מפגשו הראשון של דודיק שושני עם הבדואים התרחש בשנת 1952 בעת שקבוצת צעירים יצאה מקיבוץ שובל לאתר את שטח ההתיישבות החדש המיועד לקיבוצם. הוא עמד על התל החשוף עם קבוצת חברי הגרעין להתיישבות של השומר הצעיר "להב" כדי לסקור את השדות, לאתר את קו הגבול ("הקו הירוק") ולהחליט היכן בדיוק יש לנטוע את אוהלי הקיבוץ ביום העלייה. בעודם מדברים הגיח לפתע רוכב בדואי על סוסו, שבריה למותניו ושאלם לפשר מעשיהם. דודיק, שידע ערבית מהבית, ענה לו כי כאן יקום בקרוב קיבוץ ושומר השדות, חוסיין אל-אסד שמח ובמקום נשכר לשמש "כשומר השדות" של קיבוץ להב. אך טבעי היה כי לחגיגת יום העלייה הוזמן להשתתף השייח' סולימאן אל-הוזייל, שישב סמוך לקיבוץ שובל ושמר על קשר הדוק עם קיבוצי השומר הצעיר ומפ"ם.
שנים ראשונות
דודיק דיבר היטב ערבית, היה בעל השכלה חקלאית כבוגר כדורי וידע למצוא פתרונות לבצורת הקשה שפקדה את הבדואים בשנת 1953. כך אירע עת גמליו של שייח' עאודה אבו-מעמר חיפשו אזור רעייה ונעצרו ליד שער הקיבוץ. דודיק שיצא אליהם ערך עם השיח הכרות שנמשכה עשרות שנים. השבטים נזקקו בעיקר למים עבור השבט והעדרים, למזון בסיסי (קמח, שמן סוכר ועוד) ודודיק אלתר פתרונות בשטח. כך גם נוצר קשר טוב עם שבט הרמאדין שהועתק מאתר קיבוץ להב אל מעבר לגבול מזרחה בעקבות הסכמי רודוס. בשלהי אותה שנה נבחר דודיק למוכתר קיבוץ להב ובשנת 1954 אף מונה למרכז ענף הפלחה והוזמן להשתתף בקורס מוכתרים שנערך בגבעת חביבה. באותה שנה, בעקבות קשריו הטובים עם השייח' עאודה אבו-מעמר, השאיל האחרון כמה מגמליו הטובים ביותר לטיול של "השומר הצעיר" בנגב בין שדה בוקר לאילת וזאת ללא תשלום.
השקפת עולם – השומר הצעיר ומפ"ם
השקפת עולמו של דודיק באשר ליחסים בין יהודים ובדואים עוצבה על-ידי ערכיה של התנועה וכן על-ידי אישיותו ומורשתו של דוד קרון (מפקד יחידת מודיעין בצה"ל ולימים איש המוסד), מוכתר קיבוץ כפר מנחם. קרון הדגיש בפני דודיק את עיקר תפקידו של המוכתר: הפחתת העוינות בין יהודים לבדואים ואיסוף מידע ביטחוני. עוד היה על המוכתר לשמור על שדות הקיבוץ ורכושו ובעיקר בתקופת המרעה ומתן היבולים. יותר ויותר נדרש דודיק לתפקידי תיווך בין בעלי העדרים שעלו על שטחי הקיבוץ הזרועים בעונת המרעה וגרמו נזקים לבין החברים ועובדי ענף הפלחה שחמתם בערה בהם בראותם כיצד עמלם היה לשווא. קור רוחו, איפוקו והבנתו של דודיק מהו עולם המסורת של איש המדבר, שיככו את הזעם ושמו כמתווך הוגן יצא למרחוק. לאחר שהושגה הבנה זכו הבדואים לסיוע בריאותי במרפאת הקיבוץ ולתיקון כלים חקלאיים במוסך הקיבוץ ומאידך הם סיפקו ידיעות מודיעיניות חשובות ערב מבצע קדש וערב מלחמת ששת הימים. בשנת 1954 החל דודיק לפעול באופן חלקי עם פעילי המחלקה הערבית של מפ"ם, לצידם של יוסי צור ומחליפו ברוך חכים משובל, וניסה לקרב את השבטים לרעיונות הדו-קיום והשוויון מבית מדרשה של המפלגה. הקשרים החמים הביאו לכך שבשנת 1955, עת התחתנו בלהב חמישה זוגות יחדיו ובינהם דודיק שנשא לאישה את זהבה, הוזמן השייח' אל הוזייל (שלא הגיע) וקרוב משפחתו סאקר אל-הוזייל.
עשייה אמיתית – חינוך לילדי הבדואים
משנת 1955 הגביר דודיק את פעילותו בקרב השבטים והחל להתרכז בהקמת גנים ובתי ספר עבור ילדי השבטים. היותו חבר קיבוץ בתחום המועצה האזורית "בני שמעון" אפשרה לו לקבל את תמיכת המועצה והוא החל בדרכים לא שגרתיות, כמו פנייה ישירה לשרים, לראשי משרד החינוך, למנהלי בתי ספר ולעמותות שפעלו בקרב השבטים להתגייס למען רעיון הקמת מערכת חינוך יסודית ועל תיכונית בקרב הבדואים. משרד החינוך הערים קשיים על קבלת בדואים בבתי הספר התיכוניים בבאר שבע וכן מנע הקמת בתי ספר נפרדים לבדואים בשטח. דודיק גייס את עמותת "איחוד יהודי-ערבי" ובסיוע אישי ציבור וראשי מפ"ם תבע את זכותם לחינוך ילדיהם על-פי חוקי המדינה. בשנת 1958, התחיל דודיק בצעדים ראשונים על-מנת לבנות את בית הספר הבדואי הראשון בשבטים בחסות מפ"ם.
במאי 1961 שיגר דודיק מכתב לשר החינוך
אבא אבן בו טען כי ראש העיר באר שבע (אליהו נאווי) ומנהלת בית הספר התיכון גב' פועה מנצ'ל מוכנים לקלוט את ילדי הבדואים בבתי הספר בעיר אך משרד החינוך מונע זאת. מדוע שואל דודיק על 50 ילדי הבדואים להיטלטל לנצרת[ חיפה או טירה ואינם יכולים ללמוד בעיר השכנה באר שבע. דודיק הדגיש בפני השר כי כשכן החי לידם כבר תשע שנים הוא בטוח שצעד מעין זה, או קליטתם בבתי הספר בעיר או בניית בית ספר מיוחד עבורם תשפר מאוד את יחס הבדואים למדינה. משרד החינוך נעתר לצעד הראשון ושישה תלמידי ראשונים בני השבטים נקלטו לבית הספר התיכון שבהנהלת מנצ'ל. הייתה זו הכרה עקרונית של הממשלה בזכותם של הבדואים כאזרחים להשתלב במערכת החינוך הישראלית. ביוני 1961 נחנך בית ספר ששושני ניהל בחסות מפ"ם באל-עטונה . בטקס הפתיחה נוכחו רבים: הנדבן הבריטי מר שיין, שר הפיתוח מרדכי בנטוב, אנשי ציבור ועיתונאים. ד"ר שמעון שרשבסק'י מירושלים (מנאמני "ברית שלום"), מזכיר אגודת "איחוד" והמו"ל של כתב העת "נר –
עיתון יהודי ערבי", ש
הרבה לסייע לבדואים נעדר מהטקס בשל היותו שומר מצוות. מפא"י שהתחרתה עם מפ"ם על הקול הבדואי, נאלצה (בתמיכה ממשלתית) לפתוח שבעה בתי ספר דומים בשבטים אבו-רביעה, העזאזמה, אבו-רקייק ועוד.
העמקת הקשרים והמעורבות
בשנים 1958 – 1960 שררה בצורת קשה בנגב ודודיק תבע במפגיע ממשרד החינוך לשפר במהירות את תזונת הילדים הבדואים הרעבים. במכתב לשר משה דיין טען דודיק כי "הממשל הצבאי" מקשה על הבדואים להתפרנס ואין הוא מביא תועלת ביטחונית. כמה משרדים נענו לפניות ועם חלוף הבצורת בשנת 1960, החלו בממשלה לתכנן את יישוב הקבע של הבדואים בנגב. בשנת 1955 נפגש דודיק בדך לא דרך עם מוכתר שבט הראמדינים שהיה בתחום ירדן והתבקש לסייע להם. דודיק תיווך בין השבט לצה"ל על-רקע של סכסוכים ומעבר גבול של עדרים. שבט הראמדין העריך את רצונו של דודיק בדו-קיום ומסר לו הודעות חשובות בעלות אופי ביטחוני ערב מלחמת ששת הימים. יחסי האמון שנוצרו בין השבטים בצפון הנגב לבין דודיק הפכו אותו לאישיות רצויה ומכובדת והבדואים לא היססו לפנות אליו בבעיות הקשורות "בכבוד המשפחה", סכסוכי קרקע, נקמת דם ועוד. דודיק השכין לא פעם שלום בית בין משפחות, השיב כלה שברחה מפני חתנה, והחזיר נערים שברחו מהבית לעבר ירדן או למרכז הארץ.
תכנון הבית, השכונה והעיירה
כמוכתר ששמו יצא למרחוק היה דודיק מעורב בתכנון הקמת בתים ושכונות בעיירה חדשה עבור הבדואים. באוקטובר 1960 דווח בעיתונות על תוכניות להקמת כפר חדש בקרקעות שבט אל-עטואנה וכן סופר שם על דגם הבית החדש עבור משפחת הבדואי שמחקה בעקרון את האוהל על מרכיביו. המתכננים, חבר הכנסת מטעם מפ"ם רוסתום בוסתוני והאדריכל שמחה יום-טוב מקיבוץ דליה נעזרו בקשריו של דודיק עם השבטים ולמדו מניסיונו הרב. תוכניתם של השניים שימרה את כלל הברזל השליט במבנהו של האוהל: "השיק, אוהל האירוח המרכזי, ימצא תמיד בצפון המאהל וכך, כל אורח שיסב לאהל יכנס בלא לפגוע בפרטיותן של הנשים. התוכניות שונו ושופרו גם בעת בניית תל שבע בשנת 1968 וגם בעת הקמת רהט בשנת 1972. בעת פינוי תל מלחתה בשלהי שנות השבעים, הסתייע דודיק בעזרתו של שיח' מוסה אל עטאונה שנטל חלק בהדברות עם התושבים והסביר להם את יסודות התכנון החדש של הבית, השכונה והעיר החדשה המתוכננת.
מנהלת הפינוי
ניסיונו הרב עמד לו עת הוא מונה על-ידי שר החקלאות אריק שרון ומנכ"ל משרדו מאיר בן מאיר, בשנת 1979, לעמוד בראש מנהלת פינוי השטח בנבטים לקראת הקמת שדה תעופה חדש במקום. נוצר כאן תקדים כאשר אריק שרון בחר איש מקצוע מהשמאל (מפ"ם) אשר לא היה ספק ביכולתו וניסיונו. מינויו של דודיק נעשה על-פי דרישת השייח'ים המרכזיים שהכירו בכוחו למצוא פתרון הוגן לשני הצדדים. כתוצאה ממאמציו שנמשכו שלוש וחצי שנים, הצליח דודיק לפנות כ – 800 משפחות (7000 נפש) משטח של 48,000 דונם וזאת ללא תקריות ופגיעה בנפש. על-אף שהופעלו על דודיק לחצים לפנות את הבדואים במהירות הוא התעקש לעשות זאת באופן מכובד תוך מתן פתרון הולם והוגן לכל משפחה. במהלך הפינוי נפגש דודיק עם ידיד ותיק – שיח' עאודה אבו-מעמר שתמך בפינוי ואף הביע רצון למצוא דיור חליפי לבני שבטו. ישוב זה אכן הוקם כמה שנים לאחר מכן וניתן לו השם "שגב שלום".
מנער התנועה – למוכתר בעל משקל והשקפת עולם מתקדמת
ראינו אם כן, דרך סיפור חייו של דודיק שושני, שהתחיל את חיי בגרותו בהקמת קיבוץ בנגב המזרחי(1952), בקרבת שבטי הבדואים, את מאמציו הראשונים ליצירת קשר, הבנה, מתן כבוד הדדי ויישום הערך "דו-קיום" עם השבטים. הנער הצעיר היה לאישיות מוכרת ומכובדת גם בקרב השבטים וגם בקרב שרי ממשלה, ראשי ועדות ממשלתיות, חברי כנסת, חוקרים עיתונאים ואנשי ציבור ונהגו להזעיק אותו להתייעצות גלויה או סודית בארץ או מחוץ לגבולותיה במרבית הנושאים הרגישים שנותרו ללא פתרון לאחר מלחמת העצמאות: שאלת הבעלות בקרקע, ריכוז הבדואים בעיירות והוצאתם מההסגר הכפוי "בסייג", זכותם למערכת חינוך תקנית מגיל הגן ועד לבגרות ומימוש סיוע בתחומים של חקלאות, הובלת מים, בריאות, ועוד. אמונתו ב"דו-קיום" אותה רכש עת היה נער בתנועת השומר הצעיר ליוותה אותו בדרכו ואפשרה התקדמות (לא מספקת) לקראת הפיכתם של הבדואים בנגב לאזרחים ישראלים שווי זכויות.