אהבה. אולי המילה הכי שכיחה בהקשר של זוגיות ומשפחה. מי מאתנו לא רוצה לאהוב ולהיות נאהב, זו תחושה בסיסית וקיומית כל כך.
בפרשתנו "ואתחנן", אנו נפגשים עם הפסקול שליווה את עם ישראל מאז ומעולם, משפט אחד שמהדהד לכל אורך ההיסטוריה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים; פרק ו', פסוק ד'). זוהי תמצית האמונה שמהווה את זהותנו הלאומית, מעניקה לנו כוח וחוסן ומכוונת אותנו אל היעד ואל המטרה הגדולים שלמענם אנו חיים.
אך הקדוש ברוך הוא לא משאיר אותנו רק עם כותרות. הוא גם מתווה את הדרך המדויקת שדרכה ניתן לבנות אישיות שחיה את אותה תודעה אשר מחוברת אל החזון הגדול, שהתנאי הראשון שלו "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ".
הכל מתחיל בתנועה הנפשית שלנו. אנו יכולים לבחור על מה לבסס ולהשתית את הקשר שלנו עם עולם הערכים האלוקי ועבודת ה' - יראה או אהבה. אם נבחר לפעול אך ורק מתוך יראה נגלה מהר מאוד שהדברים לא נוגעים בנו, מדובר באילוף חיצוני ותו לא. לעומת זאת האהבה נובעת מהזדהות עמוקה ומתחושת שייכת לתוכן ולמעשה, אי-אפשר לאהוב משהו או מישהו שלא מחוברים אליו. ולכן התנאי הראשון הוא לאהוב, ליצור שייכות וחיבור עמוק ופנימי.
בשביל ליצור אהבה לא צריך אבק פיות, אלא עבודה מאומצת. לפתח ולשכלל את הרגישות והאחריות כלפי בן/בת הזוג, לפעול בבית מתוך אכפתיות, להראות עד כמה חשוב לנו טובתו של השני וכו'. כל הדברים
הללו יצרו את השייכות, את ההזדהות ואת הקרבה הפנימית. וכך נוצרת אהבה אמיתית.