לאחרונה הצדקתי כאן את משרד התחבורה ברצף-קצף מילולי, שמרוב התלהבות גלש כמעט לחרוזים (כן, אני!). הורדתי את הכובע בפני משרד התחבורה, על שעמד בלחצים ולא העניק היתר שיווק לצמיג האל-תקר.
כדי להסביר מדוע משרד התחבורה נהג בחוכמה כאשר הטיל וטו על "הפטנט המהפכני" (לפי '
ידיעות אחרונות'), פקפקתי ביעילותו של צמיג האל-תקר - ואף הערכתי שהוא מסוכן. כי לפי ניחושי וניסיוני, משיחת הדופן הפנימית של הצמיג בחומר פולימרי אוטם אינה מורידה את הסיכוי לתאונה, אלא דווקא מעלה אותו. הסיבה: נסיעה ממושכת (כזו ש'צמיג הפלא' מאפשר) עם מסמר תקוע גורמת לכך שהאוויר יברח מהצמיג באופן פתאומי - ולא באופן הדרגתי כמו בפנצ'ר רגיל.
כתבתי, פרסמתי - אך לא הייתי שקט, כי נדמה היה לי שאי-אז בעבר נתקלתי כבר בפיתוח זהה, או זהה כמעט, שנכשל בבושת-גומי וגורש מן המדפים. חיטוט בערימות של מגזיני רכב ישנים שעוד לא סילקתי מהבית גילה שהזיכרון עוד לא בוגד בי. כן, לפני כמה עשרה-שנים החברה הצרפתית קלבר, בעלת מוניטין בייצור צמיגים, פיתחה ורשמה פטנט משלה על צמיג אל-תקר, הדומה במפתיע להמצאה העברית. הצמיג של קלבר, העונה לשם 'פרוטקטיס' (Protectis), עבד באותה שיטה ממש שבה עובד הצמיג של שלושת המוסקטרים העבריים, ש'ידיעות אחרונות' התלהב מהם עד זוב שיקול-דעת.