לפני שנתחיל לדבר על הספר. כסופר, היום נורא פופולרי להספיד את המילה הכתובה. האם לדעתך היום עדיין שייך להעביר רעיונות דרך ספרים? אין לי פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת להביא רעיונות ואנשים אמרו לי בלי פייסבוק וטוייטר אנשים לא ידעו על הספר שלך והיום הוא אחד הספרים הנמכרים בישראל וזה הוכחה שמי שהספיד את הדבר שהוא לכתוב מחשבה מלאה, לא מתלהמת, מורכבת, הוא טעה וזה מפתיע, אבל ההספד מוקדם.
מלבד מלכוד 67 כתבת את הספרים סודותיו של מורה נבוכים, חלומו של הכוזרי והנאום האחרון של משה רבינו. מאיפה המשיכה לדמויות תורניות היסטוריות? אין לי משיכה לדמויות. אני אוהב לכתוב ספרים על ספרים. לדוגמה, רציתי להוציא את מורה נבוכים מארון הספרים. רציתי להוציא רעיונות חדשים ולעשות אותו מעודכן. שיהיו מעניינים לקורא הישראלי. אבל לא העלנו על דעתנו שזה יהיה מוצלח. וזה סיפר לי סיפור על האוכלוסייה הישראלית שהיא הרבה יותר רעבה תרבותית, רוחנית, אינטלקטואלית. הקוראים הם ברובם חילונים וגם למדתי משהו על עצמי שאני יודע לכתוב.
אתה לקחת את הנושאים הכי לא מעניינים בחברה הישראלית והפכת אותם לרבי מכר. יש לזה נוסחה? אין לי מושג מה סוד הקסם. מבחינתי, כל ספר הוא פוקס ואני לא יודע אם זה יצליח בספר הבא. הקב"ה נתן לי מתנה ואני עושה את המיטב עם המתנה הזאת.
מאיפה הגיע הרעיון לעסוק בסכסוך הישראלי פלשתיני שדשו בו כל-כך הרבה? אני בחיי עוסק בלעזור לאנשים להקשיב. לקחת רעיונות מורכבים ולהשמיע לאנשים. להראות להם שזה יותר מעניין ממה שאתם חושבים, ויותר עמוק. אבל האתגר הגדול הוא לא להשמיע לאנשים משהו זר כמו מורה נבוכים, אלא להשמיע לאנשים משהו שהם מתנגדים אליו, להשמיע לימני דעות הפוכות מדעותיו דעות של שמאל, לדוגמה והפוך. ויש מנגנונים פסיכולוגים עצומים ואני בעצמי במשך שנים העברתי לאנשים קורס שנראה כך: בשיעור הראשון השמעתי לאנשים בצורה הכי משכנעת שהשמאל צודק וזה הכי יהודי, שיעור שני הפוך ואז עברתי ללמה זה הכי ציוני להיות ימני ואז הפוך וכך מהצד ההישרדותי.
היום עם הקוד האתי של בנט השיעור שלך היה עובר? אותי לא יצנזרו (צוחק). אני אהיה כנה. שמעתי שיש בלגן, אבל אני לא כל-כך בקיא בפרטים. אני מאוד מעריך את בנט ואת אסא כשר וקשה לי להאמין.
ובכללי מה אתה אומר על כך שמרצה לא יכול להביע דעה פוליטית? אם יש סיכוי קצת להציל את השיחה הפוליטית, היא לא יכולה לבוא מהפייסבוק. היא צריכה לבוא משיחה מעמיקה.
בספר שלך אתה מצליח לראות את שני הצדדים. קראת לזה בספר ניתוק הרגש מהנושא. איך אתה אדם חובש כיפה, גר במעלה אדומים, לכאורה הדמות סטריאוטיפית של ימני אידאליסט. מצליח לראות את שני הצדדים ולנתק את הרגש? כתוב שצריך לדון כל אדם לכף זכות. אני חושב שצריך לדון כל השקפת עולם לכף זכות. אנחנו רגילים בעולם שעומק אינטלקטואלי נוצר כשאתה דוחה כל עמדה. זה ביקורתיות. אני חושב הפוך שזה יוצר רדידות אינטלקטואלית, לחפש פגם. וזה דרך אגב הדבר הכי קל בעולם, לחפש פגמים ואי דיוקים ומאמץ אינטלקטואלי הוא לחפש מה נכון בו. אני בכל טקסט מנסה להבין מה הטקסט שאני לא הבנתי ולא מה לא נכון ואני מלמד את התלמידים שלי להיות ביקורתיים בכך שמוצאים גם מה אמיתי ונכון בטקסט. ויותר מזה, המוח שלנו בנוי בלראות את הדברים השלילים במקום החיוביים.
הדבר הזה אבולוציוני: אם שני אנשים ראו נמר לפני 300 שנה ואחד ראה את השיניים הלבנות שלו והשני את הפרווה היפה זה שראה את השניים שרד. כלומר, אנחנו תוצר של זיהוי פחד מהיר יותר אנו מזהים פחד זעם מהר יותר מאשר אהבה, כלומר אנחנו נולדנו שליליים. אנשים חושבים שזה חכם להיות טוב. את האמת זה החוכמה וזה שאני רואה לא אומר שאני מזדהה עם זה וגם בספר שלי אני מגלה שגם הימין צדק משהו גם השמאל.
בספרך אתה מגדיר את הסכסוך כפרדוקס של השפלה מול ביטחון. האם כסופר עם דמויות היסטוריות אתה לא חושב שיש פה גם עניין בפני עצמו של שנאת יהודים? אני חושב שיש גם שנאה ליהודים וזו תופעה שאסור להתעלם ממנה והיא מסתורית. אבל לכאורה הפכה להיות ספורט לאומי, אז אני מעדיף לא להיכנס לזה.
ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, ביקר במילים עדינות את הספר שלך. בין השאר הוא מאשים אותך שאתה ספוג בימניות. מה תגובתך? לדון אותו לכף זכות קודם כל הוא קרא את הספר. הוא מגיב עניינית, אבל משעשע שברק אומר שאני ספוג בימניות שבימין אומרים שאני שמאלני כמו
חגי סגל בטור דעה שלו וכל זה מעיד על חלק מהבעיה למה ברק קרה לי ימני כי אני מקשיב לטיעון הביטחוני של הימין, חגי סגל קרה לי שמאלני כי הקשבתי באמת לשמאל. בו נקיים דבר שאם אני מקשיב לימני לא הופך אותי לכזה. בו נתנער מהקיטלוגים אבל מחמיא לי שברק ביקר את הספר שלי.
הספר הוא הצלחה ענקית מברק ועד חנוך דאום. כולם התייחסו אליו. איך ההרגשה? הרבה רעש רטרואקטיבית אני יודע שאני ייהנה מזה אני לא כל-כך נהנה מהרעש. אני מחכה לשקט ואז אני יהנה מהרעש. כרגע הרעש מייצר לי סטרס.
בו נדבר קצת עלייך. אימא שלך גיורת שהייתה ממשפחה קטולית הדוקה. מה היה הסיפור? ההורים שלי התחתנו פעמיים. פעם אחת בנשואי תערובת ואז התחילה ללמוד יהדות, עברה גיור אורתודוקסי ואז התחנו כדת משה וישראל. הם הכירו בבולביה. היה פרויקט בשנות ה-60 שאנשים התנדבו במדינות עולם שלישית ועזרו להם להתקדם ושם הם נפגשו.
כשאתה נפגש עם הדודים שלך איך המפגש עם הדתות קורה? הספר שלי על הרמב"ם על מורה נבוכים יצא באנגלית והם קראו. אנחנו עושים הרבה מחלוקות אידיאולוגיות. פעם נהנתי מאוד לייצג את היהדות וממש רבתי איתם היום עם ביטחון עצמי ביהדות שלי. פחות מתווכח, יותר מנסה להבין אותם ולא חושב שאם אני אקשיב להם זה ישנה אותי.
ולגבי זה מה עמדתך לגבי דת ומדינה? אי-אפשר להפריד את היהדות מהמדינה רק צריך לארגן בצורה חכמה יותר לעצור את הכפייה ולתת את היהדות בחינוך. כל עוד שזה בה בכפייה, זה פוגע בדת.