מכר שלי חזר מניו-יורק מזועזע. "ראיתי שם אנטישמים שמסיתים נגד יהודים בגלוי, ברחוב". מה, הקו-קלוקס-קלאן עדיין חוקיים? תמהתי. "אני מדבר על היזראליטים", תיקן אותי האנתרופולוג החובב. "זו כת של שחורים שבטוחה שהם בני ישראל האמיתיים. לדעתם היהודים, כולל כמובן הישראלים, הם רק מתחזים, גויים גמורים". סדרת התעודה 'צולם ביום חול' מזכירה שגם בישראל פועלת כת שלדעתה הישראלים אינם יהודים אמיתיים: כת החרדים האנטי-ציוניים.
הסדרה 'צולם ביום חול' מבטיחה "לראות את הגוונים שבתוך הגוש השחור והמאיים של החרדים", כהצהרת הבמאי, אך הפרק הראשון בה, שהוקדש לחסידות אהרון, עשה את ההפך: במקום לעדן את הסטיגמות המודבקות על פגוש תודעתנו, הוא רק חיזק אותן. מי שצפה בפרק, התרשם דווקא שהחרדים הם אכן "גוש שחור" שרבניו מוליכים אותו אל ניוון מחשבתי, בסרבם להתמודד עם סביבתם הלא-אורתודוכסית. בדיוק כפי שחזה להם ישעיהו ליבוביץ'.
אמנם גם לפני הסדרה ידעתי שחסידות אהרון אינה גרופי של המפעל הציוני, אך לא ידעתי שהקמב"ץ שלה, שמואל פפנהיים, הוא שר תעמולה אנטישמית. פפנהיים זה הדפיס חוברת שטנה המתארת את החלוצים העבריים כזֵדים בני בליעל. באחד האיורים בה נראים החלוצים (שפרצופם הנתעב והמזימתי לא היה מבייש את 'דר שטירמר') עומדים מבסוטים ליד מחנה אושוויץ. המסר: החלוצים עולזים על ההשמדה כי בזכותה תקום המדינה. קשה להימנע מהמחשבה שאפילו היזראליטים אחוזי השנאה נאורים יותר מ'העדה החרדית', משום שהם אינם רואים במדינתם ניו-יורק "פשע נגד מלכות שמיים".
למחרת שידר ערוץ 1 סרט תעודה על דתיים מסוג אחר, כאלה שאינם מייחלים לשובו של המנדט הטורקי. בסרט (ששודר במסגרת 'הסיפור האמיתי') נראו חברי הגרעין התורני בעכו צועדים בתהלוכה צוהלת לכבוד יום ירושלים. "באנו להרים את מורל התושבים", הסבירו הסרוגים. מתי יקום אדמו"ר חרדי שיבין את מה שהבינה הציונות הדתית, שבדלנות היא שטחיות?
לצערי, יש גם מחסור באדמו"רים הרואים בתורה קרדום לחפור בו חמלה. השבוע שאלתי כמה ח"כים חרדים כיצד יצביעו בנושא חוק הפרוות. האם ינצלו את ההזדמנות להפוך את ישראל למדינה שתחולל אפקט דומינו תחוקתי נגד תעשיית הפרוות הברברית? האם יתמכו בחוק האוסר על ייבוא מוצרי פרווה, שייצורם כרוך בהתעללות קשה בברואי-אל? והרי, לראשונה בהיסטוריה, מתאפשר לקומץ יהודים להציל מיליארדי נפשות מגורל אכזר ממוות! ואולם, הח"כים החרדים הבהירו כי אין בכוונתם לתמוך בחוק. בין נימוקיהם: חוסר רצון "לפגוע במדינות ידידותיות לישראל" וחוסר רצון לוותר על השטריימל (מה, התורה אוסרת על פרווה סינתטית?).
שמעה זאת רוח היהדות, הרחמנית בכל רמ"ח חמקמקותה, והלכה לחפש נפשות אחרות להתעבר בהן. נפשות שרוממות היהדות איננה בגרונן, אלא במעשיהן.