בישראל חיים מאות אזרחים המחכים להשתלת איברים, כאשר אחוז גדול מאותם אנשים נמצאים בסכנת חיים ממשית. מעת לעת עולה לכותרות סיפורם של תורמים שבמותם הצילו את חייהם של אחרים, אך במקביל ישנם מאות סיפורים של בני אדם חולים שמחפשים תורם ללא הצלחה. התקשורת מגויסת להגברת המודעות, ולמרות שיש מגמה אופטימית של עלייה במספר תורמי האיברים בארץ ומודעות גוברת לבעיה, בולט עדיין המחסור בתורמים. הנתונים ממשרד הבריאות מצביעים על כך שקיים פער בין כמות ההשתלות שנעשות מדי שנה לבין מספר החולים המתווספים לתור הממתינים להשתלה. כיום מבין התורמים הפוטנציאליים בארץ רק 40-45 אחוז תורמים את האיברים שלהם, כאשר לשם השוואה בעולם כולו אחוז תרומת האיברים עומד על 70 עד 80 אחוז. מספר הנזקקים לתרומה בארץ לפי עמותת אדי עמד בשנת 2004 על יותר מ-1000 איש, אך ישנה עליה מתמדת מאז במספר זה, בגלל שכל שנה יש יותר ביקוש לתרומה ממה שאנשים תורמים.
הממשלה בשנים האחרונות פעלה על-מנת להגדיל את מספר התורמים, כאשר נשקלו אפשרויות שונות שיעודדו את האזרחים לתרום איברים. הצעות מגוונות עלו בכנסת כאשר הצעות אלה כללו, מתן עדיפות לתרומת איברים עבור אזרחים שמחזיקים בכרטיס תורם, הגברת המודעות לחשיבות של תרומת איברים והקלה במתן אישורים לתרומת איברים על-ידי משפחות של תורמים פוטנציאליים. שיטות אלה הגדילו את מאגר התורמים, אך עדיין לא הצליחו להביא לשינוי משמעותי במאזן, שבו יש יותר דרישה לאיברים מאשר תורמים. הצעת חוק נוספת שנידונה בכנסת בימים אלה קוראת להעניק ביטוח בריאות חינם לאזרחים אשר תרמו את איבריהם לאזרחים אחרים, כאשר המטרה היא לעודד תרומת איברים של אזרחים חיים.
הפעילות של הממשלה והכנסת מעידים על כך שבציבור הישראלי היום ישנה מודעות והתגייסות הרבה יותר גדולה לפתרון בעיית תרומת האיברים, והשאלה הנשאלת היא כיצד ניתן לתרגם את המודעות וההתגייסות הזאת להגדלה במספר התרומות. התשובה לשאלה זו תמונה באופן שבו נעשה תהליך תרומת האיברים, והשוואה למקומות אחרים בעולם מראה ששינוי פרוצדוראלי באופן בו מגייסים תורמים יכול להוביל לעליה משמעותית במספר התורמים.
בעולם ישנם שלושה שיטות מקובלות לתרומת איברים, כאשר לשיטות אלה ישנה השפעה ישירה על כמות התורמים של איברים במדינה. שיטת ה-Option-in , שהייתה מאוד מקובלת עד שנות ה-80 היא שיטה שבה התורם חייב להכריז על עצמו כתורם, וללא הכרזה והסכמה שלו לא ניתן לקחת ממנו איברים. שיטה זו שמקובלת בישראל בבריטניה, בארה"ב ובגרמניה נחשבת בעיני מומחים לשיטה הכי פחות מעודדת לתרומת איברים. שיטה מנוגדת ויעילה הרבה יותר היא שיטת ה-Option-out, כאשר על-פי שיטה זו אדם לא חייב להודיע שהוא תורם, אלא מספיק שהוא לא מביע התנגדות כדי שיהפוך לתורם פוטנציאלי. שיטה זו הפכה לנפוצה באירופה בשנות ה-80, כאשר הבינו באירופה כי יש מחסור ממשי בתרומת איברים. כיום גוברים הקולות במדינות כמו בריטניה וארה"ב לעבור לשיטה מסוג זו שיכולה להציל מאות ואפילו אלפי אנשים ברחבי העולם. בנוסף לשתי שיטות אלה ישנה גם שיטת ביניים שבה אדם מחויב להצהיר על עצמו או כתורם או כלא תורם, כאשר שיטה זו בעצם היא מעין פשרה בין שתי השיטות הקודמות וביעילותה הוא מעודדת יותר תורמים משיטת ה-Option-in, אבל מצליחה לגייס פחות תורמים משיטת ה-Option- out.
אירופה ברובה זנחה את שיטת ה-Option-in ואימצה אחת מהשיטות האחרות מאחר שההנהגה באירופה הבינה כי כדי להתמודד עם משבר האיברים זה לא מספיק לעורר מודעות, ויש גם לשנות את המדיניות. השוואה בין גרמניה לבין אוסטריה שהן מדינות שכנות בעלי תרבות דומה, ממחישה את החשיבות הגדולה שיש לשיטת תרומת האיברים על כמות התורמים. בגרמניה שבה משתמשים עדיין בשיטת ה-Option-in אחוז תרומות האיברים הוא נמוך מאוד ועומד על 12 אחוז, כאשר באוסטריה שעברה לשיטת ה-Option-out אחוז התורמים הוא כמעט מקסימאלי ועומד על 99 אחוז מהאוכלוסיה.
ישראל עדיין משתמשת בשיטה הישנה, ולכן למרות המודעות הגבוהה של האזרחים לבעיית האיברים מספר התורמים הוא נמוך. הגברת המודעות היא חשובה אך אינה מספיקה, והניסיון של מדינות אחרות מוכיח כי כדי לעשות שינוי אמיתי יש צורך בשינוי השיטה.