בפאתיו המערביים של מושב בית שערים שבעמק יזרעאל, שוכן בלב שדות חקלאים, מוקף בעצי ברושים ובאווירה פסטוראלית, בית העלמין של מושב בית שערים. זהו בית עלמין מטופח למדי, מוצל (מלשון צל) בעצי ברוש ועצים אחרים. על רוב הקברים בו מצבות שיש מטופחות ועליהן כיתוב בהיר ונהיר של שמות ופרטי הנקברים. על-רקע חזותו המטופחת של בית העלמין, בולטים בעליבותם וחריגותם כ-10 קברים הממוקמים במרכז בית העלמין ומכוסים ביציקות בטון בלבד, חלקות קבורה אלה, הם ללא שם הנקבר או פרט מזהה אודותיו כך שלא ניתן לדעת מי קבור מתחת ליציקת הבטון.
מאחורי יציקות בטון אלה מסתתרת פרשה היסטורית עלומה המוצנעת במשך שנים וידועה רק למתי מעט.
תעלומה ומיסתורין בשנת 1951, נקברו בבית העלמין של מושב בית שערים באישון לילה ובחשאי, נשים גברים וילדים - תושבי המעברה ברמת ישי. בני משפחתם של הנקברים לא השתתפו בקבורת יקיריהם ואף לא ידעו על קבורתם. הקבורה הייתה חשאית. לא ידוע אם נעשו מאמצים לאתר את בני המשפחה והמתים נקברו כאלמונים, ורובם נותרו אלמונים עד היום. לא ברור מדוע נקברו בשעת לילה ובחשאי, הרי לא מדובר בתקופת מלחמה או במצב חרום שאז אין ברירה אלא לקבור בחשאי. רק מספר שנים לאחר קבורתם יצקו חברי מושב בית שערים לוחות בטון צנועים על הקברים. כלומר, אם הבנתי נכון במשך תקופה הקברים היו מכוסים הקברים רק בעפר. מה יש לומר, רב הנסתר על הגלוי בפרשה זו.
שלט "הסבר" על הפרשה בשנת 2012 כ-60 שנה לאחר קבורת אנשי המעברה הוצב במרחק מה מול לוחות הבטון שלט צנוע המספר בצורה תמציתית מאוד את סיפור הפרשה וזה לשון השלט: "בשנת 1951, נקברו בחלקה זו באישון לילה ובחשאי נשים, גברים וילדים - תושבי המעברה הזמנית. הנפטרים הפכו לאלמונים כי לא הוצב שלט או לוח ציון שמם על-ידי המשפחות. לאחר שנים אחדות, יצקו חברי המושב לוחות בטון צנועים לציון הקברים. בשנת 2012 חברי המושב תיקנו ושיפצו את המצבות וקבעו לוח שיש זה. ת.נ.צ.ב.ה. - לקוממיות מדינת ישראל". עד כאן לשון השלט שלא מספר בעצם מה באמת התרחש בשנת 1951 במעברת רמת ישי (מעברת בית שערים).
ממה ובאילו נסיבות נפטרו כמות כזאת של אנשים, ילדים, מבוגרים, נשים תוך פרק זמן קצר יחסית? האם הנושא נחקר אי-פעם? ושאלת השאלות מדוע נקברו ב"אישון לילה ובחשאי"? האם נעשו מאמצים לאתר את זהותם באמצעות קרובי משפחה ומכרים שחלק גרו עימם במעברה? מדוע אצו רצו לקברם באישון לילה ובחטף והרי לא היה זה מצב מלחמה או מצב חרום? האם האירוע דווח לשלטונות ונעשה בידיעתם? מעברות רמת ישי, על-פי דיווחי העיתונים דאז, היו מסודרות יחסית. פעלו בהן צריף של משרד לשכת העבודה, ומרפאה וצרכנייה ומדריכים ממושבי וקיבוצי הסביבה כמו גבת ושריד ביקרו במעברת רמת ישי (בית שערים) על בסיס קבוע וליוו והדריכו את אנשי וילדי המעברה. במקום פעל אף מעין בית ספר מאולתר וסביר להניח כי היה רישום כלשהו של המתגוררים במעברה.
האם נעשו מאמצים לזהות את המתים או לאתר את בני משפחותיהם? בפרשה הזאת יש הרבה שאלות לא פתורות ורב הנסתר על הגלוי. יש מבין חברי מושב בית שערים וחברי קיבוצים בסביבה שלא ששים לדבר על הפרשה הזו עד היום. אחד מתושבי האזור שמכיר את הפרשה היטב, מספר לי כי הגופות התגוללו בבוץ ורק בזכות הגשם התגלו. מן הסתם יש עוד אנשים חיים שאולי היו עדים לקבורה והעברת הגופות בחשאי באישון לילה לבית העלמין במושב בית שערים וקבורתם כאלמונים.
סיפורה של מעברת רמת ישי כדי להבין רחב יותר את הפרשה המסתורית לפניכם קצת חומר רקע על מעברות רמת ישי. ההתיישבות ברמת ישי החלה עוד ב-1925 על אדמות הכפר הערבי ג'ידה. ב-1944 הוחלט בקרן היסוד לשנות את שם הישוב לרמת ישי. באפריל 1948 התגוררו ברמת ישי 30 משפחות.
לאחר מלחמת העצמאות הגיעו למקום עולים חדשים ששוכנו בשתי מעברות. אחת הייתה בתוך רמת ישי, והיא הייתה מעברת אוהלים, והשנייה הייתה מעברת בדונים ששכנה מול רמת ישי צפונית לה מעבר לכביש חיפה עפולה, בסמוך למטע זיתים. מעברת האוהלים בתוך רמת ישי הייתה למעשה יותר סוג של מחנה מעבר. יושבי האוהלים קיבלו חלקת אדמה והשתתפו בבניית בתי הקבע שלהם ברמת ישי. מעברת הבדונים מחוץ לרמת ישי מעבר לכביש חיפה עפולה הוקמה ביוני 1950 ונקראה מעברת בית שערים. ניהל אותה מטעם מחלקת הקליטה חבר מושב בית שערים והיא פעלה בחסות ובסיוע המועצות האזוריות קישון ונהלל, בראשן עמד באותן שנים במקביל חיים ראם חבר מושב בית שערים. מעברת בית שערים הייתה מעברה גדולה יחסית. היא השתרעה על שטח של כ-150 דונם. התגוררו בה יותר מ-500 משפחות.
מספר תושביה כפי שדווח באופן רשמי, עמד בדצמבר 1951 על 2,200 נפש. המעברה הייתה קיבוץ גלויות אחד גדול. התגוררו בה עולים מתימן, ממרוקו, מתוניס מלוב, מרומניה ואפילו מספר עולים מסין דוברי רוסית. לא פעם פרצו סכסוכים ויריבויות בין העדות השונות. בעיקר על נושאים דתיים.
במעברת בית שערים פעלו צרכנייה, מרפאה, שהייתה פתוחה כמה שעות ביום, רופא שהגיע יום יום, צריף של לשכת העבודה, שני צריפים של גני ילדים ובית ספר ל-250 ילדים. כמורים וגננות ומדריכים במעברה שימשו תושבי קיבוצים ומושבים: גבת, שריד, גניגר ועוד. במעברה פעלו לפחות שלושה בתי כנסת. אחד לתימנים, אחד לעולי טריפולי ותוניס ואחד לעירקים. הרב מאיר יונה שעלה מטוניס, מונה לממונה על הדת במעברה מטעם משרד הדתות. חלק מאנשי המעברה ברמת ישי (בית שערים), כמו חבריהם במעברות אחרות, הועסקו בעבודות ציבוריות: כבישים, ייעור, בניין באזור חיפה והסביבה וכן גם במשקים ובמושבים. היו אף, אם כי מעטים ביותר, שפתחו במעברה בתי עסק קטנים. אחד העולים פתח לו בית חרושת קטן לפתיליות.
סיפור הכאת תושבים במעברה חיים בן-חיים, חבר קיבוץ גבת, יליד מרוקו, סופר שכתב מספר ספרים, איש חינוך, שעשה בשליחויות שונות מטעם המדינה, מכיר היטב את מעברת בית שערים, חקר אודותיה ואף כתב על המעברה בספריו. כמה מבני משפחתו אף התגוררו במעברת בית שערים. בן חיים מספר לי כי במעברה הייתה קבוצה של עובדים מובטלים שביקשה למחות על אי-מציאת עבודה עבורם. הם מנעו יציאת עובדים אחרים לעבודה, גרמו נזקים לצריף לשכת העבודה שבמעברה ועוד. אנשים מנהלל וישובים נוספים באזור נשלחו ל"טפל" בהם. לדברי בן-חיים, למעברה נשלחו שוטרים צבאיים עם צווי גיוס למתפרעים. המתפרעים נקשרו, הובאו לאזור מעברת שימרון ושם הוכו מכות נמרצות על-ידי אנשים מנהלל וישובים נוספים. המוכים הושארו במקום חבולים וזבי דם. המשטרה פתחה בחקירה אולם לדברי בן חיים סגרה המשטרה לבסוף את תיקי החקירה. לימים הופיע בן חיים באירוע בעמק יזרעאל על ההתיישבות בעמק, וסיפר את סיפור הכאת תושבי מעברת רמת ישי (בית שערים) על-ידי אנשי נהלל. חיים ראם שהיה בתקופה זו ראש המועצות האזוריות הקישון ונהלל (במקביל) והשתתף אף הוא באירוע, ניסה לדברי בן חיים ל"הקטין" את סיפור ההכאה כאירוע שולי.
מעברת רמת ישי (בית שערים) חוסלה בשנת 1953 עם מעבר 200 משפחות למגדל העמק. בן-חיים שמר ושומר על קשר עם בני משפחתו במגדל העמק ועם אחרים שהתגוררו במעברה. הוא אינו טוען שיש קשר בין סיפור הכאת תושבים במעברת בית שערים לסיפור קבורתם בחשאי ובאישון לילה של גברים, נשים וילדים, בבית העלמין של מושב בית שערים, אבל ראוי לחקור ולבדוק לעומק פשר מותם של הקבורים ופשר קבורתם בחשאי באישון לילה.