זה התחיל כמה דקות לפני כניסת השבת (10.2.23), אחרי הפיגוע הקשה בשכונת רמות. איתמר בן-גביר הכריז שביום ראשון יחל מבצע חומת מגן 2 במזרח ירושלים. כאילו הוא המחליט הבלעדי. כאילו אין ממשלה וקבינט וראש ממשלה ושר ביטחון ושר חוץ. כאילו שפעולה ביטחונית מקיפה באזור הרגיש ביותר במזרח התיכון היא עניין של אדם אחד העומד בזירת פיגוע. כאילו לא צריך עבודת מטה והיערכות ומודיעין. כאילו הכי הגיוני לתת לצד השני התראה של יומיים לפני שפועלים בשטח. "גורם מדיני בכיר" הבהיר לאחר זמן-מה, שאין שום החלטה כזאת ושההחלטות יתקבלו רק בממשלה ובקבינט. אכן, הבהרה ראויה ביותר. אבל למה "גורם מדיני בכיר"? למה לא בנימין נתניהו עצמו? ראש ממשלה אחראי היה מבהיר מיד לשר מופקר שכזה, כי בפעם הבאה שיתבטא בצורה כזאת - הוא יפוטר מיד. התשובה ברורה: נתניהו תלוי בבן-גביר (כמו ביתר שותפיו) ולא יעז לגעת בו. זהו אותו אדם שפיצל את הפיקוד על הכוחות ביהודה ושומרון בין שלושה שרים (יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ' ובן-גביר), תוך התעלמות מאזהרת הרמטכ"ל (אביב כוכבי, שהוא מינה אותו). זהו אותו אדם היודע שאין באמת שר פנים, כאשר נושא רעידות האדמה שוב הופך לבוער. זהו אותו אדם היודע שאין באמת שר בריאות, כאשר היינו אמורים ללמוד שמגיפה קטלנית עלולה לפרוץ בפתאומיות. זהו אותו אדם שיצר ממשלה מנופחת ועמוסת סחטנים וחדלי אישים, בה אין שום אפשרות לקיים דיון של ממש ולקבל החלטות של ממש. בן-גביר הוא פירומן חסר עכבות, אבל אם וכאשר הוא יבעיר את המדינה ואולי את האזור - וזה כנראה רק עניין של זמן - האשם האמיתי יהיה נתניהו. זה היה פרק א'. פרק ב' הגיע הערב (11.2.23), בדמות הודעת ראשי הקואליציה נגד דיון בבג"ץ על נבצרות של נתניהו. החבורה המופקרת הזאת אומרת בצורה הכי ברורה: אם בג"ץ יקבע שנתניהו בנבצרות (בשל עיסוקו האסור במה שקרוי "הרפורמה המשפטית"), לא נציית לפסק הדין. זוהי המשמעות היחידה של המשפט "שליחת יד בדמוקרטיה הישראלית היא מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו גם כשהיא נעשית בכסות של גלימות המשפט". נניח בצד את הצביעות הבל-תיאמן של מי שחותרים בפועל להרס הדמוקרטיה הישראלית, ואז מעלילים שזה מה שעושה המוסד הכמעט-אחרון שעוד יכול להגן עליה - בית המשפט העליון. נניח בצד שבג"ץ מוסמך לחלוטין לדון בנושא, מכוח סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה (אותו העבירה ממשלתו של יצחק שמיר): "לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על-פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או נתמנו שלא כדין - להימנע מלפעול". נתמקד במילים "דגל שחור". על-פי הפסיקה (לה הם בזים בצורה חסרת גבולות), משמעותו של מונח זה היא פקודה בלתי חוקית בעליל שאסור לבצע אותה (המקור הוא פסק דינו של השופט בנימין הלוי בעניינם של מבצעי הטבח בכפר קאסם ב-1957, ומאוחר יותר אומצה הגישה בידי בית המשפט העליון). ראשי הקואליציה אומרים שנבצרות של נתניהו תהיה "דגל שחור" - דהיינו: פסק דין בלתי חוקי בעליל. הם אומרים שיהיה אסור להם לציית לפסק דין כזה. ומי קבע את זה? הם עצמם, כמובן. כתבתי כאן מספר פעמים, שבסופו של יום - גורלה של הדמוקרטיה הישראלית מתנקז לשאלה אחת ויחידה: לאחר שבג"ץ יפסול את החקיקה הרודנית והפסולה מן היסוד הזאת, האם הממשלה ה-37 תציית לפסק דינו. תשובה חלקית קיבלנו בעניינו של אריה דרעי: הוא פוטר תוך ביקורת על בית המשפט, יש סימנים שלמעשה הוא ממשיך לנהל את משרדי הפנים והבריאות, והקואליציה מתכננת שינוי לחוק יסוד הממשלה כדי להחזירו לממשלה. דומה שהערב קיבלנו את התשובה המלאה: לא, בא' רבתי. הממשלה הזאת לא תציית לפסקי דין שלא ייראו לה. אם אכן כך יהיה, הממשלה הזאת תהפוך לבלתי לגיטימית מבחינה ציבורית וחברתית (אני מדגיש: לא מבחינה חוקית ופוליטית), ובכך היא עלולה להוביל את המדינה לאנרכיה מוחלטת. למה שהציבור יציית לממשלה שאינה מצייתת לפסקי דין? למה שהציבור ילך אחריה אם חלילה ניקלע למצב חירום ביטחוני או בריאותי? למה שהציבור יישמע להוראות המשטרה ויתר הרשויות הפועלות בשמה? יממת ההפקרות האחרונה מלמדת, שביטחון המדינה ותושביה הוא לא יותר מאשר קלף פוליטי, ושהעקרונות הבסיסיים ביותר של ממשל נדחים מפני הצרכים האנוכיים של ראש ממשלה המואשם בשחיתות.