בעוד ש"שש דמויות מחפשות מחבר" של לואיג׳י פירנדלו חוללה בתחילת המאה העשרים סערה בגלל שינוי הז׳אנר בתיאטרון, במחזה בו הדמויות משוועות למחזאי שיגאל אותן - הרי במחזהו של גיא ברכה המצב הפוך: המחזאי הוא העומד במרכז העלילה. בעצם עוד היותו נתון בסבך הכתיבה - הדמויות במחזהו קורמות עור וגידים, וכולן מהוות חלק ממערכת חייו עמוסות הטראומות. עמן הוא מתווכח, ומשלב בכל אחת מהדמויות את טראומות חייו. הקהל נדרש להבדיל בין המציאות והדמיון היצירתי שבורא את הדמויות. וזה מה שמעניק למחזה את ייחודו. יבגני מוליבוגה (כדורון, המחזאי הצעיר הנבוך), הוכיח כבר יכולות דרמטיות כשהיה סטודנט בבית צבי, אותו סיים ב-2017. התפקיד המורכב מעניק לו הזדמנות להדגים בגדול את עושר יכולותיו הדרמטיות. כגבר שבו התעלל המורה בבית הספר, ובהמשך בכמיהתו לזכות בהכרה חברתית, נישא לאשה, התגרש, ולבסוף יצא מהארון, חי עם גבר כזוג נשוי, חולם על הקת משפחה עם ילדים, מה שמתרחש בימים אלה בארצנו, ועושה הכל כדי לממש את יצר הכתיבה - בשירה, סיפורת וכעת במחזה. אך מאבקיו הפנימיים לא מניחים לו לסיים את המחזה. ההתלבטויות שלו עם עצמו, עם האישה שבאמת אהב אך לא יכול היה לממש את אהבתו באופן פיסי, או עם המורה שניצל אותו מינית, והמריבות עם בן זוגו כעת - מובעים בעושר הבעתי תוך סערת נפש אמיתית ונוגעת ללב. גל יזדי היפה כנשוא אהבתו שלא יכולה הייתה להימשך, והופסקה בגללו בעבר, מנהלת עמו ברגש מושכל ובכשרון רב וויכוחים ונסיונות מרים לחזור ולאהוב זה את זה. מה שלא צולח בגלל שבהווה הוא כבר הומו מוצהר. המציאות בהווה מול המאבקים בעבר משתלבים זה בזה בצורה מאוד מקורית ומרתקת הודות ליכולת המשחק של השחקנים. הסצינה של הבעל במחזה, זיו עוז ארי, מלא הזעם והתקיפות, עם האישה, שאין לה שם,ועם הילד אורי (המגלם את המחזאי בילדותו), משחזרת את ילדותו הבעייתית של המחבר. יאיר בלוך - כ-אורי, שובה לב ברגישותו, ובאופי השקט הסובל את כל התהפוכות בחיי משפחתו, את התעללות המורה ועוד, ומהווה ניגוד לשאר הדמויות מלאות האגרסיה, שהיוו גורמים להיותו הומו. כמו זיו עוז ארי המאד פיסי, או איתי שלו, בן הזוג של המחבר בהווה, שלמעשה רחוק מלהגשים את חלומותיו הרומנטיים של נפש דורון, המחזאי בהצגה. ההצגה "מחזה חדש" עשויה במלאכת מחשבת של בימוי מופלא של אתי רזניק, של עיצוב תפאורה מדהים ביצירתיותו של סלבה מלצב - כשהוא פוער דמות אדם מתוך פתח הדלת, תוך איזכור לציורו של מאגריט, כשמאחורי הדמות החסרה משתקפים השמיים; קריעת הדמות מסבירה את הקרע בנפש המחזאי, הכה מתלבט בין העולמות, ולא זוכה לאושר בכל מצב שהוא. כך גם המוזיקה המקורית של ניר לוגסי, ועיצוב התלבושות המוקפד של עידן שמעוני - שניהם בוגרי בית צבי, וכך עיצוב התנועה של איתי שלו המשחק גם את אבי, בן הזוג הכה פיסי וריאלי בהווה בהצגה - כולם עשויים כדבאי, בצורה המושלמת ביותר. המחזה "מחזה חדש" שעולה בתיאטרון הספריה מגלה לנו מחזאי שכוחו במחזה ביכורים זה משום יכולתו להחצין את רגשותיו הנובעים ממעמקי הקרביים, וביכולת הצלחת השחקנים לשלב במשחקם את הקרנתם של חוויותיהם האישיות, עם הזדהותם עם הדמויות שהמחבר העניק להם. השתלבות היצרים והחוויות האישיות הן של המחבר והן של השחקנים והיוצרים, מתמזגים כאן להצגה מעולה, מעוררת מחשבה ואת החושים, עד כי אי-אפשר להישאר אדיש אליה. ולכולם - ברכה על היצירה הנדירה הזו, שתביא ברכה לשנה החדשה לכל הנוטלים חלק ביצירתה.