בימים אלה מלאו 55 שנים, לאסון טביעת 9 תלמידות הסמינר הדתי "בית יעקב" שבבאר יעקב בעת שרחצו במסגרת טיול כיתתי בימה של תל אביב מול חוף שרתון.
אסון זה, המזכיר בקווים כללים את אסון השיטפון בנחל צפית שאירע לפני מספר ימים, נשכח עם השנים כלא היה, ויש הטוענים שהוצנע במכוון.
סיפור האסון
האסון התרחש ביום שני 22 באפריל 1963. בבוקרו של אותו יום יצאו לטיול כיתתי 42 נערות תלמידות סמינר "בית יעקב" השייך לרשת החינוך העצמאי של "אגודת ישראל", בגילאי 17-14. הן נסעו לרמת גן באוטובוס בלווית שתי מדריכות ומורה. המורה שליוותה את הקבוצה נפרדה מן הנערות בשעה 12 בצהריים, והנערות בלווית שתי המדריכות המשיכו בטיול ונסעו לכיוון חוף הים בתל אביב.
בסביבות השעה 14:30 אחר-הצהריים הגיעו הנערות אל חוף שרתון בתל אביב כדי לטבול בים. לנערות לא היה בגד ים והן נכנסו לים בחלוקים. בחוף מול מלון שרתון לא היה אז מציל. רוב רובן של הבנות בקבוצה לא ידעו לשחות. חלק מהבנות נכנסו למים העמוקים שם מצויים בורות. לפתע, החלו כמה מהן לטבוע, ככל הנראה, בשל מערבולת, במרחק של כמה עשרות מטרים משפת הים. הן החלו לזעוק לעזרה. כמה מחברותיהן חשו לעזרתן, אולם גם הן נלכדו במערבולת או שטבעו במים העמוקים משאיפת כמות מים גדולה לריאותיהן. התוצאה הייתה איומה - כמה מהנערות איבדו הכרה והכחילו. נערים שהיו בקרבת מקום קפצו למים והחלו להוציא את הטובעות אך חלק מהן לא היו בחיים.
למקום הוזעקו אמבולנסים של מגן דוד אדום ובהם רופאים וצוות אחיות ומתנדבים של מד"א. אנשי מד"א ושוטרים שהגיעו למקום מצאו את הנערות מוטלות על החוף כ"שפניהן כחולות ובדיקה ראשונה הראתה כי אחדות מהן היו כבר חסרות דופק". אנשי צוות מד"א החלו מיד בהנשמה מפה לפה על החוף, ובהעברת הנערות באמבולנסים לבית החולים איכילוב. 8 תלמידות הובאו במצב ללא רוח חיים או במצב קשה, ורופאי בית החולים קבעו את מותן. 14 בנות נוספות שנמשו מן המים הועברו גם הן לבית החולים איכלוב לטיפול והשגחה. רבות מהן סבלו מהלם. שאר בנות הקבוצה ניצלו והוחזרו לפנימית בית הספר שבבאר יעקב.
אחת הניצולות ש.מנטל בת 15 סיפרה ש-5 מתוך ה-8 הנערות שטבעו קיפחו חייהן כאשר חשו להצלת 3 מחברותיהן שנלכדו במערבולת.
מנהל המוסד בית יעקב הרב משה יעקובוסון ואשתו הגיעו לבית החולים איכלוב וזיהו את ההרוגות. מברקים נשלחו מיד אל הרבנים במקומות הישובים שבהן התגוררו הנפטרות בבקשה להודיע להוריהן על האסון. אל בית החולים הגיעו לבקר ולעמוד מקרוב אחר מצבן של הנערות אישי ציבור וחברי כנסת.
בתוך כך התברר כי תלמידה אחת שהגיעה עם הקבוצה ונכנסה למים, מזל ניסים בת 15 מגן יבנה, נעדרת והוחל בחיפושים וסריקות אחריה. צוללנים הגיעו למקום. בחיפושים השתתפו מטוסי סיור, ספינות וסוסים שסרקו את חופי הים מבת ים עד הרצליה בתקווה לגלות את הנערה.
עד שעות הערב נמשכו סריקות חיפושים אחריה אולם ללא תוצאות. ביום ד' 24 באפריל יומיים לאחר האסון, נפלטה מן הים לחוף ליד גשר רידינג בצפון תל אביב גופתה של התלמידה מזל ניסים והתגלתה על-ידי שוטר מיחידת הפרשים. הגופה הועברה למכון הפתולוגי באבו כביר, שם זוהתה על-ידי רעייתו של הרב יעקובסון מנהל סמינר "בית יעקב" שבבאר יעקב.
הלוויות ההרוגות באסון
למחרת האסון, יום ג', 23.4.1963, נערכו הלוויותיהן של שמונה התלמידות שטבעו בחוף שרתון בתל אביב. הבנות הובאו לקבורה כל אחת במקום מגוריה. ואלה שמותיהן כפי שפורסמו בעיתונות דאז: מזל טייב בת 15 מבאר יעקב, מרים אוזן, בת 15 מעכו, צדקה הרמז בת 14 מגן יבנה, ג'ינה מימון בת 17 מצפת, מרים קעיד בת 14 מגן יבנה, רחל עדני-שלום בת 15 מגן יבנה, שושנה בן חיים בת 14 מחצור, פנינה ממן בת 17 מצפת.
ביום 25.4.63 הובאה לקבורה בבית העלמין בגן יבנה מזל ניסים ההרוגה התשיעית באסון שגופתה נפלטה לחוף. היא נקברה בסמוך לשלושת חברותיה מגן יבנה שנספו אף הן באסון זה.
חקירת המשטרה
מפקד הנפה הצפונית של משטרת ישראל, רב-פקד חיים פלסר אמר לעיתונאים כי המקום בו התרחצו הנערות אינו מיועד כלל לרחצה גם בעונת הקיץ וכי אין שם מציל.
נשמעו תלונות מצד תושבים ואחרים כי במקום אין שלטי אזהרה האוסרים כניסה ורחצה למים. נציגי עיריית תל אביב טענו בתגובה כי הם הציבו ומציבים שלטי אזהרה במקום האוסרים כניסה למים אולם "פרחחים הסובבים בשטח עוקרים מידי פעם את השלטים"...
ימים ספורים לאחר התרחשות האסון עצרה המשטרה את סימון כהן בת 26 ורינה אליהו בת 19, שתי מדריכות שליוו את טיול הנערות לחוף ים תל אביב והן הובאו בפני שופט השלום ד"ר עזריאל גרשוני כחשודות בגרימת מוות מתוך חוסר זהירות. נציג המשטרה רב סמל משה בן-עזרא טען כי המדריכות היו אחראיות על קבוצה של 42 צעירות מן הפנימיה החינוכית "בית יעקב" בבאר יעקב וכי הרשו לנערות להיכנס לימה של תל אביב שהרחצה בו אסורה וכתוצאה מזה טבעו 9 נערות. השופט גרשוני הורה לשחרר את המדריכות בערבות 1,000 לירות לכל אחת, שניתנה על-ידי הרב יעקובסון מנהל סמינר בית יעקב. לא ברור לי אם המדריכות הועמדו בסופו של דבר לדין ואם כן, איזה עונש נגזר עליהן.
ועדת חקירה פנימית של "אגודת ישראל"
מספר ימים לאחר האסון פורסם בעיתונות כי ועדת חקירה פנימית של "אגודת ישראל" בת 8 חברים, בראשות חבר הכנסת הרב ש. לורנץ, מונתה לבדוק נסיבות אסון הטביעה. הוועדה (כך נמסר בעיתונות דאז) תבדוק "מדוע עזבה המורה את תלמידות בית הספר התיכון בית יעקב שעה קלה לפני שהתלמידות הלכו לרחוץ בים". "אנו מתכוונים לברר אם מישהו היה אשם באסון או שהוא בא מן השמיים", אמר יו"ר הוועדה הרב לורנץ בתשובה לשאלות עיתונאים. בין העדים שהוזמנו להעיד בוועדה מנהל מוסד ופנימיית "בית יעקב" בבאר יעקב הרב יעקובסון ורעייתו הרבנית.
דובר משרד החינוך מסר בתגובה לאסון כי, "על אף שמוסדות החינוך העצמאי של אגודת ישראל אינם מוסדות רשמיים במסגרת משרד החינוך והתרבות חלות גם על רשת זו הוראות המשרד בדבר כללי זהירות ברחיצה תלמידים בים, בבריכה וכדומה".