הפקתו של מופע הבלט "הפסיון של מתיאוס 2727" - יצירתו החדשה של הכואוגרף תמיר גינץ, לצלילי יצירתו של י.ס. באך - תועלה על-ידי מקהלת המחול "קמע" ב-12 בפברואר, במרכז סוזן דלל שביפו, לאחר שעלתה לראשונה בגרמניה בהפקת-ענק בינלאומית, שבה השתתפו למעלה מ-100 נגנים, רקדנים, זמרי-אופרה וחברי מקהלה על בימה אחת. . סיפור לידת ההפקה הוא סיפור של סגירת מעגל של בנו של ניצול-שואה - הכוריאוגרף תמיר גינץ, ושל בנו של נהג רכבות המוות בשרות הרייך השלישי - יו"ר הנהלת המקהלה, ארנו גרלך. "מתיאוס פסיון" של באך נחשבת לאחת מיצירות המופת של המלחין ולאחת החשובות בעולם הנוצרי. היא מספקת את סיפור צליבתו של ישו והגידתו של יהודה איש קריות, כפי שמתארת המיתולוגיה הנוצרית - סיפורים אשר ליבו את השנאה כלפי יהודים במשך מאות שנים.

בלט העתיד

תמיר גינץ הוא הכוריאוגרף השני אשר התמודד עד כה עם יצירה זו, בפניו ניצבה התמודדות גדולה בשל מסריה של היצירה, שהיו קשים לו לעיכול כבן לניצולי-שואה. לאחר עבודה בת שנתיים, שבה הוא חקר את "הברית החדשה" ואת היצירה של באך, הוא הגיע לפרשנות משלו, שאותה הוא מבטא בכוריאוגרפיה. גינץ בחר למקם את הבלט שלו בעתיד, בשנת 2727 - 1000 שנים לאחר חיבורו של באך, והוא רואה בדמיונו אנשים שבורים, המחפשים הצלה ומשיח - בני אדם הכמהים לאהבה ולעידוד. בהקשר לכך הוא מתוודה: "אני מאושר שנפלה בחלקי הזכות לעבוד על יצירה שהייתה האתגר הקשה ביותר בכל הקריירה שלי, ולסגור מעגל עם הזהות שלי כיהודי וכבן לניצולי-שואה". ביצירתו זו בונה תמיר גשר בין עמים ובין דתות בעולם, שבו כל אחד הוא ישו, ובתור שכזה הוא חוזר להיות רק אחד מהעם.