גם ב"
ישראל היום" וב
מעריב אוהבים את מדינת ישראל, אך מוכנים לתת מקום מסוים גם לעובדות שאינן מסתדרות באופן מלא עם הנראטיב הקורבני, המציג את ישראל כחפה מכל פשע ואשמה. "המג"ד נהרג במארב צלפים", קוראת הכותרת של "ישראל היום", ואילו זו של מעריב מודיעה: "מארב בגבול", אך בכותרת המשנה של "ישראל היום" מצוין כי "3 חיילים ועיתונאי לבנונים נהרגו". מידע דומה מופיע בכותרת המשנה לידיעה המרכזית של מעריב על תקרית הירי.
הבדל מהותי יותר מתגלה למי שקורא את גוף הידיעות. ב
ידיעות אחרונות מדווחים יוסי יהושוע ואושרת נגר-לויט כי "אתמול בשעות הצהריים יצא כוח הנדסה של צה"ל יחד עם כוח מילואים לבצע משימת חישוף שגרתית [...] בצה"ל מבהירים כי הפעילות תואמה עם יוניפיל וזה עידכן את צבא לבנון. אך למרות העידכון המוקדם, צבא לבנון החליט להגיב בצורה תוקפנית במיוחד: ללא כריזה וללא ירי אזהרה באוויר פתח כוח צבא לבנון, שמנה כ-15 חיילים, באש לעבר כוח צה"ל". כעדות לכך שמדובר היה במארב מתוכנן מדגישים בידיעות אחרונות את העובדה כי בצד הלבנוני המתינו מראש עיתונאים רבים ותיעדו את ההתרחשות.
ב"ישראל היום" מציגים תמונת מצב מורכבת יותר. לילך שובל, דני ברנר ודניאל
סיריוטי מדווחים כי "בין חיילי צבא לבנון לחיילי צה"ל התפתחו חילופי צעקות, כאשר הלבנונים דרשו מלוחמי צה"ל לעזוב את האזור", כלומר הייתה אזהרה מוקדמת מצד הלבנונים. זאת ועוד, הפרשן הצבאי
יואב לימור מזכיר בטור פרשנות צמוד כי "כאשר צה"ל הודיע לו [ליוניפיל] אתמול בבוקר כי בכוונתו לבצע את העבודות, הוא ביקש לעכבן ב-48 שעות בנימוק שמפקדו נמצא בניו-יורק וחושש מתבערה בהעדרו. האם ביוניפיל ידעו או סתם חשדו וחששו? לא ברור, וגם לא ממש חשוב. בישראל בחרו להתעלם מהבקשה ולעבוד, בעיקר כדי לשמר ריבונות".
שתי העובדות הללו, שנעדרות מהדיווח בידיעות אחרונות, מופיעות גם במעריב. עדי חשמונאי ואמיר בוחבוט מדווחים כי "חיילי צבא לבנון, שניצבו במרחק מאות מטרים בתוך שטח מדינתם, קראו לחייליו של הררי להפסיק את העבודה ולשוב אל מעבר לגדר, אולם הישראלים סירבו, בטענה שמדובר בפועל בשטח ישראלי". מיד בהמשך מוזכרת בקשת יוניפיל לדחות את העבודות, וסירוב צה"ל להיענות לבקשה "מאחר שמדובר בשטח ריבוני של ישראל". נוסף על כך מועלית אפשרות כי דווקא חיילי צה"ל הפעילו ראשונים אש חיה, כאות אזהרה לכוחות צבא לבנון. "לפי עדות כמה חיילים בגולני, לפני שהלבנונים פתחו באש, ירה חייל צה"ל באוויר, כאזהרה", מדווח.
הכותרת הראשית בהארץ מתמקדת במעשים, לא בכוונות. "מג"ד במילואים נהרג מירי צבא לבנון; מאמץ בינלאומי למנוע התלקחות באזור". בכותרת המשנה מוזכרים ההרוגים הלבנונים, שעל-פי הארץ מונים שני חיילים ועיתונאי. הכותרת הראשית מובילה
למאמר פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, הנושא את הכותרת "מארב מתוכנן", אך השניים מחלצים מתוך המסגור המוכר שאלה ביקורתית: "זה נראה יותר כמארב מתוכנן שהוטמן לחיילי צה"ל מאשר כהתלקחות רגעית. אם אלה אכן פני הדברים, עולה גם שאלה מודיעינית: מדוע לא ידעו מראש בצה"ל שמתוכנן כאן מהלך כזה, כשאפילו צוותי תקשורת לבנוניים היו בזירה מבעוד מועד?".
גם בידיעה המרכזית על תקרית האש [אנשיל פפר, אלי אשכנזי, ברק רביד וג'קי חורי] מדווח כי הייתה בקשה מצד יוניפיל לדחות את פעולת החישוף בגבול. עוד מדווח בהארץ כי "כמה חיילים לבנונים קראו לעבר כוח צה"ל לעזוב את המקום, וחלקם אף גידפו את החיילים. כוח צה"ל במקום לא הגיב לקריאות, וכעבור מספר דקות נפתחה אש מדויקת מרובי צלפים אל עבר עמדת תצפית של צה"ל בשטח ישראל".
בסופה של הידיעה מובאת גרסת הצד האחר, גרסת צבא לבנון, ולפיה עבודת צה"ל בגבול נועדה לצורך הצבת מצלמה במקום, וכי הצבא הלבנוני צעק לעבר החיילים הישראלים ואחר-כך ירה יריות אזהרה באוויר. "לפי ההודעה", נכתב עוד, "הכוח הישראלי הגיב לאזהרות בירי לעבר מוצב של צבא לבנון, ורק אז ירו החיילים הלבנונים למקורות הירי".
נראה, אם כן, שידיעות אחרונות הוא העיתון היחיד שמסתמך בעיקר על
שירות המסרונים של דובר צה"ל. לדיווח כה חד-צדדי השלכות מובהקות על תמונת המציאות שמקבל ציבור קוראיו. גם אילו רצו, העיתון אינו מספק לקוראים די מידע כדי לערער על הגרסה הרשמית של המדינה. יכול להיות, כמובן, שרק בידיעות אחרונות פירסמו את העובדות כהווייתן בעוד שכל יתר העיתונים פירסמו גרסה שקרית של מהלך העניינים. אך זו אפשרות בלתי סבירה.
כמו-כן, ייתכן בהחלט שהקצין הישראלי אכן נהרג אתמול במארב מתוכנן שנועד להכות בחיילי צה"ל, כפי שעולה מהכותרות הראשיות של העיתונים, גם אם הדיווחים המלאים במרבית העיתונים מעלים את האפשרות שניתן היה להימנע מהתקרית. כך או כך, שאלה שאין העיתונות הישראלית מעלה על דעתה להציג ביום שלאחר תקרית האש היא, האם צה"ל מעוניין בהתלקחות החזית הצפונית?