X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי   /   כתבות
שורדים בברגן-בלזן, אפריל 1945 [צילום: מוזיאון המלחמה האימפריאלי]
עוד פשע שואה של חמאס
אם יתברר שחמאס "מאביס" את החטופים ערב שחרורם, הרי שמדובר בפשע נוסף שתוצאותיו עלולות להיות דומות למה שהתרחש מיד לאחר שחרור מחנה ברגן-בלזן ב-1945
חלק מבין שלל מעשי הזוועה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר 2023, היו גרועים אף אלו שביצעו הנאצים בשואה. חוקי הגזע אסרו על מגע מיני בין "ארים" ליהודיות, ובכלל זה אונס שלהן; אומנם היו פגיעות מיניות בשואה, אך לא בהיקף נרחב (יחסית) ובוודאי שלא כמדיניות מלמעלה. לאנשי חמאס, כידוע לנו היטב, לא היו שום מגבלות כאלה. ובעוד הגרמנים עשו כמיטב יכולתם כדי להסתיר את פשעיהם בכלל ואת רצח היהודים בפרט, חמאס התגאה במעלליו ואנשיו הנציחו ואף שידרו אותם.
לאחר שנתיים, על סף שחרור החטופים ששרדו, החשש הוא שחמאס מבצע עוד פשע אחד המזכיר את ימיה האחרונים של השואה. בישראל מעריכים, כי למרות הפנייה המוקדמת דרך הצלב האדום, המרצחים מנסים לדחוף תזונת יתר לחטופים; בלשון פחות נקייה מדובר על "האבסה". את זה אפילו הנאצים לא עשו, ומה שאירע לאחר שחרור המחנות ב-1945 מהווה אזהרה ברורה לתוצאות הקטלניות הצפויות עקב כך. כך שגם הפעם, אם החששות יתאמתו, מדובר בפשע מכוון שמטרתו לרצוח עוד ישראלים.
בצעדות המוות בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה רצחו הגרמנים רבבות אסירים, בנוסף לאלו שלא עמדו בייסורי ההליכה האין-סופית, לעיתים קרובות בשלג עמוק וקור עז, לאחר שנים של עינויים בגטו ובמחנות. אבל כאשר פינו מחנות, הגרמנים לא ניסו לחסל את השרידים שנותרו בהם, בעיקר משום שמיהרו להציל את עצמם. הנותרים לא נורו, לא הוכנסו לתאי גזים וגם לא קיבלו מזון שיתברר כקטלני מבחינת ההרכב והכמויות.
הדוגמה הבולטת ביותר לתוצאות הטרגיות של תזונה קטלנית התחוללה בברגן-בלזן, אותו שחררו הבריטים ב-15 באפריל 1945. בעת השחרור שהו בו 60,000 בני אדם, רבבות מהם על סף המוות - בעיקר בשל רעב קיצוני ומגיפת טיפוס. למרבה הטרגדיה, דווקא רצונם הכן של החיילים הבריטים לסייע לניצולים מיד וככל יכולתם, הוביל למותם של רבים מהם.
החיילים הבריטים שנכנסו לברגן-בלזן לא האמינו למראה עיניהם. אפילו ותיקי הקרבות שביניהם, שכבר חשבו שראו הכל, בכו כתינוקות. מחזות האימים זעזעו את החיילים עד עמקי נשמתם מחד-גיסא, והבליטו את חוסר יכולתם לסייע מאידך. הקצינים הראשונים מיהרו לפנות למפקדת קבוצת הארמיות ודרשו אוכל, מים וכל סיוע אפשרי. למחרת הגיע טנק ראשון עם משלוח של אספקה; הייתה זו טיפה בים הצרכים.
"זה היה האסון הגדול של המחנה הזה"
חיילם בריטים מפקחים על חלוקת מזון לניצולי ברגן-בלזן [צילום: מוזיאון המלחמה האימפריאלי]
באותן שעות פשטו רבים מן הניצולים על מחנות המזון, שהיו מלאים בכל טוב; רבים מהם שילמו בחייהם – חלקם נורו בידי השומרים ההונגרים שנותרו על עומדם, אחרים נפטרו בשל האכילה המרובה של מזון שקיבותיהם המצומקות לא יכלו לעכל. אלפים אחרים מתו ברעב משום שלא יכלו להגיע למחסנים או לחיילים הבריטים.
שאול כהן, יליד סלוניקי שהיה אז בן 25, העיד על המגע הראשון עם החיילים: "הם נתנו לנו מה שהיה בידיהם – כמה ביסקוויטים, שוקולד – והייתה ממש מלחמה מי תופס ראשון. חשבנו שכבר ניצלנו, אבל זה לא היה כך. אחרי מספר ימים עדיין לא היה לחם מאחר שהכל היה מופצץ. התחילו לחלק במחנה חלב ממותק, שמו חבילות, והביאו כל מיני קופסאות שימורים; שומן התחילו לחלק באופן חופשי, כמה שכל אחד רצה, וזה היה האסון הגדול של המחנה הזה. האנשים לקו בשלשולים והתחילו למלא את כל בתי השימוש, את הכביש, את כל הדרכים, ומתו המון אנשים".
עברו יומיים עד שהבריטים הבינו, שיושבי המחנה אינם מסוגלים לאכול את מנות הקרב שנתנו להם, מתוך רצון כן לסייע מהר ככל האפשר, ושיש לספק להם מזון קל בהרבה – אורז, ביסקוויטים, חלב טרי; נדרש עוד זמן עד שאספקה זו הגיעה למחנה. בתנאי המלחמה ששררו אז, וכאשר בריטניה עצמה הייתה נתונה שנים בקיצוב מזון, לא היה קל לספק במהירות את הצרכים המיוחדים של הניצולים. מנות המזון הכילו בפועל רק 1,000 קלוריות ליום – הרבה פחות מהדרוש לאדם בריא, ובוודאי שרק מעט מזעיר מן הדרוש למי שמבקש להתאושש משנים של רעב, מחלות והתעללות.
לויטננט-קולונל ג'יימס אלכסנדר ג'ונסטון, שהיה הקצין הרפואי הבריטי הבכיר במחנה (ולימים גנרל ומפקד השירותים הרפואיים של הצבא הבריטי בגרמניה), העיד חודש וחצי מאוחר יותר, כי גם לאחר השחרור "לא היה מנוס ממקרי מוות רבים בשל: 1) רעב. היו סימנים ברורים של רעב קיצוני ושיטתי, הן בין החיים והן בין המתים. 2) צפיפות-יתר רבה משולבת בהעדר מוחלט של סניטציה... ניתן לומר שרוב אלו שנפטרו ממחלות, היו לכל הפחות כל כך חלשים מן הרעב, עד שלא היה להם סיכוי להתמודד עם המחלה".
ג'ונסטון הוסיף דעה שגם היא אקטואלית: "כל מי שהיו אחראים בצורה כלשהי למתן הפקודות או לביצוע הפקודות, אשר הובילו למצב העניינים שתואר לעיל, היו חייבים לדעת מראש שהוא יוביל למקרי מוות בהיקף ענק, ושמקרי מוות אלו היו התוצאה האפשרית היחידה של פקודות כאלו ושל הציות להן. בקצרה: הפקודות הללו והציות להן היו רצח המוני". 80 שנה מאוחר יותר, שוב נופלים יהודים קורבן לפשעים שכאלה.
Author
כתב משפטי | News1 | דוא"ל
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
תאריך:  12/10/2025   |   עודכן:  12/10/2025
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות שואה וגבורה
מירב ארד
שני ציורי פרחים מהמאה ה-17, שנלקחו ממשפחת יהודית בפריז ותלו במשרדיו של היטלר, צצו לפתע בעיירה אמריקנית אוהיו    הציורים היו חלק מאוסף שלוס, שנתפס בשנת 1943    פקידי בית המכירות הפומביות עצרו את המכירה כאשר נודע להם על מקורן החשוד של יצירות האמנות
נפתלי ברזניאק
נראה שהעולם, שבעבר עצם עין מול זוועות רבות, מתאהב מחדש בטרגדיה עכשווית    והיא, בניגוד לשואה שלנו, אינה סיפור סגור, אלא מציאות נמשכת
איתמר לוין
פרקליטות מחוז מנהטן מחזירה היום כתב-יד מיניאטורי של התורה וההפטרות שנכתב בוונציה במאה ה-16    ניו-יורק טיימס מספר בכתבה נרחבת כיצד הספרים מאותרים ועוזרים לבסס את מעמדו של הסמינר
מירב ארד
ההאקתון, שנערך במוזאון אושוויץ-בירקנאו, מפגיש עשרות משתתפים מ-14 מדינות במטרה לפתח כלים חינוכיים חדשניים שיבטיחו את רלוונטיות זיכרון השואה לדורות הבאים. הפרויקט יימשך שנה שלמה ויסתיים בהצגת התוצרים בישראל
יוסי אחימאיר
"בעקבות רשימת יגר" - סרטו של בוריס מפציר חושף את פרק השואה שנשכח: רצח יהודי העיירות הקטנות בליטא, כפי שתועד בדוח של מפקד משטרת הביטחון הנאצית    דווקא בימים של איום קיומי על ישראל, הסרט מזכיר את ההבדל בין חוסר האונים של אז - לעוצמה של היום
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il