הדים מהרצליה

כאשר מדברים על טרור במזרח התיכון, עוברים מהר מאוד לדבר על מעורבותה של אירן ופעילותה בייצוא טרור. זה הפך כבר לסוג של מנטרה חוזרת, כאשר בגדול טרור שווה אירן. זה מה שהשתמע מדבריו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, בכנס של המכון למדיניות נגד טרור של הבינתחומי הרצליה. יש אמירות שצריך לחזור עליהן, ולצידן צריך גם לחדש. כולם מדברים על האיום מצידה של אירן. כולם מדברים כיצד אירן תומכת בחיזבאללה ובחמאס. כולם מדברים על פעילות משמרות המהפכה בסוריה. ולצד זה, אין שום דבר חדש? אין שום דבר שאפשר להגיד אותו במגבלות הצנזורה? בתור אזרח המדינה, אני רוצה לדעת שעושים הכל כדי לשמור עלי. לא צריך לפרסם איפה וכיצד גופי הביטחון פועלים, אבל הייתי רוצה למשל שיאמרו לי ברמה כוללנית, כיצד ישראל ומדינות האזור הולכות להתמודד מול אירן. הייתי רוצה לדעת בראשי פרקים מהי ההיערכות הישראלית לנוכחות אירנית בגבול סוריה-ישראל. הממשלה שקיבלה מהאזרחים את המנדט להגן עליהם, צריכה למסור להם דין וחשבון ולהראות שהיא עושה את עבודתה נאמנה.

כמו בהרבה כנסים שכאלו, דיברו גם פוליטיקאים רבים בעבר ובהווה. אחד מהם היה אבי גבאי, היו"ר הטרי של מפלגת העבודה. הוא לא דיבר ארוכות, אך בפרק זמן זה הספיק לחטוא בראייה צרה ומוטעית. הדבר נוגע לשתיים מאמירותיו של גבאי. האחת: שאי-היכולת של עירק לפתור את בעיותיה הפוליטיות, הוא שהביא לעלייתו של דאעש. השנייה, שיש לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני כדי שיהיו "חדשות טובות" באזור. ראשית, אני חייב לציין שנושא דאעש קרוב לליבי. אני עוקב אחרי הארגון עוד לפני שפרץ לתודעה הציבורית ביוני 2014. לכן, אמירתו של גבאי אודות עליית דאעש צרמה לאוזני. בקצרה, שורשיו של דאעש הם בארגון שהקים אבו מוסעב אל-זרקאווי בשנת 1999. הוא החל ליצור קשרים בעירק, עוד לפני הפלישה האמריקנית למדינה. לאחר הפלישה וקבלת תמיכה מאל-קאעידה, הפך אל-זרקאווי את הארגון לאל-קאעידה בעירק שהפך ברבות הימים לדאעש. הארגון פעל, בראש ובראשונה, נגד הנוכחות האמריקנית בעירק. כיום הארגון הרחיב את שאיפותיו, והוא פועל להקמת ח'ליפות איסלאמית שראשיתה בעירק ובסוריה. כמו הרבה ארגוני טרור, דאעש פשוט מילא את הוואקום שנוצר בעירק. היחסים העכורים בין הסונים לשיעים במדינה סייעה להתרחבותו, אך להגיד שזה מה שהביא לעליית הארגון - זו ראייה צרה ביותר, שמהווה התעלמות מהמציאות המאוד-מורכבת שבעירק מאז 2003 שבגינה דאעש עלה. גם האמירה של גבאי לגבי סיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני היא בעייתית. מדבריו משתמע, שהסיבה שבגינה צריך לסיים את הסכסוך היא שיהיו חדשות טובות מהמזרח התיכון מוכה האסונות. זוהי סיבה שטחית ומסוכנת. מאמירה זו עולה, שלא משנה מה יהיה המחיר של הסכם השלום בין ישראל לפלשתינים, אלא פשוט שהוא ייחתם. גם אני רוצה לסיים את הסכסוך, אבל לא בכל מחיר, ובטח שלא לחתום בכוח כדי להוציא הודעה משמחת.

ד"ר סבסטיאן גורקה, שהיה יועצו הבכיר של הנשיא דונלד טראמפ למדיניות נגד טרור, אמר בכנס, כי ארה"ב מפסידה במלחמה נגד טרור. זוהי אחת האמירות החשובות ביותר בכנס. כאשר חוזרים על מנטרה מסוימת, יכול לקרות אחד משניים: או שהיא תאבד מחוזקה או שהיא תביא לפעולה. כך קרה לאחר שקאטו הזקן היה מסיים את נאומיו בדרישה להחריב את קרתגו, והיא אכן הוחרבה; וגם לאחר שדריווש הראשון ביקש שיזכירו לו כל יום את התבוסה מול אתונה, מה שהביא לחידוש הקרבות בין האימפריה הפרסית וערי המדינה היווניות. החזרה על האמירה שארה"ב מפסידה במלחמה נגד הטרור, שומטת את הקרקע מתחת לאלו החושבים, כפי שאמר גורקה, שיש להסתכל על מספר הפיגועים והנפגעים שהיו בארה"ב לאחר 11 בספטמבר. האמירה משמשת כאזהרה, ויותר חושב מזה היא אמורה לדחוף לפעולה. כפי שאמר גורקה, הג'יהאד כתופעה נמצא בעלייה, ולכן יש לערער את האידיאולוגיה של האויב שלא ניתן לנהל עימו מו"מ, כפי שלא ניתן היה לנהל מו"מ עם היטלר. את האידיאולוגיה הקיצונית ניתן למצוא בקלות באינטרנט. כדי לערער אותה בצורה מוחלטת, חובה לשתף פעולה עם חכמי דת מוסלמים שיוכיחו, כי האידיאולוגיה של דאעש ודומיו לא נכונה.

התעסקות מרובה ברמת המקרו, גורמת לעיתים לשכוח את רמת המיקרו. כאשר מדברים על הסתה, ג'יהאד וטרור, ניתן לשכוח בקלות את סיפורם של האינדיבידואלים שעוסקים בנושא. כך הוא למשל סיפורו של נור דהרי, בריטי ממוצא פקיסטני שחונך על ברכי השנאה לישראל. את השינוי הוא עבר כאשר למד קורס מקוון של הבינתחומי בהרצליה בנוגע ללוחמה בטרור. שינוי זה והתבטאויותיו של דהרי בנושא, הביאו אותו לסכנת חיים בלונדון, כאשר החלו להחרים אותו ולאיים עליו. בסופו של דבר, הוא עזב את לונדון ביחד עם משפחתו. הוא החל לכתוב מאמרים בשבחה של ישראל, שהשפיעו על דעת הקהל הפקיסטנית. שוחחתי איתו במהלך הכנס, וגיליתי אדם שקט וצנוע. שאלתי אותו כיצד הוא רואה את עתידה של בריטניה לאור המצב הנוכחי של ההסתה האיסלאמית בממלכה. הוא לא רואה עתיד חיובי, לאור היטמעות הגורמים המסיתים. לדבריו, יש לאכוף בצורה מוגברת את בקרת הגבולות בממלכה, וגם לראיין כל מהגר שרוצה להיכנס; בצורה כזו ניתן יהיה למצוא את הג'יהאדיסטים. דבר זה יכול לעורר התנגדות בטענות לפגיעה בדמוקרטיה, אך חייבים לעשות זאת כדי להגן על הממלכה, ולפי דהרי יש להכיל זאת על אירופה כולה.

בכנס דיבר גם ג'האנגיר חאן, מנהל כוח המשימה ליישום המלחמה בטרור והמטה ללוחמה בטרור באו"ם. מעבר להצהרה לפיה העולם לא מנצח את הטרור, אמר חאן שמדינות העולם צריכות לסייע לאו"ם במלחמה זו. הוא נתן כדוגמה פנייה שנעשתה למדינות שונות, כדי להבין את מניעי הצעירים במדינות אלו שהצטרפו לדאעש. אולם, רק מספר מועט של מדינות נתנו גישה למידע בנושא. דוברים שונים בכנס אמרו שהמלחמה נגד הטרור, צריכה להיות מלחמה גלובלית. אם באמת יש נכונות להילחם בתופעה זו, אזי לא צריך להגיע למצב שבו מדינות שונות לא מסייעות לאו"ם בנושא. בסופו של דבר, מבחינת המחבל המשוואה היא מאוד פשוטה: האם אתה בעדנו או נגדנו. כולנו באותו צד, ולכן מדינות רבות ככל שניתן צריכות לשתף פעולה כדי למגר את הטרור.