3. מרכיב מרכזי ביחסיהם של מוזס ונתניהו, לפחות בעיניו של מוזס, היה שנתניהו ייחס לו יכולות וכוחות אדירים שלמעשה אין לו. גם בחקירותיו של נתניהו ניכר היה שיש לו אובססיה, אולי אפילו פרנויה, מול מוזס. לדברי האחרון, נתניהו ייחס לידיעות אחרונות את נצחונו בבחירות 1996 ואת הפסדו בבחירות 1999, היה בטוח שמוזס מנהל מדי ערב ישיבה ("קונסיליום") בנוגע לפרסומים נגדו ביום המחרת, ואף סבר שביכולתו לשכנע ב-2013 את יאיר לפיד ונפתלי בנט להצטרף לממשלתו. מוזס ניסה שוב ושוב לשכנע את נתניהו שאין אמת בדברים, אך לשווא. טענה זו הובילה את החוקרים לקו מעניין: אתה ניצלת את הפרנויות של נתניהו כדי ללחוץ עליו וליצור אצלו את הרושם שאתה אכן יכול לספק את מבוקשו, טענו. מוזס לא השיב בשלילה מפורשת, הסיט שוב ושוב את השיחה לגוזמאות של נתניהו, אמר שהוליך שולל את נתניהו כשם שהלה הוליך שולל אותו. לבסוף אמר מוזס: "גרמתי לו להבין שהסיקור יהיה פחות עוין". אבל, הדגיש מוזס, לא הייתה לו שום כוונה להתערב בתכנים של ידיעות אחרונות (ב-99.9% מהמקרים אני רואה את העיתון לראשונה כשהוא מגיע הביתה בבוקר, טען). הוא סבר שהתמונה הכוללת תשתנה ממילא, פשוט בגלל שנתניהו יתראיין ואולי גם יספק לעיתונים כותבי מאמרים מן הימין. 4. לגבי האפשרות של מכירת הקבוצה אמר מוזס, כי הוא משער שנתניהו עמד מאחורי חלק ממי שפנו אליו – או משום שהיה זה ארי הרו (ראש הסגל דאז ומי שהקליט את השיחות בדצמבר 2014) שיצר את הקשר, או משום שארנון מילצ'ן ידע על מקצת המגעים וניתן לשער שהוא עדכן את נתניהו. למה? כי מבחינת נתניהו לא משנה מי ישלוט בידיעות, כל עוד זה לא מוזס. לדברי מוזס, מבין כל אלו – היחיד שהשיחות איתו היו רציניות היה פול מרינלי, נציגו של המיליארדר לארי אליסון (מייסד אורקל), אבל הן נפלו על שאלת המחיר. מוזס סירב בתוקף לומר כמה ביקש וכמה הציע מרינלי, בנימוק שמדובר בסוד מסחרי. החוקרים טענו שהוא ביקש 400 מיליון דולר ומרינלי אמר שהמחיר המירבי יהיה 300 מיליון דולר, כפוף לבדיקת נאותות; מוזס סירב לאשר או להכחיש.

5. ככל שניתן לשפוט מן התמלילים, שכמובן אין בהם כדי לבטא קולות וטונים, החוקרים התייחסו למוזס בכבוד ובנימוס. מוזס בהחלט קיבל יחס טוב בהרבה מאשר כל החשודים האחרים בתיקי האלפים, למעט נתניהו: הוא לא נעצר, הוא לא שוחרר בתנאים מגבילים, רכושו לא נתפס, בני משפחתו לא נחקרו ולא נעצרו, הוא קיבל הפסקות אוכל ארוכות (ואפילו נשאל מכמה ביצים להכין את החביתה), החוקרים התחשבו בו כאשר לא חש בטוב. אירוע קטן אחד בלט במיוחד. בחקירה ב-24.1.17 ביקש מוזס לקחת כדור נגד צרבת. רב-פקד דני יופה השיב שהוא מחויב לקבל אישור לכך, משום שהוא אחראי למוזס, והתקשר מיד: "נחקר שלי רוצה לקחת כדור שנקרא קולוטל, שהוא אומר שזה נגד צרבת. אני רק רוצה לדעת שזה בסדר, הכדור הזה. אנחנו במהלך חקירה. אולי נסתכל רגע בגוגל או משהו כזה, נראה מה זה?". יופה קיבל מספר טלפון של רופא וגם אליו התקשר מיד: "רציתי להתייעץ איתך. יושב פה מולי נחקר שרוצה לקחת כדור קולוטל נגד צרבת. בסיידר? מעולה". בתשובה לשאלותיו אמר מוזס שאינו צריך לאכול לפני כן, שהוא יכול לקחת שלושה ביום וזהו השני. יופה סיים את השיחה ואמר למוזס: "תתפנק, הוא אומר". לשם השוואה, כאשר ניר חפץ התלונן על גירודים קשים בשל עקיצות פשפשים בבית המעצר, החוקרים התייחסו בזלזול. רק לאחר מספר ימים נבדק בידי רופא, שהביע כעס רב על שחפץ לא נשלח אליו קודם לכן. בעדויותיהם בבית המשפט טענו החוקרים, כי ביחידת להב 433 אין רופא אלא רק חובש, ואמבולנס מוזעק רק כאשר הנחקר ממש במצב קשה. אבל כאשר מוזס היה צריך לקחת כדור, התברר – הפלא ופלא – שיש ייעוץ רפואי זמין ומיידי. 6. שיהיה ברור: היחס למוזס הוא זה שניתן לצפות לו לכל נחקר, ודאי לא בעבירות מסכנות חיים, במדינת חוק מערבית דמוקרטית. האם יש משמעות משפטית לכך שכאמור כמעט כל החשודים האחרים נחקרו בצורה הרבה יותר תקיפה, ויש שיאמרו אף ברוטלית? האם הם יוכלו לטעון לחקירה בררנית? טענת ההגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לבית המשפט לזכות נאשם אם "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". החקירה היא ודאי חלק מן ההליך הפלילי. המדינה נדרשת תדיר בידי בתי המשפט להסביר מדוע היא עוצרת מעורב פלוני ולא מעורב אלמוני באותה עבירה. הימנעות מהגשת כתב אישום נגד מעורבים יכולים להוות אכיפה בררנית, המצדיקה זיכוי או הקלה בעונש. על פניו, יש יסוד לטעון שהחשודים האחרים – שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ, ניר חפץ ושלמה פילבר – הופלו לרעה ביחס למוזס. יש לזכור, שמדובר באותה יחידה חוקרת, בחשדות למעורבות בשוחד לאותו אדם מרכזי (בנימין נתניהו), בחשד לאותה שיטת שוחד (סיקור אוהד) ותמורת צעדים שלטוניים/רגולטוריים. העובדה שתיקים 2000 ו-4000 נכללים באותו כתב אישום מלמדת טוב מכל, שלדעת המדינה מדובר באותה מסכת. אז כיצד יוסבר ההבדל התהומי הזה בניהול החקירות? 7. מוזס עצמו הניח בחקירות את היסודות לטענת אכיפה בררנית שעשויה ההגנה להעלות בהמשך הדרך: בינו לבין ראשי ישראל היום. הכיצד הוא חשוד במתן שוחד לנתניהו בדמות הבטחה לסיקור אוהד (הוא כפר בכך שבכלל יש כזה דבר), בעוד ישראל היום משרת לחלוטין את נתניהו במשך שנים ומקבל גישה בלעדית אליו? אני לא אומר שצריך לחקור אותם, הדגיש, אבל אני לא מבין למה כן חוקרים אותי. ייתכן בהחלט שעוד נשמע לא מעט על הטענה הזאת.