בליץ-קריג ברחוב המסגר

רגשותיי כלפי אופל מעורבים. מצד אחד, הפירמה הזו עקובה ברזומה של ספארי-אדם, ומצד שני, הרפתקאותיה של אופל GT אהובתי ליוו את צעדיי הראשונים בארץ. קניתי אותה כי סמכתי על המנוע הסולידי 1.9 ליטרים, העובד בסל"ד נמוכים ומבטיח להחזיק מעמד שנים רבות. את המנוע האמין והעצלן של GT הפכתי לסל"דים של מקדחה חשמלית כדי להגיע מירושלים לאילת בתוך שעתיים, ועוד זממתי לזכות איתה בתחרות גרנד פרי אשקלון. אופל GT שלי שמחה על השיפורים, אך משאבות המים שלה הגיבו בהרבה פחות קורת-ששון. נאלצתי להחליף אותן פעם בחודש לפחות, ולמדתי לא לזוז בלי משאבת מים חדשה בתא המטען. הכול היסטוריה.

אי-אפשר להתעלם מהקשר הבלתי קונבנציונלי - משהו בין מיסטיקה, קללה ופטאליות – שבין קונצרן אופל לגורלם של תושבי גטו ורשה. הרי כתבתי כבר לא פעם שבזיכרוני מתרוצצות עדיין נסיעותיו של ראש היודנראט אדם צ'רניאקוב באופל אולימפיה שהוא קיבל מהגרמנים. האופל הקטנה של האיש השנוי במחלוקת (אם כי לא ב'יד ושם', שם הוא נתפס כגיבור) הייתה המכונית ה'יהודית' היחידה בגטו. צ'רניאקוב טייל בה, וההמון, שגדש עדיין את הרחובות החשוכים, היה בורח בפאניקה למראה הרכב הקרב. איש לא ידע שאלו הם רק ראש היודנראט ונהגו המטיילים להם - ולא הגרמנים, שהיו מגיעים לשחק ספארי חסר רחמים בתוך המתחם הסגור בחומות (הללו היו בנויות לבנים אדומות-לבנות ומצופות שברי זכוכית). הציידים הגרמנים, במדי צבא או בלבוש אזרחי, היו יורים מחלונות האופלים שלהם (אף הן מדגם אולימפיה, כמו אצל צ'רניאקוב) ברובי השטוּצֶר שלהם, וכל זאת להנאת נשותיהם, שישבו לצד היורים משועשעות וצוהלות למראה ההרג, כמו גם להנאת ילדיהם הבלונדיניים וכחולי העין, הלבושים מכנסי זמש קצרים נוסח טירול עם שלייקס רחבים, או מדי היטלר יוגנד.

עד היום, כאשר אני פוגש גרמני בלונדיני בעל עיניים כחולות שהוא בגילי בערך (ויש עדיין אינספור כאלה), אני מתאר לי אותו יושב לצד אביו היורה והצוחק בגרמנית, מוחא כפיים קטנות אחרי כל יהודי שנופל מכדור של אבא.

מוזר שדווקא בעיר היהודים תל אביב (ולא, למשל, אצל הגויים בוורשה, בפראג או בבודפשט), אופל מבליטה כל כך את מוצאה הגרמני. לפני כ-40 שנה, כאשר קניתי אצל ליאו גולדברג, יבואן אופל דאז, בחנותו שברחוב קינג ג'ורג' בירושלים את אופל ג'י-טי האדומה שלי – על השמשה האחורית שלה היה מודבק סמל כחול הנושא את האותיות GM. אני מודה שהמדבקה הקטנה הזו, שהוצמדה בחוכמתו של היצרן (או של היבואן הפיקח גולדברג) לחלונה האחורי של GT, שימשה לי כמעין כיסוי או סיוע להדחקה שנדרשה לצורך קניית אופל, למרות אינספור הקונוטציות החשוכות מהעבר. ליאו גולדברג גם לא השאיר בשפת המקור את הסיסמה הגרמנית המוצלחת "רק לטוס נפלא יותר", אלא תרגם אותה לעברית כפי שהאנגלים תרגמוה לאנגלית והפולנים לפולנית. והנה, כחלוף 40 שנה, היבואן התל אביבי ויחצ"ניו משתמשים חופשי בסיסמאות החדשות של אופל בשפת המקור הגרמנית, ועוד מכריזים בפרסומות כפולות-עמודים: "אופל אינסיגניה - יוקרה גרמנית בהישג ידך".

היבואן שמלצר הקשיב לטענותיי בזלזול מנומס, וענה להן במשפט אחד קצר. "חשבנו על זה", אמר, "והחלטנו ללכת לכיוון הזה".

אגב, חבריי לעבודה בטלוויזיה רוממה שאלו אותי איך זה שניצול שואה כמוני, שנרדף על-ידי הנאצים והפסיד בגטו את משפחתו, בוחר שוב – אחרי החיפושית שהביא מווינה – באוטו גרמני. ניסיתי להסביר שלפי השקפתי, מכוניות אינן נושאות באחריות לפשעיהם של בני אדם נגד האנושות. לרוצחים לא אמחל לעולם על מעשיהם, אך לא נראה לי נכון לפרוק כעס על קופסאות פח. חוץ מזה, הוספתי לאחר שנים, אפשר לראות במכונית גרמנית סוג של פיצוי לנפגעי השואה. במיוחד במצב שבו מדינתנו אינה חולקת עם ניצולי השואה את השלל שהיא קיבלה, מקבלת ותקבל תמורת השואה. עוד יותר בהמשך, העליתי נימוק נוסף נגד החרמתה של המכונית הגרמנית: בגלל הגלובליזציה, החרמה של תוצרת הרייך הנוכחי היא בעצם טירוף, לנוכח העובדה שחברות רכב רבות מסביב לעולם משתמשות בחלקים גרמניים כמנועים, מחשבים, רכיבים אלקטרוניים ושלדות.

פניתי למר שלמה שמלצר, איש עסקים מצליח והיבואן החדש של אופל, בשאלה אם לא מפריע לו שהתעמולה השיווקית מדגישה באופן מגונה למדי את שורשיה הגרמניים של סחורתו. והרי סוכנות מרצדס מצניעה שהיא משווקת היטלר-מובילים, ופורשה אינה מפתה לקוחות בעזרת קימוריו של הדגל האדום-צהוב-שחור ואינה משמיעה את מנגינת ההמנון "גרמניה גרמניה מעל הכול". די לחברות אלה במוניטין שסחורתן צברה. גם ב-מ-וו אינה מנפנפת במושג "טכנולוגיה גרמנית מובילה" כפי שעושה אופל. הביטוי "טכנולוגיה גרמנית מובילה" מקפיץ אותי, כשהוא מנוצל לצרכים מסחריים דווקא אצלנו. כי קשה לי לשכוח שהייתה זו הטכנולוגיה הגרמנית שפיתחה את תאי הגזים, את הגז הרצחני עצמו ואת תנור הקרמטוריום. היישוב העברי של פעם היה רגיש לעובדה זו, ולכן העדיף לכנות את רובה המאוזר הגרמני 'רובה צ'כי', בזכות העובדה שהרובים הגרמניים הגיעו מצ'כיה. ואגב, אם היינו מסרבים להשתמש ברובים אלה ולא מחלקים אותם בין הכוחות העבריים, בטענה שכלי זה שימש, בין השאר, להרג יהודים – התוצאה של מלחמת השחרור הייתה עשויה לאכזב.

הקשר המטורף בין אופל והיהדות התגלם גם כאשר אופל GT שלי שיגעה בקסמיה את מנהל בית"ר ירושלים עמוס, שקנה אותה ממני. הוא אהב אותה והתעסק רק איתה, עד שקבוצתו ירדה לליגה הארצית. אוהדי בית"ר רצו לפחלץ את המנהל הבוגדני ואותי גם יחד. עמוס ברח לאמריקה, ואני ברחתי לתל אביב. כתבתי את זה כבר (וקלרה, אשתו של עמוס, אפילו שלחה אליי מכתב הגוער בי על התיאור הציורי מדי לטעמה של השתלשלות האירועים), מה שמעיד שאני מתחיל לחזור על עצמי. סליחה, אבל חיפשתי משהו משעשע בימים משונים אלה.

מסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד פתיחת אולם התצוגה החדש של אופל הפתיעה אותי עד דק. הופתעתי מכך שבלב תל אביב, ברחוב המסגר העברי, אני מרגיש כאילו אני משתתף באירוע המתקיים על אדמת גרמניה: הסיסמאות כתובות גרמנית, הריהוט בסגנון גרמני, התקרובת על טהרת המטבח הגרמני (כריכים ועוגות קטנות), ואפילו מכונת הקפה היא מתוצרת גרמניה. בכל פרט ופרט ניכר כי עיצוב המקום הופקד בידי גרמנים. גם דף ההסבר שמחולק לעיתונאים נפתח במשפט: "קבוצת שלמה מסתערת על שוק הרכב הישראלי עם המותג הגרמני אופל". הגרמניוּת עלתה על גדותיה, ורק עיצוב הפנים של אופל אינסיגניה החדשה, שגרפה פרסים רבים, היה אמריקני יותר מאשר גרמני, עם מסגרות ניקל סביב מדי המהירות והסל"ד ושפע פיצ'פקעס עשויי פלסטיק.

הבה נתחיל בווידוי שאני רושם את מחשבותיי לגבי אופל ביומן עבה ומהודר שמצאתי בתוך תיק העיתונות שניתן באירוע ההשקה. מחברת כרסתנית זו, המחזיקה איזה 100 דפים בצבע בננה, נתונה בכריכת עור רכה שמוטבע בה סמלו של קונצרן אופל. אני מלטף את עור הכריכה ומדפדף בזיכרונותיי לאותו יום לפני כ-25 שנה, שבו פתחתי את מבחן הדרכים שכתבתי על המרצדס המפוארת והחדשה S500 במילים שהירחון הבריטי 'קאר מגזין' תרגם ממגזין טורבו ז"ל וציטט את עורכו: "לפני רגע סגרתי את הדלת", כתבתי אז, "ומאחורי השמשות הכהות נותרו מושבים מצופי עור עדין ובהיר, נעים למגע. עם קצת פחות מזל, חביבי, זה היה יכול להיות העור שלך או שלי". ממש אותה מחשבה מרה תופסת אותי כעת, כשאני אוחז ביומן הכתיבה המהודר שקיבלתי במסיבת העיתונאים של אופל, הנתון ביריעות עור גרמני.

בוודאי שמת לב כי בימים האחרונים מתנוססת מודעת פרסומת של חברת אופל על אולם התצוגה החדש שלה. במודעה נראית מכונית מפוארת מתחת לאלומות אור באולם התצוגה. משום מה, האורות מעוררים מיידית, אצלי בכל אופן, אסוציאציה למקלחות הגז של הנאצים ימ"ש. השילוב הוא מדהים ומפתיע. מעריב הגדיל לעשות, ובעמודי החדשות של יום שישי האחרון פורסמה המודעה של אופל בצמוד לכתבה על הכנס הצפוי להתקיים ב-27.01.11 במלאת 50 שנה למשפט אייכמן. לא ייאמן.