הד"ר גייל טלשיר, חוקרת ומרצה בכירה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא חוקרת אידיאולוגיות ולוחמת אקדמית נחושה שמחוללת שינויים. היא אם לאדם (13), הלומד בבית ספר יאסא למדעים ואמנויות, וחיה עם בן זוגה, דני זקן, עיתונאי ופרשן פוליטי בגלובס. כמי שאינם חובבי ממסד, בלשון המעטה, נישאו טלשיר וזקן לאחרונה במסיבת זוגיות, כך שגם במובן הזה הקשר בין תקשורת ופוליטיקה מעוגן מבית. זו תקופה סוערת מאוד מבחינתם ("שיא הסיפור עם מערכת הבחירות הנוספת שנחתה עלינו"). בתחום זה עוסק בן זוגה בתקשורת, תחום המשיק גם לתחום המחקר שלה. טלשיר: "גדלתי בבית ירושלמי עם אבא שזרקו אותו מהקיבוץ, כי הוא רצה ללמוד היסטוריה ולשון שהם לא מקצועות מעשיים, לא יצרניים. אבי התעקש ללמוד את מה שמעניין אותו בתקופה שבה זה לא התאפשר בקיבוץ, כך שהוא נזרק בחוסר כל לאוניברסיטה העברית בגבעת רם, והתקיים כל השנים רק על מלגות. על ספסל הלימודים הוא פגש את אמי. אני גדלתי בדשא של גבעת רם, יש שם פסל של האישה היושבת, ואפשר לומר שגדלתי בחיקה. הורי הם אנשי מדעי הרוח. אבי היה חוקר שפות שמיות עתיקות בחוג ללשון העברית ואמי הייתה חוקרת נוסח המקרא. המרד שלי היה מרד קטן, כי בחרתי במדעי החברה ולא במדעי הרוח".

מה היה הרגע המכונן לבחירתך בחקר הפוליטיקה?

טלשיר: "קראתי מגיל צעיר פילוסופיה שאהבתי מאוד. בתיכון למדתי סוציולוגיה, אבל נאלצתי להתגנב לשיעורי הפילוסופיה כי לא היה מקום בכיתה. בצבא שירתי בבית ספר שדה במעגן מיכאל, והובלתי את התחום של הדרכות אקולוגיות תוך ראייה מערכתית של גישה לטבע. ההחלטה הסופית לקשור זאת לפוליטיקה וללכת ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה הייתה ביום אחד בשלהי שירותי הצבאי, שבו הייתי אמורה להנחות תצפית אקולוגית בנחל תנינים. ערכתי תצפית אקולוגית עם כתות ביולוגיות בנחל. הגענו לאזור המדידות ומצאנו שהנחל כולו מוצף בדגים מתים. הסתבר שלקיבוץ מעגן מיכאל הסמוך הייתה הרעלה בברכות הדגים, ואת כל הדגים המורעלים הם הובילו בתעלה שאת מימיה הסיטו לתוך אחרון נחלי החוף הנקי, נחל תנינים. ההכרה הזאת שהיום בעצם מה שקובע, אפילו את מה שקורה בטבע, הן החלטות של בני אדם ושמה שצריך לעבוד עליו הוא התודעה של בני אדם, הייתה נקודת מפנה מכוננת עבורי. אמרתי לעצמי שאי-אפשר ללמוד אקולוגיה ופילוסופיה מבלי לראות כיצד אתה מוביל לשינוי בעולם ולבדוק מי 'שולט על הברז', מטאפורית או לא". באוניברסיטה למדה טלשיר פילוסופיה ומדע המדינה, ובדוקטורט שעשתה באוניברסיטת אוקספורד בלונדון יצרה את השילוש הבלתי קדוש. היא חקרה תנועות ירוקות שהבסיס שלהן הוא מחאה חברתית, סביבתית ופוליטית, שמנסה לייצר פוליטיקה חדשה. היא התמקדה בצמיחה של תנועות ירוקות, ושאלת המחקר שלה הייתה האם מדובר באידיאולוגיה חדשה או שמא בחלק מתפישות של משפחות אידיאולוגיות של השמאל (החדש) או מתפישות עולם אחרות. כלומר, האם בעצם התנועות החברתיות של שנות השישים הצליחו לייצר אידיאולוגיה פוליטית חדשה. טלשיר שהתה באוקספורד בשנים 1997-1993, אוניברסיטה שהחוזק שלה, לדבריה, היה פילוסופיה פוליטית אנליטית, תוך התמקדות בשאלות על החברה הראויה.

מה הבידול בחקר אידיאולוגיות שמשך אותך כל כך?

טלשיר: "רציתי לטבול את הרגליים במי האפסיים של מה שנקרא הפוליטיקה המלוכלכת, לא רק מהו העולם הראוי, אלא איך עושים זאת בשטח. חקר אידיאולוגיות נחשב כתחום לא פופולרי באוקספורד, המלכה הייתה הפילוסופיה הפוליטית, וחקר אידיאולוגיות - שפחתה החרופה. אבל אהבתי דווקא את חירוף הנפש של הובלת השינוי בהתאם לרעיונות, ולא רק את האידאה אליה שואפים. הפוליטיקה בעיני היא תמיד - גם בקרבות שנראים רק על שררה, אינטרס עצמי או כוח – מאבק על רעיונות, על תפישות של החברה שבה אנו רוצים לחיות, כמו גם על הדרך לממשן. "אני טוענת שאם יש לך רעיונות מופלאים שנשארים בספרים האקדמיים, ואתה לא מצליח להוביל שינוי איתם, זה אומנם מקדם את הידע הכללי, ורוב העולם המדעי עובד כך. אבל הסיפור שמעניין אותי הוא איך אתה מייצר, תוך שימוש במחקר מדעי-מקצועי, שינוי חברתי. לכן אני נחשבת עוף מעט מוזר באקדמיה. כי כל המבנה של האקדמיה דוהר לקראת פרסום במאמרים אקדמיים בכתבי עת בינלאומיים שמכוונים לקהילייה האקדמית, וכמעט אין להם הדים בפוליטיקה הדמוקרטית בה אנו חיים. מה שמעניין אותי הוא איך לוקחים תאוריה והופכים אותה לכלי לשינוי חברתי. בפוליטיקה, שהיא תחום המחקר שלי, זה ממש אקוטי, כי המשמעות היא האם בעוד חצי שנה מדינת ישראל תהיה מדינת רווחה שיש בה חינוך ציבורי מעולה וזמין לכולם, או מדינה שמה שקובע בה הוא השוק הגלובלי ואז השכבות החלשות יצטרכו לנסות בציפורניהן לצאת ממלכודות העוני". טלשיר מסבירה כי גם מדע שעוסק בדברים שאינם מוחשיים מתגלגל בסופו של דבר לדברים שמשנים את העולם או את התפישה של העולם, אבל בפוליטיקה יש פה שאלה מהותית, מבחינתה. האם נעשה שימוש בתאוריה המדעית כדי לתת כלים לקריאת מציאות ולשינוי מציאות. זה גם מה שמייחד את מחקרה, הקו הזה שלא מסתפק במחקר טהור, אלא מסתכל על כל התחום של הפוליטיקה כתחום שמנסה להבין ולתת כלים להובלת שינוי.