תעודת זהות לגאולה הודס פלחן בעשר שאלות 1. גאולה, ספרי לנו מתי התחלת לכתוב שירה, מה היה הרגע המכונן שהחלטת לפרסם את ספרך הראשון התחלתי לכתוב שירה בגיל שש. חברתי הקרובה ביותר מאז ועד היום, האמנית אוגניה ארביטמן, זוכרת שהיינו עושות תחרויות כתיבת שירה. כילדה מופנמת, חולמנית ובעלת עולם פנימי עשיר, מגיל צעיר מאוד היצירה היוותה את אחד מערוצי הביטוי העצמי המרכזיים שלי. אני זוכרת את עצמי בגיל שלוש או ארבע ממציאה סיפורים שלא טרחתי לחלוק אותם עם איש. מאוחר יותר כתלמידת כתה ה פרסמתי סיפור בהמשכים בעיתון הכיתה, אך עשיתי זאת בעילום שם. רק עורכת העיתון ידעה את זהותי. כאשר נחשפתי כמחברת בפני שאר תלמידי הכיתה, הפסקתי לפרסם את הסיפור. מאותו אירוע ועד לרגע שבו סיימתי לכתוב את השיר הראשון של ספר הביכורים שלי "בנשימה אחת" שראה אור בהוצאת עקד בשנת 1994, לא עלה בדעתי לפרסם את פירות רוחי. כתיבת שיר זה באה אחרי שנים של בצורת שבמהלכן היו לי רעיונות פואטיים רבים, אלא שחסרתי את הממד של הטכניקה האמנותית, ובנוסף לכך מנגנונים של הגנה עצמית מנעו ממני לחשוף את קרבי במידה הנדרשת לשם יצירה אותנטית. כאשר נבקע הסכר והשיר הראשון פרץ ובעקבותיו, במשך תקופה של חודשיים, שאר שירי הספר הראשון, חשתי שכתיבתי הגיעה לבשלות והיה ברור לי שאפנה לנתיב של פרסום. אגב, הייתי אז בת 25. 2. האם קיים משורר ששימש השראה לכתיבתך? את חושבת שאת מושפעת מסגנון כלשהו ממשורר אחר? אין לי ספק שיצירתי שואבת מכל הסופרים והמשוררים שאהבתי. בין המשוררים הקרובים ללבי: ריינר מריה רילקה, פרננדו פסואה, אמילי דיקינסון, אלחנדרה פיסארניק ועוד רבים וטובים. עם זאת, לעניות דעתי, סגנוני הוא בעל חותם אישי מובהק ואיני מודעת להשפעה מכרעת של משורר זה או אחר על כתיבתי. בהקשר זה עלי לציין שלפני שכתבתי את ספרי הראשון התוודעתי באקראי לשירתו של דן פגיס. שירה זו הייתה תגלית אדירה עבורי. חזרתי וקראתי בשיריו שוב ושוב וחשתי כמי שהעלתה אוצר בחכתה. שירתו של פגיס הייתה אחד הקטליזטורים שסייעו לפרוץ הלבה שהצמיחה את ספרי הראשון, אך את אופן פעולתה עלי והסיבות לפעולה זו אין ברצוני לפענח. אני מאמינה שחלק הארי של היצירה האמנותית נעשה במעמקי התת מודע וחשוב להשאירו שם. 3. לו יכולת לפגוש לשיחה על כוס קפה משורר עם מי היית רוצה להיפגש? הייתי רוצה להיפגש עם אמילי דיקינסון ולהגות איתה במראות שמים שמשתקפים בטבע ובקשר בין יופי לאמת שהיא הקדישה לו את אחד משיריה היפים ביותר. בשיר זה היא כותבת שהיא מתה עבור היופי. הייתי גם שואלת אותה לסיבת הסתגרותה בביתה במשך שנים כה רבות ומדוע לא חפצה בפרסום שיריה. 4. האם קיימת התפתחות בסגנון הכתיבה שלך, למשל, נושאים שהופיע בתחילת הדרך לא מופיעים בספרים המאוחרים? קיימת התפתחות מבחינת נושאים ועיקרה של התפתחות זאת בא לידי ביטוי בחלחול מוטיבים יהודיים ליצירתי וזאת לאחר הקדשת עשרות שנים ללימודי יהדות במסגרות שונות. דמויות מספר הספרים החלו לגרות את דמיוני היצירתי ובהן: חוה, חוני, יונה ואחרים. מוטיבים מהקבלה, החסידות ועוד ענפים של ההגות היהודית שבה העמקתי, הפכו לחלק מתשתיות היסוד של נפשי וכמו מבלי משים זרמו מהנפש אל העט. 5. את משוררת מאוד פורייה האם את כותבת כל יום או קיימות תקופות שאינך כותבת, האם יש לך המלצות לכתיבה? יש תקופות שבהן אני כותבת כל יום ויש גם תקופות בצורת. עקרונית אני מאמינה במה שאני מכנה "לזמן את ההשראה" מלשון זימון. מבחינתי הכתיבה היא שילוב של השראה עם משמעת עצמית. יש בכתיבה אלמנט של מלאכה וכמו שאדם משכים למלאכת יומו, כך היוצר צריך להשכים למלאכת היצירה. בנוסף לכך יש ביצירה אלמנט של חסד, נביעה ממעמקים או שפע מגבהים, תלוי בהשקפת היוצר. חז"ל אמרו ששלושה שותפים יש באדם: אביו, אמו והקב"ה. אני מאמינה ששלושה שותפים יש ביצירה: החלק המודע של היוצר- הצד הלוגי-שכלתני, מעמקי הנפש ושפע מלמעלה. בקבלה מדברים על התעוררות מלמטה, קרי: התעוררות של האדם, שמביאה להתעוררות בשמים וכתוצאה מכך לשפע שממנו נהנה האדם. לכך אני מכוונת כשאני מדברת בלזמן את ההשראה. אם הצד המודע יחליט לכתוב, אולי תתחולל תנועה במעמקי הנפש ואולי גם השמים יעתרו ואז ייכתב שיר מוצלח. יש לי רק המלצה אחת לכתיבה והיא: לקרוא רבות ולעולם לא לדעת שובע. הספרים הם מורי הכתיבה הטובים ביותר. 6. ניכר שאת משוררת שמתחברת לעולם מיסטי, רואה ורועה בעולמות גבוהים, ספירות עליונות. האם שירה עבורך היא התהלכות בהיכל גבוה. עבורי שירה היא עולם מקודש. אני מאמינה בקיומו של עולם רוחני גבוה שהכתיבה מאפשרת לי לתקשר איתו, הגם שיש כמובן דרכי תקשורת נוספות ובהן תפילה ולימוד. מבחינתי כתיבת שירה היא בבחינת חשיפה של גרעין הנפש וזהו חסד וגם דין. היצירה היא אש מחממת, אך יכולה להיות גם שורפת ועל היוצרים להיזהר שלא להישרף באש יצירתם. בספרי החדש, "איגרת ללהבה", האש היא מוטיב מרכזי. 7. ובאשר לתגובות הקוראים ולהערכת הקהל, ספרי על תגובה או תגובות שנחקקו בך. אספר שהמבקרת רחל פארן כתבה לי כשקראה את ספרי החדש ששירתי נותנת ביטוי למחשבותיה. להיות בסוד נפשם של קוראים - יותר מכך לא יכולה יוצרת לבקש. 8. האם את חושבת ששירה צריכה לתפוס מקומה בעולמנו העכשווי שהוא רווי קטבים ולשפע לעולם משהו שחסר בו? לדעתי בעולמנו הכאוטי, עתיר הגירויים ורב התהפוכות קשה לאנשים למצוא את אורך הרוח להקשיב לקולה השקט והתובעני של השירה, קול שדורש מהם התבוננות פנימית וניתוק מהסחות הדעת של מרוץ העכברים. שירים צועקים שאינם דורשים התבוננות מעמיקה, תמיד יזכו לבמות ויחשבו לחשובים, אף אם אינם כאלה. שירים מורכבים שמאתגרים את הקוראים לא ימצאו מסילות לקהל הרחב. יש מקום לכל סוגי השירה. עולמנו זקוק לשירה כשם שהוא זקוק לחסד, אך לפעמים הצמא אינו יודע שהוא זקוק למים, וזהו, לצערי, מצבה של השירה בקרב הציבור הרחב. 9. היית רוצה לזכות בפרס עבור שירתך? עבור חריצותך? האם פרסים ואותות שייכים לחשקים שלך כמשוררת איני כותבת על-מנת לזכות בפרסים ובתהילה. אני כותבת כי הכתיבה היא בנפשי. הכתיבה היא צורת הקיום היחידה עבורי. כפי שאמר גורקי: כותב הוא מי שאינו יכול שלא להיות כותב. הייתי רוצה לזכות בפרסום כדי להגיע לקהל שאינו מכיר את שירתי ואשר חלקו עשוי למצוא בה עניין. החשק המרכזי שלי כמשוררת הוא לעולם לא לדעת שובע בכתיבה ולעולם לא להיות מרוצה לגמרי ממה שיצרתי. אני רוצה להתחרות בעצמי כל חיי. פרסים ואותות הם רק אמצעי להגיע למודעות ולא קטליזטור לכתיבה. 10. מהי משאלותייך בקשר לעתיד האישי כמשוררת וגם עתיד השירה בעינייך. אני מקווה לכתוב עוד ספרים רבים וטובים ולהגיע לציבור רחב יותר מהציבור שקורא אותי היום. באשר לעתיד השירה הרי שמבחינתי הוא לוט בערפל. מצב הקריאה בקרב הנוער והילדים אינו משביע רצון והשתלטות הטכנולוגיה על חיינו לא מבשרת טובות . הורים מצרים על כך שילדיהם אינם קוראים, כשהם עצמם לא טורחים לקרוא. מקווה שבנוסף לזמן מסכים יבוא גם זמן ספרים ואז עתיד השירה יהיה מובטח. ההשקה תתקייים בבית הסופר ברחוב קפלן 6 בתל אביב ביום 20.12.16 בשעה 19:30.