הממסד הרפואי יעשה כמעט הכל כדי להדוף תביעות, ולא רק משיקולי כסף אלא גם משיקולי יוקרה – זו המסקנה העולה מבין דפי הספר. וזה הכל כולל הכל. מומחים בעלי שם המעידים מטעם הנתבעים לא מהססים להתעלם מרישומים רפואיים מפורשים, להטיל את האחריות על החולה ובני משפחתו, להוציא עובדות מהקשרן, להסתיר ספרות מקצועית רלוונטית, אפילו להמציא הסברים מופרכים וטיפולים שלא היו ולא נבראו. לעיתים זה קורה לאחר שבתי חולים מזייפים את הרשומות ומעלימים ראיות – ממש כך. מן הצד השני, התובעים מתקשים מאוד לגייס מומחים, שכן הרוב המכריע של הרופאים אינם מוכנים להעיד נגד חבריהם. מי שעושים זאת – מסתכנים בהוקעה כ"משת"פים", כאילו החובה העליונה היא לעמיתים ולמקצוע, לא למטופלים ולאמת. הבה נקרא לילד בשמו: בתביעות בטענה לרשלנות רפואית, יש מקרים בהם עדים מטעם הנתבעים מוסרים עדויות שקר ובהם נתבעים משבשים הליכים ומבצעים עבירות זיוף. מי שעושה את זה, צריך להישלח לכלא. נזכיר שעדות שקר היא עבירה חמורה, שהעונש המירבי עליה הוא שבע שנות מאסר (כמו מתן שוחד). אבל זוהי אות מתה: קשה להיזכר מתי לאחרונה מישהו הועמד לדין עליה. "אתה צפוי לעונשים הקבועים בחוק", האזהרה ששומע כל עד בבית המשפט, היא כבר אפילו לא בדיחה. ברור לגמרי מדוע המחוקק התייחס בכזו חומרה לעדות שקר: משום שהיא שומטת את הקרקע מתחת להליך המשפטי. אם מי שזורק נעל על נשיאת בית המשפט העליון – כמובן מעשה חמור מאוד – נשלח לשלוש שנות מאסר, מה אמור להיעשות במי שמשקר לבית המשפט, עלול לגרום להרשעת זכאי או לזיכוי עבריין, עלול לקבל כסף שאינו מגיע לו או לא לשלם את המוטל עליו? כאשר עסקינן ברופאים המשקרים בתביעות רשלנות, יש לכך משנה חומרה. זה לא רק שהם עלולים למנוע מן המטופל ומשפחתו את הפיצוי המגיע להם, אלא שהם גם מסייעים לטייח את שאירע ולמנוע הפקת לקחים. שהרי אם הרופא ובית החולים הרשלנים לא יידרשו לשאת במחיר, פשוטו כמשמעו, תפחת משמעותית נכונותם לתקן את עצמם. גם הפסיכולוגיה עובדת כאן: הם כל כך ישתכנעו מהמומחה (השקרן) שלהם, כל כך יאמינו לתיעוד (הכוזב) שהם עצמם מציגים – עד שיגיעו למסקנה שאין להם מה לתקן. את זה צריך לשנות. נניח בצד את שאלת הטיפול בעדי שקר בכלל (במשפט אחד: במקרים קיצוניים מן הראוי שבית המשפט יפנה את תשומת ליבן של המשטרה והפרקליטות לעדויות שקר שנשמעו בפניו). נתמקד במקצת הרופאים, ובמיוחד בכמה מן העדים המומחים שביניהם. הללו לא טועים תחת לחץ, מתוך חוסר ניסיון או בשל אי-הבנה. הללו משקרים במצח נחושה, בקור רוח, בכוונה תחילה ובהכנה מדוקדקת. לא כולם כמובן, אבל גם לא מיעוט מבוטל. את אלה צריך להשליך לכלא וכמובן לשלול את רשיונותיהם. חיי אדם, כבר אמרנו.

כאמור, רובינשטיין שומר המצוות (אחיו של השופט אליקים רובינשטיין) מפנה את תשומת הלב גם להתערבות של רבנים בהחלטות רפואיות דחופות וקריטיות. הללו נכנסים לתמונה כאשר בני משפחה פונים אליהם להתייעצות, כולל במצבי חירום. יולדת שנזקקה לניתוח מיידי כדי להציל את חיי הוולד. חולה שעמד לעבור ניתוח מוח מסובך. זקנה שנזקקה לניתוח בעמוד השדרה. קשישה שהרב הורה לכרות את שדה למרות שניתן היה להסתפק בהוצאת גידול. ילדה עם פגיעה מוחית קשה שהעיכוב עלה בחייה. קשה לבוא בטענות לבני המשפחה, המצויים במצוקה; בחוגים רחבים מדי, כולל במה שהיה פעם הציונות הדתית, השתרש ההרגל המגונה של פנייה לרב גם בנושאים שאין כל קשר בינם לבין ההלכה. אשמים הרבנים, אשר מוכנים לענות ביום-יום על שאלות רפואיות, חינוכיות, מוסריות ואפילו משפטיות שאין להם כל ידע בהן. אשמים הרבנים, שאינם מודיעים בפה מלא ובקול גדול: ברפואה נשמעים לרופא; בספק-ספק של פיקוח נפש לא מחכים אפילו דקה. זה בדיוק מה שאומרת ההלכה, כולל בדיני שבת ויום הכיפורים. זה בדיוק מה שאומרים שניים מגדולי הפוסקים בדורנו, אותם מצטט רובינשטיין. האחד הוא הרב שלמה דיכובסקי, לשעבר אב בית דין בבית הדין הרבני הגדול ומנהל בתי הדין: "קורה לא אחת שעקב ההמתנה [לתשובת הרב] הולך החולה לעולמו. כשם שאין הרופא והחולים בעלים על גופו של אדם, כך גם הרב אינו בעלים עליו... לא מצאתי שמצוות 'עשה לך רב' דוחה פיקוח נפש". השני הוא הרב יעקב אריאל, הרב הראשי לרמת גן: "רב אינו רופא, ובמקרים בהם יש רופא הקובע כי יש לנהוג כך וכך, במצבי חירום, אין מקום כלל לפנות לרב. מי שפונה ומעכב בכך את הריפוי, הריהו שופך דמים". ואנו נוסיף: רב שמתיימר לתת ייעוץ רפואי, ובשל ייעוצו נגרם נזק או חלילה החולה נפטר – מבצע עבירה פלילית חמורה במיוחד. זו יכולה להיות גרימת חבלה חמורה, זו יכולה להיות אחת מעבירות ההמתה. אם רופאים נתקלים ברב כזה, עליהם להתלונן במשטרה. דינו צריך להיות מאסר ממושך. אפשר גם לשקול האם למצות את הדין עם בני משפחה, אשר עיכבו טיפול בשל פנייה לרב או מנעו אותו על-פי עצתו של רב. כי כפי שאומר הרב אריאל: זו שפיכות דמים. ועל זה צריך להעניש ולהרתיע כאן ועכשיו.