הקואליציה הנוכחית רצתה את בועז יוסף כראש עיריית טבריה, אז היא חוקקה חוק במיוחד עבורו. היא רצתה למנוע נבצרות של בנימין נתניהו, אז היא שינתה חוק יסוד במיוחד עבורו. טלי גוטליב הסתבכה אזרחית ואולי גם פלילית, אז היא רוצה לשנות את חוק החסינות. כעת הקואליציה רוצה לשנות את חוק העונשין במיוחד עבור אלי פלדשטיין. לכל אלו יש מכנה משותף: הזניה של החקיקה. המילה "חוק" באה מן השורש "לחקוק", שמשמעותו היא חציבת מילים בסלע - תהליך ממושך המצריך מחשבה ומאמץ ואשר פירותיו אמורים להיות ארוכי טווח. חקיקה רצינית היא פרי עבודה מקצועית סדורה ומתונה, תוך שקילת כל ההשלכות ובמיוחד בחינתן לאורך זמן. מה שעושה הקואליציה הנוכחית הוא ההפך המוחלט. יש לה בעיה, יש למישהו מבין חבריה בעיה, יש למישהו מאנשי שלומה בעיה - אז משנים בשבילו את החוק. קלי קלות. חוק פלדשטיין הוא יוזמה של חנוך מילביצקי ועמית הלוי (הליכוד), ועיון בו מגלה שיש לו מטרה הרבה יותר רחבה ומשמעותית מאשר "רק" לפטור בדיעבד את פלדשטיין והנגד המואשם לצידו מהסכנה של הרשעה. שימו לב לדברי ההסבר: "בתקופת מלחמת חרבות ברזל רבו הפרסומים על הסתרת מידע ביטחוני חיוני מראש הממשלה בפרט ומהדרג המדיני בכלל. מסמכים קריטיים ביחס לכוונות האויב לא הגיעו לשולחן מקבלי ההחלטות בדרג המדיני". השניים רוצים שתיאוריית הקונספירציה הזאת, המטילה דופי בצה"ל על-מנת לנקות את נתניהו, תיכנס לספר החוקים של ישראל כקביעת עובדה. ההמשך מופרע לא פחות: "כדי לוודא כי הדרג המדיני בכלל וראש הממשלה בפרט, עליהם מוטלת האחריות הכבדה של שליחת מיטב בנינו ובנותינו לקרב, יקבלו את מלוא המידע הנחוץ להם כדי לקבל את ההחלטות, וכדי למנוע כל חשש בקרב אנשי מערכות הביטחון מהעברת מידע, מוצע בזאת למנוע כל הפללה של העברת מידע חיוני לשר הממונה או לראש הממשלה". כפי שהסברתי כאן בשבוע שעבר, מודיעין גולמי אינו אמור להגיע למקבלי ההחלטות, ואם יגיע - נזקו יהיה רב על תועלתו. אבל מילביצקי והלוי רוצים לאפשר אנרכיה מוחלטת: כל אחד בכל אחת מזרועות מערכת הביטחון יוכל להעביר לראש הממשלה איזה מידע שירצה, תוך עקיפת כל המנגנון המקצועי וכל שרשרת הפיקוד. ומי יחליט אם המידע חיוני? כנראה האיש עצמו. זה כל כך מטורף, עד שזה לא היה עובר אפילו בתור מתיחה של 1 באפריל. אבל הם מתכוונים במלוא הרצינות - כי נתניהו בהיסטריה מפני מה שעלול פלדשטיין לומר בהמשך. שיהיה ברור: כל ממשלה וכל קואליציה מעבירות חוקים המיטיבים עם בוחריהן, לעיתים קרובות על חשבון הציבור כולו. זהו חלק ממחיר הדמוקרטיה. הממשלה הנוכחית עושה גם את זה, בגדול ותוך זלזול מוחלט בכולנו, אבל מילא. מה שמייחד אותה הוא הנכונות לשנות חוקים לפי צרכים אישיים לגמרי - של ראש הממשלה, של חברת כנסת, של פעיל מוניציפלי, של עובד בלשכת ראש הממשלה. זו אינה חקיקה; זו פריצות.