיג העידו על דפוסים של החלפת ציר העומק אצל דגים קרובי משפחה, שבהם המין הים תיכוני העמיק את מיקומו בעמודת המים והמין המהגר התמקם במים הרדודים יחסית. לרנר, במחקרו החדש, מראה שסביר שתחרות זו מבוססת בין היתר על ראייה: המינים המקומיים, שהיו נפוצים בעומק הים גם בעבר, נדחקים לעומק וממשיכים להתקיים שם, בעוד שלדגים המהגרים, בעלי הרגישות הנמוכה יותר לאור, נדרשת תאורה חזקה יותר כדי לצוד ולהתקיים ועל כן הם מאכלסים את האזורים הרדודים. הממצאים החדשים משלימים את המחקר הקיים ותורמים להבנת התחרותיות בין מינים מאותה משפחה, שמשפיעה על אזור המחיה. תוצאות המחקר חושפות תופעה מעניינת נוספת: ההבדל בגודל העין מציע שההגירה לא קרתה בשלב הלרוולי, שבו הדג עדיין דגיג קטן וצעיר, אלא בשלב הבוגר. לרוות הדגים נסחפת בזרם בתעלת סואץ מדרום לצפון במשך רוב ימות השנה. יש לה יכולת תנועה מוגבלת, ובכל מקרה עיניהם של הדגיגים קטנות מדי מכדי להסתנוור מעוצמת האור בתעלה. אם מעבר הלרווה היה מכתיב את תפוצת המינים המהגרים בתעלה, לא היה אמור להימצא הבדל בגודל העין והימצאות המהגרים בים התיכון לא הייתה מוגבלת למים הרדודים. העובדה שלדגים המהגרים יש עיניים קטנות באופן מובהק מציעה שהדגים שעברו את תעלת סואץ עשו זאת כדגים בוגרים, שבשל היותם בעלי עין קטנה יחסית צלחו את המחסום המסנוור. עובדה זו מעניינת בפני עצמה, ומהווה מסקנה חשובה ובלתי צפויה של המחקר הראייתי. לרנר וגולני ממשיכים לחקור את הסוגיה, ובכוונתם להרחיב את המחקר למשפחות דגים נוספות מתוך 92 המינים שהיגרו לים התיכון דרך תעלת סואץ, ולהשוות את גדלי העין של אוכלוסיות המהגרים מאותו מין הנמצאים בים התיכון עם אוכלוסיות מבני מינם שנמצאו בים סוף.