|  | קרירות בביקורו של ביידן [צילום: אוון ווצ'י, AP] |
| לצד העמקת ההסכמים עומדת על הפרק גם הרחבתם, וספציפית, שכן הדברים נאמרו במפורש בשיח הפוליטי הישראלי, האפשרות של פריצת דרך - קרובה? - ביחסים בין ישראל לסעודיה. בנאומו המסכם בכנסת (29.12.22) התייחס במפורש ראש הממשלה היוצא, יאיר לפיד, לכך שבעת האחרונה הושגה התקדמות משמעותית לקראת נורמליזציה עם סעודיה, והמגעים כמעט והבשילו; ניכר היה שהוא מבקש לוודא שבבוא העת, גם הוא וממשלתו יוכרו כמי שמילאו תפקיד במהלך ההיסטורי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא התייחס במפורש לסעודיה אך מנה את הרחבת הסכמי אברהם - בשאיפה "לסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי" - כאחד משלושת יעדי היסוד הראשונים במעלה של ממשלתו, לצד ההתמודדות עם פרויקט הגרעין האירני, ופרויקטים תשתיתיים שיחברו את כל חלקי ישראל. רק פריצת דרך עם סעודיה, כמדינת המפתח בעולם הערבי, לצד מצרים, אכן יכולה להיתפס כמימוש יעד זה. אחרים במפלגתו התייחסו במפורש לאפשרות של הישג מול סעודיה כבר בטווח הקרוב. מעבר לידיעה הבלתי-אמצעית של גורמים ממלכתיים ישראלים העומדים בקשר חשאי עם הסעודים - ולא מאתמול - יש גורמים נוספים שצברו בעת האחרונה התרשמויות המעידות על נכונות סעודית, ברמה העקרונית, להתקדם לעבר נורמליזציה עם ישראל. בשיחה עם ראשי מכון וושינגטון מנה מוחמד את תנאיו - כמפורט להלן - אך לא כלל בהם התייחסות לנושא הפלשתיני, ודבריו התפרשו כהסכמה עקרונית, אם כי מותנית, לרעיון של כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל. גם משלחת אנשי צבא אמריקניים בדימוס מטעם ארגון JINSA, העוסק בהעמקת המחויבות לישראל בקרב הממסד הביטחוני האמריקני, ביקרה בסעודיה לאחרונה והתרשמה, כי מבשילים המהלכים המכינים לקראת פריצת דרך. נקודות ציון חשובות שכבר הצטברו: - ספק רב אם בחריין, שתלותה בסעודיה עמוקה, הייתה מצטרפת להסכמי אברהם ודוגלת בהעמקתם, אילולא הבינה כי דעתם של הסעודים נוחה מכך. שותפוֹת "פורום הנגב" בכללותן פועלות על בסיס הערכה דומה לגבי עמדתו של מוחמד.
- סעודיה התירה מעבר במרחב האווירי שלה לטיסות לישראל וממנה (את הקושי מערימה כעת דווקא עומן).
- הסעודים שבו והתחייבו, כפי שעשו גם ב-2015, לקיים את תנאי הסכם השלום הישראלי-מצרי בנוגע לחופש השיט במצרי טיראן גם לאחר שהאיים טיראן וסנפיר ישובו לריבונותם (הם "הושאלו" למצרים ב-1949, כדי שתעשה בהם שימוש להטלת מצור על ישראל, והנשיא עבד אל-פתאח סיסי סיכם על השבתם לסעודיה). מוזכרת גם האפשרות שיותרו ביקורי ישראלים באיים.
- השתתפות אנשי עסקים ישראלים, כולל נאום פומבי של יו"ר בנק לאומי, סאמר חאג’-יחיא, הישראלי הראשון ממוצא ערבי המחזיק בעמדת מפתח בבנקאות הישראלית, בוועידה השישית של ה-FII (Future Investment Initaitive), פורום ההשקעות הבינלאומי העיקרי של סעודיה. ברקע ניצבת נכונות גוברת לפתיחת המשק הסעודי להשקעות ישראליות ישירות.
- תפקידו של שייח מוחמד אל-עיסא, מזכ"ל הליגה המוסלמית העולמית, בקידום מסרי פיוס, כולל תודעת השואה (בין היתר ביקר באושוויץ עם עמיתים יהודים), נושא שעלה על הפרק גם בקבוצת העבודה לחינוך וסובלנות ב"פורום הנגב".
|
|  | חמימות בביקורו של שי [צילום: AP] |
| כל אלה מהווים איתותים ונקודות ציון, כמו גם מבחן ליכולתו של השלטון, היינו של מוחמד והממסד הסעודי הנוכחי, להתקדם צעד צעד לקראת נרמול, מבלי לעורר תגובה ציבורית נזעמת, או לגרום לסלמאן, שהשפעתו עדיין לא דעכה כליל, ללחוץ על דוושת הבלם. יורש העצר פועל שיטתית להרחקת סעודיה מזהותה הווהאבית ולקדם מרכיבים של ליברליזציה, אם כי בה בעת הוא נוקט דיכוי ברוטלי של כל תסיסה פוליטית, והתנהלותו מלווה בתופעות של יוהרה ובזבוז ראוותני. מבחינתו, נכונותו לחצות את הסף ולעסוק בגלוי בכינון יחסים מדיניים מותנית בשינוי ביחסו של ממשל ביידן כלפי סעודיה וכלפיו עצמו. המתח ביחסים בין וושינגטון לריאד הומחש היטב, ובמתכוון, בביקורו של נשיא סין, שי ג'ינפינג, בסעודיה בדצמבר. גינוני הכבוד שהורעפו עליו בלטו ביתר שאת בהשוואה לקבלת הפנים הצוננת הרבה יותר לנשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בביקורו (יולי אשתקד), שבמהלכו אף נכשל במאמציו לשדל את הסעודים לתרום להורדת מחירי הנפט בצל המשבר האוקראיני. מאז נעשו מאמצים להוריד את רמת החיכוך, כולל קביעה משפטית בתמיכת הממשל בנובמבר 2022, שלא ניתן לנקוט הליכים כלפי מוחמד בשל רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. עם זאת, בעיית היסוד - פרי חשדנות הדדית ומשקעי העבר - טרם באה על פתרונה. בשיחה של מוחמד עם מכון וושינגטון עלו שלוש ציפיות של סעודיה מארה"ב, שאף אחת מהן איננה קשורה למכלול הפלשתיני, ולו בעקיפין: - התחייבות ביטחונית אמריקנית לעתידה של סעודיה, במתכונת ברית נאט"ו, כשברקע האיום מצידה של אירן והחשש הסעודי העמוק שארה"ב לא תמנע בפועל מהאחרונה להגיע ליכולת גרעינית צבאית. בהעדר התחייבות כזו, הסעודים ממשיכים לטפח את הקשר עם סין, ואף לקיים, סביב הדיון על עתיד עירק, ערוץ קשר עם המשטר האירני עצמו.
- אספקת אמל"ח מן השורה הראשונה. זוהי סוגיה רגישה מבחינתה של ישראל, אך כזו שניתן ליישב בינה לבין המחויבות האמריקנית - על-פי חוק - לשימור יתרונה האיכותי הצבאי (QME) של ישראל.
- מתן הסכמה אמריקנית לתוכנית גרעין אזרחית בסעודיה - שוב שאלה מורכבת, אך כזו שניתן למצוא לה פתרונות בדמות מנגנוני פיקוח ואספקה חיצונית של מעגל הדלק.
לפחות ברמת העיקרון, ועל בסיס עבודת מטה פרטנית בשיתוף כלל הגורמים הרלוונטיים, נראה, כי הדרג המדיני הישראלי כבר הציג אופציות ברוח זו לבכירי ממשל ביידן וימשיך להציב סוגיה זו במקום גבוה בסדר היום עימו.
|
| להיזהר מצעדים שיפגעו בהתקדמות | |
|  | שנים של אנטישמיות ארסית [צילום: עמר נביל, AP] |
| בכל מקרה יש להביא בחשבון, כי המציאות המדינית, הפוליטית (פנים-שושלתית) והחברתית-תודעתית בזירה הסעודית מורכבת, ונהירה רק באופן חלקי מאוד למתבונן מבחוץ ואפילו מבפנים. כפי שהסעודים עצמם מוכנים להודות, לא קל יהיה לסלק בהינף יד משקעים של עשרות שנים שבהן הולעט הציבור הסעודי בהסתה אנטי-ישראלית ואף אנטישמית ארסית. לחץ ישראלי בוטה מדי - קל וחומר מה שעשוי להצטייר כגרירת הנושא לתוך הזירה הפוליטית הישראלית הסוערת - יזיק יותר מאשר יועיל. הוא גם עלול לדרבן, ואולי כבר דרבן, את סלמאן לרסן את צעדיו של מוחמד. הפתגם הערבי "החיפזון מן השטן" הולם היטב את התובנות הנדרשות באשר לאופן ההתנהלות מול הסעודים בנסיבות הנוכחיות. נכון לומר, בתוך כך, שזיקתם של הסעודים לעמדה הפלשתינית אומנם קלושה, אך לפחות ברובד ההצהרתי עדיין נשמעת ההתניה המסורתית - לא נתקדם לנורמליזציה עם ישראל עד שתסתמן התקדמות בין ישראל לפלשתינים וישורטט "אופק מדיני" כלשהו. קונקרטית, חשיבותה של היוזמה הערבית בהובלה סעודית, משנת 2002, הולכת ודועכת במציאות האזורית המשתנה. לסעודים - כמו גם למדינות הסכמי אברהם ואף לממשל ביידן - ברור כי ממשלת ישראל הנוכחית (כקודמתה) אינה צפויה למצוא בטווח הנראה לעין נקודת מפגש בין עמדותיה לבין התביעות הפלשתיניות. אולם שלא כאיחוד האמירויות, סעודיה אינה מוכנה עדיין להסיר את הנושא מעל הפרק, והבהרותיו של שר החוץ הסעודי בנושא התקבלו בברכה בצד הפלשתיני. ראוי אפוא למתן את הציפיות, וגם התקדמות זהירה ומדודה עם הסעודים עלולה להיקלע לקשיים ניכרים אם מדיניותה של ישראל תצטייר כנטישה של מתכונת "ניהול הסכסוך" וחתירה להכרעה ולשינוי מהותי של תמונת המצב, גם במחיר קריסת הרשות הפלשתינית והחרפה ניכרת של העימותים בשטח. קביעה זו חלה, מטבע הדברים, גם על סוגיית הר-הבית. אם פריצת הדרך מול ריאד היא אחד מיעדי היסוד של ישראל בעת הזו - ויש לכך סיבות אסטרטגיות, דיפלומטיות, ערכיות-סמליות וכלכליות - זהו שיקול שיצטרך להילקח בחשבון בדיוני הדרג המקצועי והמדיני. יש מקום להתנהל בשיקול דעת בסוגיות שיכולה להיות להן השלכה על סיכויי ההתקדמות (הזהירה), וחשוב לא פחות - על היכולת לרתום את וושינגטון לסייע במאמץ זה.
|
|