ד"ר עדי שטרן, חברת סגל בכיר במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא וביוטכנולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, מרצה ועומדת בראש מעבדת מחקר, נשואה לאדם איש חינוך ומורה למתמטיקה ואם לשני בנים ובת - עילי (10), עומרי (7) ומאיה כבת שנתיים. גדלה בירושלים לאב פיזיקאי ואם ציירת. שלוש שנים התגוררה המשפחה בארה"ב, במהלך תקופת הפוסט דוקטורט של אביה.
כיצד היותם של אמך ציירת ואביך פיזיקאי, השפיעו על האדם שאת כיום?
שטרן: "קיבלתי כלים מיוחדים ושונים משני הורי. אני ממש זוכרת שבגיל 7, אבי הסביר לי על סינוסים וקוסינוסים, הוא היה ממחיש לי זאת בציורי גיר של זוויות על המדרכה, ואת האהבה המטורפת שלי למתמטיקה קיבלתי ממנו מגיל צעיר מאוד. היום בדיעבד יש לי את ההבנה לגבי תחום המתמטיקה במיוחד בהתייחס לנשים, גם מהניסיון המקצועי של בעלי, אדם, כמורה למתמטיקה. הוא מדבר על איך הרבה מאוד בנות באות ללמוד עם חוסר ביטחון מהותי ביכולת שלהן להבין מתמטיקה שנתפשת כתחום קשה לבנות. אני לא גדלתי ככה, ברור היה לי שאני טובה במתמטיקה, לא הייתה פה שאלה בכלל. השתתפתי גם באולימפיאדת המתמטיקה, הייתי ממש חזקה בתחום כבר מהילדות. לא היה לי שום ספק או חסם בדבר הזה.
"במקביל הייתה אמי הציירת, שיש לה הסתכלות אחרת לגמרי וממנה קיבלתי את היצירתיות. האומנות הייתה גם חלק מעולמי וכשהייתי קטנה חשבתי שאולי אהיה ארכיטקטית כי יש בזה מן שילוב של שני התחומים. אני חושבת שבמדע יש משהו שדומה מאוד לאומנות, מהבחינה הזאת של לחשוב מחוץ לקופסה. כולם רואים במדע תחום שנוצר באופן סדור וברור, אבל זה לא כך. יש שלבים שלמים במחקר שאנחנו בתוך סיעורי מוחות כשהדברים לא מובנים ואני נמצאת באיזו שהיא עננה, ואז פתאום אני רואה את האור ומבינה שזה בכלל לא מה שחשבתי או התכוונתי".
כיצד החל המסלול האקדמי שלך?
שטרן: "התחלתי תואר ראשון בפיזיקה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובסופו של דבר סיימתי תואר ראשון בשלושה תחומים - ביולוגיה, פסיכולוגיה ומתמטיקה. במקביל, גם למדתי קורסים רבים בפילוסופיה, וטיילתי בין מסלולי לימוד שונים ורבים בקמפוס. התואר השני היה בביולוגיה והתמקד בביואינפורמטיקה, תחום שצץ ממש סמוך לתחילת לימודי התואר השני שלי. שילוב של מחשבים, מתמטיקה וביולוגיה שמשך אותי מאוד ו'אילץ' אותי לוותר על האהבה שלי למדעי החברה והרוח. גם התואר השלישי שלי התמקד בתחום של ביואינפורמטיקה.
"באותה תקופה, תחילת שנות ה-2000, נחשף במדע הנושא ריצוף הגנום האנושי. החל מחקר נרחב על וירוס ה-HIV, כשהחוקרים הבינו בעצם שניתן לרצף את הווירוס הזה אצל חולים. באותן שנים גם עלתה בעיית עמידות וירוס ה-HIV לתרופות והתחילו לרצף את הגנום של הווירוס, כדי למצוא מה השתנה בווירוס שגרם לחולים להיות חולים שוב, מספר חודשים לאחר שקיבלו תרופה למחלה. בשלב זה נכנס חזק לתמונת המחקר תחום הביואינפורמטיקה, כי זה גם תחום שעוסק ברצף, רצף של אותיות, כלומר ניתן לעשות שימוש במחשבים כדי לדעת מה קרה שם. זאת לא שאלה פשוטה כי בדרך כלל לא רואים שינוי אחד אלא כל מיני שינויים וזה מורכב".
כיצד השפיעה תחילתו של עידן הביואינפורמטיקה על בחירת תחום המחקר שלך?
שטרן: "הנושא הזה ריתק אותי גם מהזווית הבריאותית-רפואית-מדעית וגם מהזווית של האבולוציה, כי בעצם היינו עדים לכך שהווירוס עובר אבולוציה, עובר שינויים בטווחי זמן קצרים ממש קצרים. אבולוציה היא משהו שתמיד הלהיב וריתק אותי, כי היא נותנת מענה לשאלת ה'למה הדברים הם כמות שהם'? התשובה היא דרך האבולוציה שהביאה אותנו עד הלום. חלק מהביקורת עד אז על האבולוציה כמדע, היה שהאבולוציה מתעסקת במוצא האדם במיליוני שנים אחורה ומה אנחנו יכולים לדעת על מה שקרה מיליוני שנים אחורה? אבל במקרה של השינויים בווירוס ה-HIV, הייתה לנו אבולוציה ב'לייב'. כלומר, רואים את השינויים בתוך שבועות. זה היה מדהים בעיניי וזה הנושא שאימצתי והחלטתי שאותו אני רוצה לחקור".