"את קיסר באתי לקבור - לא לשבח... כאן ברשותם של ברוטוס והשאר, כי ברוטוס איש כבוד, והם כולם, כולם אנשי כבוד - אני עומד לומר דברים בהלווית קיסר". מילותיו הציניות הנודעות של אנטונינוס אחרי רצח יוליוס קיסר, במחזהו של
ויליאם שייקספיר. על
בצלאל סמוטריץ' אפשר לומר: את בתי המשפט הוא בא להרוס - לא לתקן; שהרי הוא ותומכיו - כולם אנשי כבוד.
בעצם, אין לנו צורך להרחיק את עדותנו עד למחזאי הבריטי הדגול בן המאה ה-16. הצעתו של סמוטריץ' להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת ניגודי העניינים של שופטי בית המשפט העליון, עלתה בשבוע שבין פרשת בלק לבין פרשת פינחס. בעוד בלעם בא לקלל את ישראל ויצא מברך, סמוטריץ' רצה להרוס - ובהחלט ייתכן שקללתו עוד תשוב ותעלה. המזימה של בלעם, למרות כשלונו לכאורה, עלתה בחייהם של 24,000 מבני ישראל; על המזימה של סמוטריץ' אנו עלולים לשלם במחיר שלטון החוק.
נזכיר במה מדובר. בעקבות שני פרסומים עיתונאיים, טען סמוטריץ' שעל הכנסת לחקור את ניגודי העניינים בהם מצויים שופטי בית המשפט העליון. הוא הרחיב את היריעה, וטען שאין זה מתקבל על הדעת שעו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה
אסתר חיות, יהיה בעלים של משרד עורכי דין ו"יעשה הון". את ההסברים של הנהלת בתי המשפט לאותם פרסומים, הוא דחה במילים בוטות.
אלפית מכלל התיקים?
עכשיו, בואו נדבר על עובדות - וסליחה מראש ממי שנפגע מכך שהמילה הגסה הזאת נכנסת לדיון. הפרסומים העיתונאיים הצביעו על שניים-שלושה מקרים בחמש השנים האחרונות. בית המשפט העליון דן ב-10,000 תיקים בשנה. כלומר: מדובר על שלושה מקרים מתוך 50,000 תיקים - 0.0006%. נניח שהיו עשרה מקרים כאלו; אתם יודעים מה - נניח שהיו 50. עדיין מדובר על אלפית מכלל התיקים. זאת אומרת, שב-99.999% אין שום בעיה. כך שלהציג את זה כאילו מדובר באיזושהי תופעת רוחב חמורה המחייבת בדיקה - זה פשוט שקר.
ההתייחסות של סמוטריץ' לתגובת השופטים מזכירה לי את הקיסר הרומי אספסיינוס, שהרג יהודי שבירך אותו לשלום ויהודי אחר שלא בירך אותו לשלום. כאשר תהו עבדיו היכן ההיגיון, הוא השיב להם: מה אכפת לכם איך אני הורג את אויבי? באותה רוח, אם השופטים היו מאשרים שנפלה תקלה - סמוטריץ' היה חוגג: אמרתי לכם! ואם הם טוענים שלא היה פגם בהתנהלותם - סמוטריץ' אומר שהם מכזבים. בכל מקרה, לשיטתו, הם יוצאים רע מאוד.
גם דבריו של סמוטריץ' על דוד חיות הם פופוליזם לשמו. ראשית, מהיכן לו ש"הוא עושה הון"? שנית, וזה העיקר: דוד חיות ומשרדו לא מופיעים בבית המשפט העליון. לשיטתו של סמוטריץ', כל בן/בת זוג של כל שופט/ת - אסור שיהיה עורך דין, ובוודאי אסור שיופיע בערכאה בה מכהנ/ת בן/בת הזוג. אבל למה לעצור כאן? אסור שבני הזוג יהיו רופאים, גם רופאים מתמנים כמומחים בידי בית המשפט; ואסור שיהיו שמאים, אדריכלים או רואי חשבון, מאותה סיבה. ולמה רק בני זוג? מה עם הורים, אחים, סבים, נכדים? בקיצור: השופט האידיאלי לפי סמוטריץ' הוא רובוט, למרות שגם זה בעייתי - מי יודע מהם ניגודי העניינים של מי שמתכנת אותו.
צריך לתקן בבתי המשפט
לגופם של דברים: מי שרוצה באמת לתקן, לא עושה זאת באמצעות ועדת חקירה פרלמנטרית. גוף כזה נועד קודם כל, ולפעמים אך ורק, לצרכים תקשורתיים. סמוטריץ' - שדעתו כבר מזמן נעולה (והיה צריך לפסול את עצמו אילו היה שופט) - רצה להשפיל את שופטי בית המשפט העליון, לתקוף אותם בשידור חי, לתהות על מניעי פסיקתם ואולי גם לצעוק עליהם (כפי שעשה פעם בבית המשפט עצמו, קל וחומר בכנסת). סמוטריץ' הוא מסוג האנשים שאינם רוצים פתרונות, אלא רוצים בעיות כדי שיהיה להם על מה להתלונן ולהאשים. ואגב: מי בדיוק יבדוק ניגודי עניינים של שופטים? אותם חברי כנסת שהעניקו ל
חיים כץ חסינות על
ניגוד עניינים פלילי? ומה עם ניגודי העניינים של הח"כים עצמם? להם אין בני זוג, ילדים, הורים, סבים, בני דודים?
שיהיה ברור: צריך לתקן דברים במערכת בתי המשפט. צריך להפסיק את ההצפה שלה בתביעות סרק ובהליכים טכניים שיש להם פתרונות אחרים. לשם כך, יש צורך להפסיק את העלייה המטורפת במספר עורכי הדין, להטיל הוצאות ממשיות ולהעביר תיקים למסלולים של בוררות והליכים מינהליים. בית המשפט העליון צריך לצמצם את זכות העמידה ולהטיל הוצאות כבדות בעתירות חסרות יסוד.
אפשר ואף חיוני לחשוב על מקבילית הכוחות בין הכנסת לבג"ץ, שכן המצב הנוכחי הוא לכל הפחות בעייתי. למשל: לקבוע שבג"ץ יוכל לבטל חוק רק בהרכב של תשעה שופטים וברוב של לפחות שישה מתוכם, ושיהיה עליו להעדיף בטלות יחסית על פני ביטול החוק כולו. במקביל, הכנסת תוכל לשוב ולחוקק חוק שבוטל - אבל ברוב מיוחס (נניח 70 ח"כים) או בתמיכה של האופוזיציה (למשל של 10% מחבריה).
אלא שסמוטריץ' לא באמת רוצה בכל אלו. הוא ותומכיו רוצים להשתלט על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט, בשל הטענה הכוזבת ולפיה "בג"ץ הוא סניף של מרצ"; והרי מי צריך בית משפט עליון אם איננו שולטים בו. ושוב, סליחה שאני מכניס לכאן את העובדות: מבין 15 השופטים הנוכחיים בבית המשפט העליון, 11 מונו בידי שרי המשפטים
יעקב נאמן ו
איילת שקד - הראשון היה פרקליטו של
בנימין נתניהו וכיהן מטעם הליכוד, השנייה היא חברתו לסיעה של סמוטריץ'. 13 מבין השופטים (שוב: 13 - כולם למעט אסתר חיות ו
חנן מלצר) מונו בימי ממשלות נתניהו. אז על מה הבכיינות?
התשובה היא, שבית המשפט העליון הוא ברירת המחדל של רבים בימין: הגוף שאפשר תמיד להתנפל עליו, אם בגלל פסק דין ספציפי (ולרוב בלי לטרוח לקרוא אותו) ואם ברמה הרוחבית (ולרוב בלי לבדוק את העובדות). כל השאר - לא חשוב ולא מעניין. וכל זה נעשה בקוצר ראות מוחלט, מתוך איזושהי הנחה שואפת-דיקטטורה לפיה הימין לעולם יהיה בשלטון, לעולם לא יזדקק להגנת בית המשפט ולעולם יוכל למנות את השופטים כראות עיניו.
יש לי הצעה לסמוטריץ' ותומכיו: אתם שואפים להילחם בשחיתות? אתם באמת רוצים למנוע ניגודי עניינים? תגישו הצעת חוק ולפיה נאשם בפלילים אינו יכול להתמודד על תפקיד נשיא המדינה. בואו נראה אתכם. או שמא מה שאתם רוצים באמת הוא לכל הפחות לשרת מבחוץ אינטרסים של אותו נאשם בפלילים ושל להקת המעודדות שלו, החותרים בהתמדה תחת שלטון החוק, אם לא לזחול על ארבע לתוך ממשלתו ולהצטרף לחבורה הזו. נראה אתכם.