ירדנו אל הוואדי מצטופפים בין קהל רב. בלכתנו ברחוב הוואדי עלינו בעלייה וצפינו במוצגים המאפיינים את ה"חג של החגים". חשנו בהכנסת האורחים ובכמיהה של המקומיים לקהל. חפצו שנקנה ונחלוק עימם את חגם. כמעט קניתי כמה בובות של סנטה קלאוס עשויות שוקולד. בכל פינה עמד דוכן ורוכל הציג סחורתו: בובות סנטה משוקולד בתוך ספלים, בובות סנטה מתוקות בכל הגדלים. ראינו גם סנטה מטפס על חבל באחת מחנויות הצעצועים. התעניינתי מאוד בסנטה, ביקשתי לחמוד כמה בובות, רק בשל הטעם המתוק שלהן. עמדתי בפיתוי השוקולד אבל בפיתוי הערמונים לא יכולתי לעמוד. טעם זר ביקשתי לעצמי. לערמונים יש את הטעם הזה. כבר בכניסה לוואדי רכשתי קופסה קטנה ובמקום עשרה שקלים הוצאתי מהכיס כמה שקלים והמוכר קיבל עליו לכבד אותי על-חשבונו, חצי על-חשבוני. כל הדרך פיצחתי ערמונים ואלה הצליחו לבטל בעבורי את החשק הבלתי נגמר לשוקולד.
הופעות רבות יש במהלך פסטיבל ה"חג של החגים". קונצרטים והופעות חיות ברחובות הוואדי וגם במבנים סביב. בכנסייה היוונית האורתודוכסית הסמוכה לוואדי גילינו שמתקיימת באותו יום תוכנית לקונצרט אחר צהריים. קסם לי, הייתי נשאבת לשם, אך לא הייתי בגפי והיו לי מלווים שרצו לשוב על עקבותיהם - כדאי לבוא לסיור כזה עם אנשים שאוהבים לצפות לטייל ולא לחזור בלא שחווים את החוויה עד תום.
מעל אחד הגגות עמדה זמרת ושרה שירים, חלקם מהזמר הים תיכוני. הבמה הייתה מאולתרת וצפתה על קהל הומה שעמד וניסה לשמוח כיאה לחג. בפינת הרחוב עמד אמן רחוב ושעשע את הקהל. לכל אורך הרחוב עמדו רוכלים ומכרו צעיפים, מאכלים, וכל מה שניתן למכור ביריד שכזה.
צר היה לראות את הארכיטקטורה ברחובות השכונה. בתים המטים ליפול, עליבות של מקום שלא מתפתח ואינו קולט אליו את הקדמה. ומאידך-גיסא שמחתי על הימצאות מקום כמו הוואדי, מקום בו העבר עדיין מוצא לו מקום של מנוחה. על קירות הבתים מצאתי ציורים שצוירו כדי לשוות למקום מראה חדש. ניסיונות של שיפוץ ניכרו בכמה מקומות. אולם כשהעמקתי לחשוב ידעתי בתוכי, שכאן שולטת הזנחה מסוימת וקיפוח במידת מה.
היינו אורחים לשעה קלה בשכונה שאנו לא מבקרים בה בחיי היום. היינו אורחים לכמה שעות במקום שלא נבקר בקרוב. הגשם ליווה אותנו במהלך כל הביקור. כשיצאנו מבין הכניסות כשעברנו בין אנשים ומראות, ירד גשם. גשם ששטף את הרחובות. פעם בחוזקה ופעם בלא שנחוש טפטף קלות. היטהרות מסוימת חשנו כשטיילנו בגשם.