מיניות בגיל הזקנה

מחקר שנעשה בישראל מצביע על הנתונים הבאים: כ-90% מהגברים וכ-70% מהנשים, בטווח הגילאים 60 ועד 80, קיימו יחסי מין בשנה האחרונה. 62% מהנשים ו-86% מהגברים העידו על כך שחיי המין חשובים עד חשובים מאוד לשימור הזוגיות בגיל הזהב. תדירות יחסי המין אף היא אינה מביישת את הקשישים. ממחקר אחר שנערך בארץ עולה, כי 33% מהגברים ו-5% מהנשים, קיימו יחסי מין בתדירות של פעמיים ויותר בשבוע. כאשר מדובר ביחסי מין פעם אחת בשבוע, אזי כבר 51% מהנשים "טומנות ידן בצלחת" ו-21% מהגברים גם הם נוטלים חלק בהנאה. התדירות השוויונית היא בין 3-1 פעמים בחודש ונעה בערך ב-25% משני המינים. נתונים אלו רק מחזקים את ההבנה, כי ישנם מרכיבים באישיות האדם, אשר אינם משתנים עם העלייה בגיל. בדומה לצרכים פיזיולוגיים אחרים (אכילה, שתייה, שינה וכדומה), גם הצורך בקרבה, באינטימיות, במגע גופני ומיני, הינם צרכים טבעיים של האדם, הקיימים לאורך כל מעגל החיים. הפעילות המינית היא פעילות מורכבת הרמונית, תנועתית, תחושתית, רוחנית, גופנית ונפשית. הפעילות המינית משפיעה על הרגשת הבריאות הכללית של האדם ומהווה חלק מזהותו בכל גיל. יתרה מכך, הפעילות המינית מהווה בסיס ראשוני לקשר אנושי וזכות יסוד של כל אדם, ללא תלות בדת, גזע וגיל. עם זאת, לא ניתן להתעלם מתהליכי ההזדקנות, אשר פוגעים בפעילות הפיזיולוגית של כל מערכות הגוף, ביניהם גם שינויים במערכת המין, המתבטאים בהאטת קצב הגירוי של גברים ונשים כאחד, קשיים בהשגת זקפה, ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק וכאבים בעת חדירה וכדומה. החדשות הטובות הן, כי הודות להתפתחות הטכנולוגיה הרפואית, גילוי תרופות חדשות והבנה טובה יותר של מנגנוני הגירוי והתגובה המינית, ניתן כיום לשמור על פעילות מינית טובה ומהנה, גם בגיל המבוגר. ראשית, יש להכיר ולהבין את השפעת השינויים הפיזיולוגיים על הפעילות המינית ולקבלם גם אם הם יוצרים מגבלות שונות או מחייבים אותנו לשנות את דפוסי ההתנהגות המינית שלנו. שנית, יש לגשת בפתיחות ובקבלה של האמצעים והפתרונות העומדים בפנינו. המרפאות לייעוץ וטיפול מיני מעמידות בפנינו, שיטות אבחון מגוונות, קשת רחבה של טיפולים תרופתיים ו/או סקסולוגים, המסוגלים לתת מענה למרבית הבעיות בתפקוד המיני של אוכלוסיית גיל הזהב, וחבל שלא להיעזר בהן. שלישית, חשוב לזכור כי יחסי מין אינם חייבים להיות ספונטניים. הכנת אווירה מתאימה (מיקום, שעה נוחה ביום, כיוון אורות, התאמת מוזיקה וכדומה), סילוק גורמים מפריעים (ילדים/נכדים, רעש חיצוני לא נעים וכדומה), והכנה אישית (התחשבות בזמני ארוחות, נטילת תרופות, רמת העייפות או המוכנות הנפשית וכדומה) יעלו את החשק המיני וישפרו את התפקוד המיני. לצד כל אלה, חשוב להדגיש את מקומו וחשיבותו של טיב הקשר הזוגי בשימור התשוקה המינית והרצון לקיים יחסי מין בגיל הזהב. במחקרים רבים בארץ ובעולם, נשים רבות דיווחו על ירידה מהותית בחשק המיני עקב הימצאותו של בן זוג שאינו רגיש וקשוב לצרכיהן, חוסר סובלנות והבנה הדדית ותחושה של כלי קיבול לסיפוק צורכי בן הזוג בלבד, הוו זרז לירידה בחשק המיני של נשים ולהימנעות מפעילות מינית. בניגוד לזאת, בקשרים זוגיים ארוכים או חדשים, במסגרתם בן הזוג השקיע יותר, חיזר, הביע רגשות והיה קשוב לצורכי האישה, אפילו אם מתוך כוונה להרשים אותה, התשוקה המינית עלתה. עוד הראו המחקרים, כי למשך הקשר לא הייתה חשיבות על מידת החשק המיני, אלא למידת ההשקעה הרגשית מצד בן הזוג. בקרב נשים מחוזרות, בין אם במסגרת קשרים חדשים ובין אם במסגרת קשרים ממושכים, לא נצפתה ירידה בחשק המיני או בתדירות קיום יחסי מין, עם העלייה בגיל. המסקנה היא, שתקשורת זוגית פתוחה, חברות ותמיכה לצד הסרת המגבלות הקשורות בתקשורת אודות הנושא האינטימי על שינוייו ומגבלותיו, הם המפתח לשמירת הפעילות המינית, על מגבלותיה, גם בגיל הזהב. בגיל זה, הדגש הוא יותר על ה-outercourse (פעילות מינית שאינה מערבת חדירה) מאשר על ה-intercourse (יחסי מין מלאים/משגל). למידע וייעוץ בנושא מיניות, ניתן לגלוש לקהילת זוגיות וטיפול מיני, של המרכז הרפואי תל אביב ותפוז אנשים, בניהולו של עידן מיליצר, בכתובת.