המעורבות הרוסית במשבר בסוריה מהווה מעצב אסטרטגי חדש במערכת האזורית המזרח תיכונית ובמערכת הבינלאומית. למהלך זה תהיינה השלכות ניכרות הן על מאזן הכוחות והיריבויות במלחמת האזרחים בסוריה והן מבחינת המאבק בין המעצמות על ההשפעה בעולם. גם ישראל מושפעת מהשלכות אלה, לנוכח שינויים ביחסי הכוחות ולאור הסיכון של התנקזות סך הלחצים הפנים-סורי לעבר דרום סוריה ורמת הגולן.
ההתערבות הצבאית הרוסית בסוריה הוכנה בקפידה, וכנראה בתיאום עם אירן, הגם שלהתפתחות זו נלווה היבט של הפתעה. הנשיא
ולדימיר פוטין רואה עדיין במשטר אסד מרכיב חיוני בפתרון בעיית האיסלאם הקיצוני והבאת מלחמת האזרחים בסוריה לידי סיום וטוען, כי העולם אינו מבין את תפקידו החשוב של הנשיא אסד בלחימה בטרור הג'יהאדי. עם זאת, יודגש, כי בשלב זה מדובר בכוחות רוסיים ייצוגיים, המיועדים להגן על המאחז של שלטון אסד בגזרת החוף הסורי וחבל לאד'קיה, בו מרוכזת העדה העלאווית, לסייע לכוחות אסד באמצעות תקיפה מהאוויר של מאחזי המורדים, וכן לחמש ולהדריך את כוחות צבא סוריה הנאמנים לנשיא אסד. למרות שפעילות זו מלווה במסרים רוסיים על אודות הכוונה להילחם ב'מדינה האיסלאמית', גיחות התקיפה הראשונות של מטוסי חיל-האוויר הרוסי נועדו לפגוע בארגונים האחרים, המתנגדים לאסד. נוסף לכך, סדר הכוח הרוסי והרכבו (בשלב זה) אינו מתאים ללחימה, בעיקר קרקעית, נגד כוחות 'המדינה האיסלאמית'. וברקע הדברים, רוסיה הודיעה על כינון קואליציה מקבילה לזו שמובילה ארצות הברית נגד ה'מדינה האיסלאמית' והזמינה הצטרפות לתוכניתה ולמהלכיה.
התפתחות זו יוצרת אתגר משמעותי לארצות הברית ולמדיניות הנשיא אובמה במזרח התיכון, כמו גם למדינות נוספות באזור, ובכללן ישראל. יוזכר, כי ההתערבות הרוסית בסוריה מתרחשת בהמשך לפעילות מדינית נמרצת של רוסיה באזור, שרשמה הישגים בקידום היחסים הדיפלומטיים עם מרבית מדינות האזור. בתוך כך, רוסיה מיצבה עצמה כמובילת המאמצים לפיוס הפנימי בסוריה: רק בחודשים האחרונים נערכו שני סבבי שיחות בין הצדדים היריבים, בשושבינות רוסית, ונערכו הכנות לסבב נוסף של שיחות בשיתוף האו"ם.
נראה, שהמהלך הרוסי, המתבצע במסווה של לחימה ב'מדינה האיסלאמית', מעבר להצלת משטרו של אסד, מכוון לקדם את שאיפותיה הגלובליות של רוסיה ולקדם את חתירתה לתפקיד בכיר בזירה הבינלאומית. לא בכדי השווה פוטין את הנסיבות הנוכחיות לתקופת מלחמת העולם השנייה ולצורך בגיבוש הבנות בין המעצמות, בדומה להסכם יאלטה, שנחתם בארמון הקיסרי בחצי-האי קרים, ואשר נועד לחלק את אזורי ההשפעה ביניהן לאחר המלחמה. פוטין רואה בנכונותו להתערב ישירות בביצה הסורית דרך להפוך את המשבר במדינה זו למנוף השפעה, שיקנה לרוסיה עמדת כוח מול המערב ויסייע לה להשיג הקלות בלחצים המופעלים עליה עקב מדיניותה במשבר באוקראינה.
המפגש בין הנשיאים הרוסי והאמריקני, בחסות עצרת האומות המאוחדות, נועד לבנות בסיס של הבנות חדשות בין המעצמות, תוך ניסיון של פוטין להשיג הכרה אמריקנית ומערבית למעורבות הרוסית הצבאית בסוריה. הצדדים דנו בגיבוש שיתוף פעולה במאבק ב'מדינה האיסלאמית', אך הנשיא הרוסי מצדו חתר לשרטט מרחבי השפעה מוסכמים. קידום הסדר לפיוס בסוריה, לרבות עתידו של אסד, הוא כלי משני בלוח השחמט העולמי בין רוסיה לארצות הברית. בדברים שנשא בעצרת האו"ם, התקשה הנשיא אובמה להעניק לאסד מעמד של חלק מ'הפתרון' ושב והזכיר, כי מלחמת האזרחים פרצה בשל תגובה ברוטאלית של המשטר להפגנות לא-אלימות, שנערכו במטרה לקדם תהליך דמוקרטי במדינה. לפיכך, אובמה אינו יכול להסכים לעמדתו של פוטין, הגורסת שרק משטר כשל אסד, שאינו דמוקרטי, יוכל לשמר את סוריה כשחקן מדינתי ולקיים בה ריבונות אינטגרטיבית. מכאן, שגם אם פוטין רחוק מלהשיג את מלוא מבוקשו, המצב הנוצר ייחשב בכל זאת כהישג מבחינתו. רוסיה חיזקה את מעמדה כשחקן דומיננטי בסוריה, בעוד הנשיא אובמה והמערב מפגינים אזלת יד בטיפול במשבר. אולם, גם רוסיה, ללא שיתוף המערכת הבינלאומית, תמצא את עצמה שקועה במשבר הסורי. לכן צפוי שמוסקבה תעדיף לקדם הבנות עם ארצות הברית בפרט והמערב בכלל בהקשר זה.