ועוד גילוי. באינטרנט, שהגעתי אליו חמוש בסיסמה 'פרוטקטיס', מצאתי את המידע שצמיג בשם זה נכשל כליל - וזאת בשל כל טיעוני הבטיחות שהטחתי בגרסתו הישראלית הנוכחית. פרוטקטיס נכשל גם בגלל משקלו, העולה על זה של צמיג רגיל, ובגלל קשייהם של הצמיגאים לתקן את צמיג האל-תקר המפונצ'ר. "קל יותר לזרוק קלבר פרוטקטיס מפונצ'ר, מאשר לתקן אותו", נכתב בוויקיפדיה.

הלשנה באמצעות אייפון מסוכנת למלשין וסביבתו עוד יותר מאשר הלשנה 'מסורתית' באמצעות דיווח למוקד טלפוני. אומנם הצלם לא מוכרח להיצמד אל העבריין לכדי קרבה מסוכנת, אך הצילום הרצוף דורש ממנו לנסוע בעקבות הנהג המתועד. אם העבריין חוצה צומת באדום, גם הצלם המלשין צריך לדהור בעקבותיו באדום, כדי שעדשת האייפון תקלוט את מספר הרישוי. כאשר המצולם נוסע מהר מדי, גם הצלם המלשין צריך לפרוץ את גבול המהירות המותרת. זאת ועוד: בזמן כל פעולות הלשנה אלו מתמקד הצלם-המלשין בטרפו, ועל כן מתרופפת השגחתו על ההיגוי ועל דוושות הגז והבלמים, והנעשה בכביש הופך להערת שוליים במוחו.

אגב, הלשנה היא גם דרך לקריירה. כמו במקרה של דן מרגלית, שהלשין על החשבון הסודי של רבין, או במקרה של רון בן-ישי, שהלשין על אריק שרון שהסתבך בסברה ושתילה. או מרדכי ואנונו, שהלשין על סודות דימונה והפך ליקיר השמאל העולמי.

לאחרונה הצדקתי כאן את משרד התחבורה ברצף-קצף מילולי, שמרוב התלהבות גלש כמעט לחרוזים (כן, אני!). הורדתי את הכובע בפני משרד התחבורה, על שעמד בלחצים ולא העניק היתר שיווק לצמיג האל-תקר. כדי להסביר מדוע משרד התחבורה נהג בחוכמה כאשר הטיל וטו על "הפטנט המהפכני" (לפי 'ידיעות אחרונות'), פקפקתי ביעילותו של צמיג האל-תקר - ואף הערכתי שהוא מסוכן. כי לפי ניחושי וניסיוני, משיחת הדופן הפנימית של הצמיג בחומר פולימרי אוטם אינה מורידה את הסיכוי לתאונה, אלא דווקא מעלה אותו. הסיבה: נסיעה ממושכת (כזו ש'צמיג הפלא' מאפשר) עם מסמר תקוע גורמת לכך שהאוויר יברח מהצמיג באופן פתאומי - ולא באופן הדרגתי כמו בפנצ'ר רגיל. כתבתי, פרסמתי - אך לא הייתי שקט, כי נדמה היה לי שאי-אז בעבר נתקלתי כבר בפיתוח זהה, או זהה כמעט, שנכשל בבושת-גומי וגורש מן המדפים. חיטוט בערימות של מגזיני רכב ישנים שעוד לא סילקתי מהבית גילה שהזיכרון עוד לא בוגד בי. כן, לפני כמה עשרה-שנים החברה הצרפתית קלבר, בעלת מוניטין בייצור צמיגים, פיתחה ורשמה פטנט משלה על צמיג אל-תקר, הדומה במפתיע להמצאה העברית. הצמיג של קלבר, העונה לשם 'פרוטקטיס' (Protectis), עבד באותה שיטה ממש שבה עובד הצמיג של שלושת המוסקטרים העבריים, ש'ידיעות אחרונות' התלהב מהם עד זוב שיקול-דעת.

ואולם, גרועה מכך העובדה שהמדבקה הנ"לית, הפונה למלשין היהודי הפוטנציאלי בשמו של אידיאל הבטיחות בדרכים, עלולה לגרום לתאונה דווקא. שהרי המתנדב להלשין מוכרח להתקרב לעבריין (המדומה או האמיתי) כדי לקרוא את מספר הטלפון, ועוד לרשום אותו על פיסת נייר או צג הפלאפון. ובל נשכח את אלה שמתקשרים מיד למוקד ההלשנות, כדי לדווח בזמן אמת. ברגעים אלו של הלשנה או טרום-הלשנה מתרופף, מטבע הדברים, הפיקוח הבסיסי של המלשין על היגוי רכבו, על תפקוד דוושת המעצורים ודוושת הגז, ומצטמצמת זווית הראייה שלו על המתרחש בכביש.

הגאווה שבה הציג המנכ"ל לוי את אייפון 4 המשודרג לכדי אביזר הלשנה הזכירה לי, בתת-הרמה שלה, את סדרת הטלוויזיה של אורנה בן-דור על החזה הנשי, שלרדת נמוך יותר ממה שהיא ירדה כבר - אי-אפשר, אפילו לא בערוץ 2. יוצרי ה'דוקומנט' הזה הצליחו להפיק סדרה פורנוגרפית אשכרה, וזאת מבלי להראות אפילו חזה אחד - משום שהסדרה מתייחסת לאישה כאל סכום איבריה ותו לא. ובידי מי הופקדה מלאכת הנחיית סדרה זו, המטעימה את חשיבות יופיו (ונפחו בסמ"ק) של חזה האישה? דווקא בידיו של אביעד קיסוס, חבר בכיר בקהילת ההומואים. קיסוס מבין ב'מרפסות' של נשים, בערך כפי שמנכ"ל המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים מבין את ההיבט האפל שבהלשנה. ואגב, המנחה הגאה קיסוס קבע שיא של גסות-רוח בסדרה ירודה זו, כאשר נפל על שולחן בהתקפת צחוק פרועה שעוררה אצלו בדיחה על השואה ("חזה גדול היה חשוב בזמן השואה, כי הוא היה יכול לספק חלב בגטאות ובמחנות").

טעות היא לחשוב שבניסיון לשמור על בריאותו הנפשית של העם היושב בציון, יילחמו רשויות החינוך במגיפת ההלשנה, כפי שמשרדים אחרים נלחמים על אוויר נקי לנשימה או על מקורות מים. נהפוך הוא: ההלשנה זוכה אצלנו למקום של כבוד, וההיסטוריה של היישוב העברי בארץ רצופה הוכחות. לא חסרים ותיקי מחתרות שאינם מתחרטים, ואף גאים, בכך ש'זימרו' על חברים בארגונים היריבים והסגירו אותם לידי השלטון הבריטי.

גם בימינו נחשבת ההלשנה כלי חברתי חיובי. מדבקות ה"איך אני נוהג" המתנוססות על ירכתי מכוניות מדרבנות אותנו לחייג למוקד הלשנות, ולדווח על נהיגה מסוכנת-כביכול של הנהג. ממציאי השיטה לא הוטרדו, כפי הנראה, מהעובדה ששיטת המדבקות האינפנטילית מעודדת הלשנה של נהגים נגד נהגים, וכך מטפחת ביניהם עוינות במקום אחווה ושיתוף פעולה.

אבל כל זה כלום לעומת הפתרון החדשני שנולד במוחותיהם של אנשי המועצה הלאומית לבטיחות בדרכים. שר התחבורה ישראל כ"ץ, העסוק בפעילות פוליטית נמרצת, נרדם כנראה על משמרתו במשרד ולא הבחין בהשתוללות של המועצה, המתגאה בפיתוח אפליקציה שניתנת להורדה קלה לאייפון 4, והופכת אותו למכשיר הלשנה משוכלל. "כל נהג שברשותו אייפון 4 יכול לצלם נהגים עבריינים ולשלוח אלינו את הצילומים", הכריז מנכ"ל המועצה לבטיחות בדרכים, שמואל לוי. ראו על מה הולך הכסף שמשקיע משרד התחבורה בפעילותו של גוף ממלכתי רופס זה.

הכסף שהושקע באפליקציה המיועדת לאייפון 4 ובבניית מערך ההלשנה, יכול היה להיות מושקע בתשתיות הכבישים. מנכ"ל המועצה לבטיחות לא מבין את זה, כנראה. אדרבה: הוא עומד לשלוח צוותי מתנדבים לבתים של נהגים שצולמו מבצעים עבירות (אמיתיות או מדומות). אם צוות כזה יגיע אליי, אציע לו לנשק את המזוזה במשקוף ולבצע פרסה לכיוון נתיבי עזאזל.