אלא שהדברים דווקא התגלגלו למקום מאוד מסוים. ביום שני לפני שבועיים, הוזמן סאאב עריקאת לפאנל באוניברסיטת א-נג'אח בשכם. ושם, בניגוד גמור למדיניות הרגעת הרוחות של אבו-מאזן, טען כי "רבע מהחברות הישראליות הגדולות הממוקמות בקרני-שומרון שבנפת קלקיליה נהנות מהשקעות קטריות במיליונים רבים".
טענה מוזרה. שלא לומר הזויה. אריק זולגר, דובר פארק התעשיה של קרני-שומרון, אומר בתגובה שלא ידוע לו על השקעות קטריות בהתנחלויות. "מבחינתי, רק שיבואו", הוא מוסיף.
אלי אבידר, לשעבר ראש המשלחת הישראלית לקטר, תוהה גם הוא על האמירה של עריקאת. "אין השקעות קטריות בישראל, ודאי לא בהתנחלויות", הוא אומר. "הקטרים מפחדים פחד מוות מכל חיבור ישראלי". את תגובתו של עריקאת אי-אפשר היה להשיג השבוע. נותרה רק הבטחתו בא-נג'אח: "בבוא העת ייחשפו המסמכים המוכיחים את הקשר הקטרי להתנחלויות".
זה היה כאמור ביום שני לפני שבועיים. לכאורה, די היה בכך כדי לזרוע מתח ביחסים בין עריקאת לאבו-מאזן. אבל מתברר שזו הייתה רק ההתחלה. ארבעה ימים אחר כך נפגשו בירושלים ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו ושליח הקוורטט
טוני בלייר. על הפרק סדרת מהלכים כלכליים שהציע בלייר לשיפור תנאי החיים של הפלשתינים. נתניהו קיבל את מרביתן, כולל הסכמה ישראלית לחידוש השיחות על פיתוח שדה הגז הפלשתיני בעזה. זאת, כפי שגילה בלייר, על-פי בקשתו האישית של הנשיא אבו-מאזן. לכאורה מדובר בפגישה מוצלחת, אפילו מוצלחת מאוד, לקראת חידוש שיחות הקוורטט בחודש הבא. אולם, בניגוד גמור לרוח הפגישה, פרסם עריקאת בשלב זה תגובה רשמית מוזרה שבה הוא דוחה את ההסכמות שהושגו בפגישת בלייר–נתניהו ומגדיר אותן "טריק".
בשלב זה ככל הנראה פגה סבלנותו של הראיס. התוצאה: כמה שעות לאחר מכן, בעקבות פגישה של הוועד הפועל של אש"ף שבה נטל חלק גם אבו-מאזן, יצאה ההודעה על התפטרותו של עריקאת.
ואז הגיעה שורת המחץ: בצעד יוצא דופן הוציא אבו-מאזן צו נשיאותי – לא פחות – האוסר על פקידי הרשות הפלשתינית ועל התקשורת הפלשתינית להוציא את דיבתם של אמיר קטר וממשלתו. לצו, שהתפרסם בסוכנות הידיעות הפלשתינית מע'ן, צירף אבו-מאזן הצהרה שבה הוא מסביר: "עלינו לשמור על יחסים חזקים עם מדינות ערב".
אז מה בדיוק התרחש כאן? האם דרשו הקטרים מאבו-מאזן את ראשו של עריקאת בעקבות התבטאותו על השקעות בהתנחלויות, או שאבו-מאזן, שקץ בעריקאת, נקט צעד-מנע וגרם לו להגיש את התפטרותו? ככלות הכול, בעוד שהוכחות להשקעות קטריות בהתנחלויות אין, העובדות בשטח מדברות בעד עצמן: הקטרים מושקעים עמוק ברשות הפלשתינית לא רק באמצעות חברת הסלולר 'וטנייה', אלא גם באמצעות רוואבי. העיר הפלשתינית החדשה, פרויקט הדגל של הרשות הפלשתינית, נבנית בשותפות בין חברת 'מסר' הפלשתינית לבין חברת 'קטרי דיאר', בהשקעה של קרוב למיליארד דולר. החלטה קטרית להאט או אפילו לשתק זמנית את ההתקדמות ברוואבי, עלולה לגרום לטלטלה כלכלית ברשות ולייצר מתחים שעלולים לעלות לאבו-מאזן בכיסאו המתנודד בין כה.