"ראש הליכוד מדבר על שתי מדינות לשני עמים, אז הוא ימין או לא? נוצרה הסכמה מסוימת סביב המרכז הציוני. צריך לקחת את הדברים הנכונים במה שהשמאל אומר, שאם נהיה בכל יהודה ושומרון תהיה בעיה דמוגרפית, ואת הדברים הנכונים במה שהימין אומר, שאם נצא מיהודה ושומרון תהיה בעיה ביטחונית. העקרונות ברורים: מדינה יהודית, ולכן צריך ירושלים, וצריך גבולות בני הגנה, וגם התחשבות בדמוגרפיה. אלה עקרונות שמאפשרים הרבה וריאציות".
אבל כדבריך התודעה קובעת. ובתודעה שיוצרים סביבכם אתם ימין. מה עושים עם זה?
"הטענות נגדנו הן פחות שאנחנו ימין ויותר שאנחנו פשיסטים. כיוון שאנחנו נוגעים בסוגיות הליבה ולא בסוגיות פריפריה, לא מתווכחים על מעלה גירה ד' אלא על דברים שמעניינים, אז הכלי היחיד שיש להם הוא הכפשה וניסיון לסתום לנו את הפה. זה שימוש פשיסטי במונח פשיזם. כי בינינו לבין פשיזם המרחק גדול. כל מי שרוצה מדינה יהודית מוזמן לראות בנו את הארגון שלו".
השנה, בעיקר בעקבות הדוח שלכם על הקרן לישראל חדשה, עליתם פתאום לכותרות. זה היה חלק מהתוכנית שלך, או שזה פשוט קרה?
"מההתחלה מצאנו את עצמנו נאבקים בעשרות ארגונים הפועלים נגד צה"ל. 'יש גבול', 'מחסום ווטש' שתוקפות חיילים במחסומים, 'שוברים שתיקה' שמעלילים עלילות דם על צה"ל. ובכל פעם שמבקשים גוף שייתן מענה לשקרים האלה – אין אף אחד אחר. אני מוצא את עצמי רץ מהרצאה להרצאה, במכינות, בבתי ספר, במכללות, באוניברסיטאות. מחר למשל יש לי הרצאה בבאר-שבע. אני כבר לא יכול לשמוע את עצמי מדבר. מהבוקר עד הערב אני צריך לחזור על הדברים. בכל פעם אני צריך לתקן במכינות קדם צבאיות את הנזקים של גורמים שאני לא יודע מי נתן להם להיכנס לשם. בשלב מסוים אמרנו, רגע, איך זה יכול לקרות? מי עומד מאחורי המתקפה הזו, מאחורי הדוחות שמופיעים השכם והערב?
"התחלנו להסתכל, לברר, זכרנו את המחקרים על הקרן החדשה שפרסמו בעבר רן ברץ ומשה איפרגן ו'אן-ג'י-או מוניטור' – וניגשנו לחפור לעומק. ואכן ראינו שכל הארגונים האלה מתנקזים לקרן החדשה. זו הייתה למען האמת בשורה משמחת, כי למדתי שהפעילות נגד ישראל לא משקפת רוע אותנטי, אלא מדובר באנשים שפועלים תמורת תשלום. חתיכת תשלום".
איך משיגים את המידע הזה? הרי אי-אפשר לפשפש בחשבונות בנק.
"הכול ממקורות גלויים. פשוט ישבנו בצורה שיטתית על אתרי האינטרנט שלהם, על דוחות גלויים של רשם העמותות בארץ ושל רישומי מס בארצות הברית, כי הקרן החדשה היא עמותה אמריקנית. הם גאים בזה, לא מסתירים. פשוט זה לא נבדק קודם בצורה שיטתית".
היו כמו שאמרת דוחות הקודמים על המאמץ האנטי-ישראלי של ארגוני הקרן החדשה, אבל מי שלא קרא 'מקור ראשון' לא ידע. איך הצלחתם לשכנע את בן כספית ממעריב ללכת על זה?
"נפגשתי איתו. דיברתי איתו. הוא הקשיב. הוא ציוני, זה הכול".
ואחרי הפרסום במעריב יצאתם לקמפיין האישי, עם הקרן על המצח של נעמי חזן. הוא עורר ביקורת גם אצל אנשים שמסכימים איתו עקרונית.
"אבל בגלל זה אתה זוכר אותו. כי הוא לא היה פרוֶוה".
וממה אתם מתקיימים? אתם צריכים תרומות כדי להיות בתודעה, וצריכים להיות בתודעה כדי לקבל תרומות. איך שוברים את המעגל הזה?
"הלכנו תחילה עם המידע על הקרן החדשה לבעלי הון יהודים אמריקנים. הסכום שגייסנו אפשר את הקמפיין. בקמפיין הבא כבר יכולנו לפנות לבעלי הון ישראלים. יש הרבה אנשים שמבינים שאנחנו בחזית. הארגונים האנטי-ישראלים נתמכים בידי מדינות; 'שוברים שתיקה', למשל, נתמכת בידי בריטניה. אותנו לא מממנות מדינות. אני מזמין את קוראי מקור ראשון לפקוח עיניים. אנחנו צריכים עזרה במאבק למען ישראל. המדינה משקיעה בלי סוף במאבק של צבא מול צבא, וכמעט לא כלום במאבק המרכזי כיום, על עצם זכות קיומה. לו הייתה משקיעה בתנועות שפועלות למענה עלות של מטוס קרב אחד, מצבנו היה נפלא".
עדיין אין לדבר הזה אוזן קשבת בממשלה?
"יש פחד גדול מאוד. עד היום לא הצלחתי לפצח את זה".
ל'אם תרצו', מספר שובל, עשרה סניפים, כולם בקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות – "אבל הסניפים פונים גם לתושבים רגילים. והם באים. מצטרפים לרשימות תפוצה ולפורום, נענים לקריאות להפגנות, פונים בעצמם. לא חסר". לדבריו כל עיסוקיו ב'אם תרצו', כולל ההתרוצצות להרצאות, נעשית בהתנדבות גמורה. הוא מתפרנס כמנהל אתר אינטרנט, "מעביר את הניסיון שלי בתנועה כיזם לכלים של סטארט-אפ. זה יחסית מאפשר לי גמישות במהלך היום לעסוק בענייני התנועה".
הוא נשוי לחמוטל, בת העיירה אפרת, והם הורים לשתי בנות. הם הכירו בפעילות של 'תא כתום', תא סטודנטים שפעל לקראת ההינתקות – עובדה שלא נמלטה מעיניהם של אלו שביקשו לצייר את 'אם תרצו' כתנועת ימין. לאחרונה עברה המשפחה הצעירה מרמת-השרון לאפרת, ליד הוריה של חמוטל. חמוטל דתית, "עם כיסוי ראש ושמלות", והוא, לפחות על-פי חזותו החיצונית ושיוכו הסוציולוגי, חילוני.
בספר אתה מצר על החיץ שיש בין דתיים וחילונים, ועל עצם התפיסה הדיכוטומית של העניין. הזוגיות שלכם היא דוגמה אישית לשבירת המחיצות?
"לדתיות ולחילוניות יש הרבה יותר ממדים ממה שנראה מבחוץ, ולכן, ברמה המשפחתית, אנחנו מסתדרים בקלות. אבל ברמה החברתית הכללית יותר, הזהותית, אני מאמין שהזהות של כולנו היא יהודי, לא דתי או חילוני, ויהודי זה דבר שיכול להכיל בתוכו הרבה אופציות.
"ההסתגרות בקבוצות דתי-חילוני יוצרת ניכור. למה לאקמו"לים לא היה אכפת מתושבי גוש קטיף? כי הם לא כמוהם. האידיאל הוא לא רק של יישובים מעורבים, אלא של בתי ספר מעורבים, זוגות מעורבים, מדינה מעורבת. הרנסנס התרבותי של היהדות שאני מקווה לו יוכל להתקיים אם יישברו המחיצות ויוגדלו האופקים. אם הזהות שלי תוגדר רק על-פי המיקום הסוציולוגי הראשוני שלי, לא אתעניין בטקסטים אחרים, וייווצרו פה כתות, צדוקים ופרושים. זה לא חייב לבוא דרך נישואים מעורבים, אבל כן צריך להיות לפחות מפגש בקהילה, בחברה, בבית הספר, בצבא".
ואתה קורא בספר לדתיים, תפסיקו לפחד שהמפגש הזה ייקח מכם את הנוער לפיתוי החילוני; היום אתם הצד האיתן פה.
"ככל שעמוד הזהות שלי יותר מובנה ובטוח בעצמו אני יכול לפגוש אחרים ולא להפוך להיות הם. רק המפגש עם עולם שהוא דומה לי אך לא זהה לי יוצר פריון. לא במקרה המפגש הפורה הוא בין זכר ונקבה. וזה נכון גם במעגל הרחב יותר, של היחסים בין יהודים לבין אומות העולם. ככל שאני יודע מי אני, אני יכול ליצור מגע עם קבוצות אחרות".
אתה גם מנסה ליישב שם את המתח שיש כביכול בין יהודי לדמוקרטי. מתח שיוצרת התפיסה הפוסט-לאומית.
"המחשבה שיש סתירה ביניהם נולדה מטיפשות. הרי אם דמוקרטיה היא רק שיטת ממשל, אז מה זה קשור, לטוב או לרע, לערכים יהודיים? ואם אתה תופס את הדמוקרטיה גם בביטוי לערכים ליברליים – מהיכן הערכים הליברליים צמחו אם לא מהיהדות? האם התקיים רעיון שוויון לפני השבת? רעיון חופש לפני יציאת מצרים?