החיים ממשיכים במסלולם, כאן בארה״ב של אחרי-אובמה.
הדמוקרטים עדיין מסרבים להשלים עם המציאות החדשה, בה לא לפיהם ישק דבר. איזו תעוזה, איזו חוצפה, איך בכלל אפשרי שמישהו אחר יחשוב לבד, יפעל ויבצע? לפיכך, הם יצאו לרחובות להפגין, הזדעזעו עד עמקי נשמתם, נזקקו לזמן להירגע (כך סטודנטים באוניברסיטאות, כך המרצים והפרופסורים של אותם סטודנטים וכך גם אנשים מן השורה, בד״כ בארגונים בהם יש ועדי עובדים חזקים או במשרדים ממשלתיים) ואפילו נאלצו, בלית ברירה, לעבור לאמצעים אלימים. הם מצילים את ארה״ב מפני השד הנורא, דונלד ג׳יי טרמפ, ואם הם לא יצאו לרחובות, יתפרעו ויסכלו את עצם קיום האיום הנורא ואיום, הרי שארה״ב תתמוטט, כל ערכי היסוד עליהם מבוססת החברה שלנו יעלמו ותוהו ובוהו ישלטו בכל.
כמובן שתסריט זה לא תואם את המציאות, למעט זו שבמוחם ההוזה. תאמר האמת, איש אינו יודע איך הנשיא טרמפ יעצב את הממשל, וודאי שאדם שהוא חסר ניסיון לחלוטין בממשל האמריקני עשוי לעשות טעויות שלא במכוון.
דוגמה אחת היא איסור הכניסה הזמני למוסלמים משבע מדינות מוסלמיות קיצוניות. ההוראה נחתמה, אך יישום איסור כזה בן לילה הוא דבר מורכב ביותר, וכמובן שהמערכת לא הייתה מוכנה. כמו-כן, לא ניתן סיפק זמן למערכת השיפוטית לשקול את החוקיות של המהלך. אם כך, האם טוב היה שהנשיא חתם על הצו הנשיאותי? ודאי. ראשית, הוא הבטיח מהלך מערכת הבחירות והוכיח שהוא נחוש לקיים את הבטחותיו. שנית, המהלך גרם לזעזוע כל כך עמוק למערכת, וטוב שכך, כיון שאחרי זעזוע בוחנים את המציאות, מחפשים פתרונים ומתייעלים.
מאה ימים ראשונים. זעזועים חדשים והדים של זעזועים קודמים עוד ילוו אותנו ולא ירפו.
באוניברסיטת קליפורניה בברקלי התאספו כשלושת אלפים סטודנטים לחזות בהפגנה אלימה וסוערת של אנרכיסטים. גורמים חיצוניים הגיעו לאוניברסיטה כשהם מוכנים, מצוידים ומאובזרים. לדוגמה, הם הביאו איתם מסיכות גז, כך שהיה ברור שהם לא באים רק להביע דעה, וחופש הדיבור כולל גם השתלטות פיזית על אחרים במטרה למנוע מהם את אותה הזכות בדיוק.
נזכרתי מיד בהפגנה דומה בעכו. הגיעו אוטובוסים מלאים מפגינים ערבים-ישראלים (אלו לא היו מקומיים). הם ירדו, כשכל אחד מצויד בכלי משחית זה או אחר. על גגות חלק מהבתים הובאו טרם יום בלוקים של אבנים. המפגינים עברו רחוב רחוב (באזור היהודי, לא הערבי), וניפצו את שמשות המכוניות של היהודים, גרמו לנזק ולהרס רב, והכל - נגד היהודים. זו לא הייתה הפגנה "ספונטנית" כי אם מתוכננת ומאורגנת היטב. היה ממי שקיווה שזו תהיה ירית הפתיחה של האינתיפאדה השלישית.
לא רק בעכו, גם בנעלין, מדי שישי, מגיעים אנרכיסטים, והכל מותר, ואיש אינו עושה דבר. הייתי שם באחת ההפגנות, בין כוחות צה״ל לכוחות משמר הגבול, מוגן על ידם, אך תחת סכנה מוחשית וממשית בדיוק כמו אותם חיילים, ושם גם התנסתי בגז מדמיע. לא הבנתי מדוע לא מכריזים על השטח ״שטח צבאי סגור." זו הייתה הצגה עבורנו - התקשורת הזרה.
בברקלי, כ-250 שוטרים מוגנים היטב היו פזורים באזור המיועד להתקהלות, אך הפקודה הייתה פשוטה, ״תנו למצב להרגע, לרוח השובבות לנשוב הלאה ולהעלם.״
התמונה פשוטה: גרעין של אנרכיסטים שבאו להשתולל, להרוס ולפגוע. מסביב אותם פורעים, שוטרים שהיו יכולים לעצור את כל ההתלהמות עוד טרם החלה, על-ידי איסור התקהלות או הרחקה מהקמפוס של אנשים שלא שייכים לשם. אך הם לא עשו כלום, במכוון. ומסביב לשוטרים כשלושת אלפים סטודנטים. הסטודנטים השתלהבו. החגיגה החלה: במו ידינו נביא את סוף עידן טרמפ!
למה דומה הדבר? לערימה ענקית של ספרים שמישהו עומד ומבעיר, באותו ליל בדולח לפני כל כך הרבה שנים, בעוד כל הסובבים עומדים בשמחה ובהשתהות, משתלהבים ודורשים עוד. או לערימת עצים ועליהם קשורה אישה שהואשמה בכך שהיא מכשפה, והנה מבעירים את העצים והאישה נשרפת בעודה בחיים. המתקהלים שומעים את זעקות האישה ומתלהבים. ואם לא בימי הבינים אנו עוסקים כי אם בימינו, אז אותה אישה שנקברה באדמה, רק ראשה וצוארה היו גלויים, וכל תושבי האזור התקבצו לסקול אותה באבנים - דבר הקיים היום באירן (שם גם תולים אנשים למען כולם יראו וייראו). או לקהל של "פלשתינים" שהתאסף מחוץ לבניין המשטרה ברמלה, ושני מילואמינקים ישראלים כשהם בקושי בחיים נזרקו מהמרפסת של הקומה השנייה לקול צהלות ההמון, שאף מרח ידיו בדמם ויצא במחולות.
אותם שלושת אלפים סטודנטים בברקלי, אחת מהאוניברסיטאות הטובות והידועות ביותר בארה״ב, איבדו את הצפון. הם דמו לקבוצה של בחורים העסוקים באונס, ושכחו שהדבר אסור בתכלית האיסור, שהם פוגעים בגופה ובנפשה של נערה. או לקבוצה של גלוחי ראש בדרום שעינו בחור שחור ותלו אותו עד שיצאה נשמתו. או לאותם מוסלמים שחטפו ועינו משך שלושה שבועות את אילן חלימי בפריז, ולמרות שהשכנים שמעו את הזעקות משך כל אותם שלושת שבועות, איש לא התקשר למשטרה, איש לא ניסה להציל את אותו בחור שכל פשעו היה שהיה יהודי. לא, הם לא אשמים, אמרו הסטודנטים לעצמם (רובם אפילו לא טרחו להצדיק את מעשיהם, כה בטוחים שהם צודקים). האנרכיסטים לא היו מהאוניברסיטה, כך שמדוע להאשים אותם? אם מישהו אשם זו ההנהלה, וזו לא פוצה פה. איפשרה, וחושבת שכך טוב, שכן האיום של טרמפ מצדיק כל התנהגות.
נזכר אני בסיפור "בעל זבוב". לרגע, עד שהצילו את הנותרים בחיים, הילדים רצחו זה את זה, בהתנהגות שאינה תואמת חברה מתוקנת. כאילו התנתקו מהעולם ומהמקובל בו, ואיבדו את השפיות ואת כל הנורמות המקובלות.
ראיתי והרגשתי את הכאב.
ראשית, אוניברסיטה זו היא חלק מרשת של האוניברסיטאות שאני בוגרה. שנית, אותם רעולי פנים הזכירו לי את ההפגנות ה״לא אלימות״ בירושלים וביהודה ושומרון מדי יום שישי. שוכחים האנשים שאבנים הן נשק, ויכולות להיות נשק קטלני. כך גם בקבוקי מולוטוב, כמו גם אש חיה. מה שטוב בישראל טוב גם במקומות אחרים, אז מדוע לא לכסות את הפנים ולשרוף בניינים באוניברסיטה?
שלישית, זה התחיל בהפגנות נגד ישראל והיהודים (״שבוע האפרטהייד״) וקריאה לחרם. האוניברסיטה שתקה. זה ממשיך עם הפגנות נגד נשיא ארה״ב המכהן בבית הלבן. ואוניברסיטה שותקת. מי הבא בתור? האם בפעם הבאה לא רק יציתו בניינים כי אם יפגעו באנשים?
האנרכיסטים עזבו. הסטודנטים התנסו בהתפרעות שהעלתה את רמות האדרנלין שבדמם. לא רק שדם יהודי הפקר, בכל הקשור לישראל, עתה גם מותר לעשות ככל העולה על הדעת נגד הממשל. ראו, הפנימו ועוד יעשו בעתיד.
היכן המסר, היכן האחריות האישית, המוסדית? במקום בו אמורים "לחנך" מה אנו נמצאים למדים? הפקר. פלא שמחר מישהו עלול לנסות להתנקש בנשיא?