בסיס ההחלטה עלול להנציח את הפערים החברתיים והכלכליים בנגב. החזק זוכה בנתחי ארנונה שמנים, בעוד החלש מודר ממקורות כאלה. מיקום הקריה בסמוך ליישובים מבוססים, במקום ליד ישובי ספר המשוועים למשאבים, מריח שוב ריח רע בחסות חזון הנגב. האם מדובר בעוד קומבינה? מה חשבו מקבלי ההחלטות? מה הן הבעיות העיקריות בתוכנית זו ומי הם המרוויחים העיקריים?
1. השטח המיועד עבור 'קריית המודיעין' המכונה "לקית" נמצא בין אזור התעשיה של עומר, לבין היישוב הבדואי לקיה בואכה צומת שוקת, שטח זה יועד תחילה עבור מטרות אזרחיות בתוכנית תמ"מ 14/4 - עבור התרחבות תוכנית 'מטרופולין ב"ש'. עם הזמן הוכנס בו תיקון (סעיף 9.6) המאפשר את שינוי ייעודו מאזרחי לצבאי.
2. המרוויחות העיקריות מתשלומי הארנונה של הצבא יהיו שוב המועצות העשירות: 'עומר' צפויה לשלשל לכיסה 40% מהכנסות הארנונה והמועצה האזורית 'בני שמעון' 60%. העיר ב"ש והיישוב לקיה לא ייהנו ככל הנראה מהקריה המתפתחת להן מול הבית, ערי הפיתוח יישארו עניות ומוחלשות - שוב פיתוח הנגב ואוכלוסייתו עף לכולנו מעל הראש!
3. היבט נוסף כנגד המיקום המוצע עוסק בצפיפות האתר ומוגבלותו להתרחבות עתידית. אזור זה, המונה 5,070 דונם, אמור להכיל את כל בסיסי המודיעין של צה"ל לרבות מנחת מטוסים. בעיות אלו באזור עירוני וכפרי מבשרות על בעיות דומות אותן מכירים המתכננים במטרופולין ת"א, כמו: שדה דב, חוות מיכלי הדלק פי גלילות ומפעלי התע"ש ברמת השרון.
4. בתיקון 74 בתוכנית זו (תמ"מ 14/4) ביקש שר הפנים, בניגוד ובחריגה לסמכותו, לעצור את התפתחות היישוב לקיה עד לסיום והוצאתה לפועל של תוכנית קריית המודיעין, על-אף שלא קיימת חפיפת שטחים או קשר כלשהו בין השניים. התערבותו של שר הפנים בהחלטה לשינוי ייעוד (ישיבה מס' 522 - מיום 1.6.10) תמוהה ומעלה תהייה בקשר לשקיפותה, שכן פיתוח מסוג זה נעשה לפי עיקרון שגוי.
5. העתקת בסיסי צה"ל דרומה אמורה לייצר מקומות עבודה בנגב ובכך לתמרץ מספר ישובים רב ככל האפשר ולספק מקורות תעסוקה לתושבי הנגב. במקום זאת, מצופפים הפוליטיקאים את הבסיסים לתוך מסדרון כביש 6 ו
רכבת ישראל, ובכך יוצרים כוח עבודה שְיוֹמְם ממרכז הארץ בִּמקום לטפח סביבת מגורים עבור אוכלוסיה חדשה וטיפוח הון אנושי איכותי מהסביבה הקיימת. לפיכך, קיים סיכוי גבוה כי תושבי הנגב ימלאו את המשרות הזוטרות של עובדי קבלן, שימשיכו לחדד את הפערים הקיימים. הכסף הגדול שוב ינוע צפונה!
כפי שאנו שומעים חדשות לבקרים, מדינת ישראל רוצה ומעוניינת להפריח את הנגב ולקדם את הפריפריה, גם אם המניע פינוי אדמות יקרות לנדל"ן - דיינו. אבל החלטות הרות-גורל לעתידם של התושבים בנגב לוטות בערפל ומוטלות בספק. ראשיתן בהחלטה בעייתית של מיקום עיר הבה"דים, שאת מרבית הארנונה תקבל מועצת 'רמת נגב' העשירה. כעת, הפרת זכויות אדם וחלוקה בלתי צודקת של משאבי המדינה מעמיקה את הפערים ומנציחה את יחסי הניצול בין הנגב לבין המדינה ובתוך הנגב מאז היווסדה. לצערנו, משאבי הטבע בנגב מנוצלים לשם מיון, הפרדה ופיקוח, תחת אפשרות לקיימות, שגשוג ושוויון זכויות.