מערכת הביטחון מזייפת את ההיסטוריה הרשמית

במתקן אימונים של צה"ל התאמנו אנשי מילואים בירי על מתנחלים – אומנם רק במשחק מלחמה, אך כבר היו דברים מעולם. כשאתה מתרגל לרעיון – הביצוע נעשה קל יותר. אפילו בסיוטי הגדול ביותר לא יכולתי לדמיין לפני עשר שנים דבר כזה. צריך מוח מעוות, או מושחת במיוחד, כדי להכין תרגילים כאלה. אבל חומת ההגנה נפרצה ברגישות ובנחישות כשהמנוולים הכינו עבור אדוניהם הפוליטיים את הגירוש מגוש קטיף. במקביל, כידוע, הוכנה גם יחידת חיסול, שתפקידה היה לפתוח באש על המתנחלים, אם יגלו התנגדות לפוגרום. איני מצליח להבין מדוע מפקיר ראש הממשלה את הביטחון בידיו הכושלות של אהוד ברק, שהצלחותיו, מוסריותו וטוהר כפיו, כידוע, אינם מן הגבוהים במקומותינו. לדעתי, כורת ברק את הענף הפוליטי, שנתניהו יושב עליו. ובכלל לברק יש נטייה להרוס כל מה שהיה מעורב בו (פרט לחשבון הבנק של עצמו, שהוא מטפחו באהבה ובדאגה רבה). נתניהו צריך להיזהר פן גוררו ברק אחריו אל התוהו. לברק אין כל יכולת להיבחר מחדש – אולי רק, כמו נשיאנו הדגול, לוועד הבית, שהוא גר בו. ומה שקורה בשטחים – הקפאת הבנייה, הריסת בתי יהודים, עצימת עין מול בנייה מופקרת של בתי ערבים וירי על מתנחלים – הנם צעדי זדון מבית-מדרשו של ברק, שנועדו להפיל את נתניהו יחד עמו על-ידי טיפוח עוינות בינו לבין מצביעיו.

את עוזי רובין הכרתי בתחילת ימיי כאיש יחסי ציבור בתעשיה האווירית, לפני כארבעים שנה. רובין ניהל אז את הנדסת ניסויי סביבה, והסבריו הרהוטים היו לעלא ולעלא. הוא שותף לשני פרסי ביטחון ישראל. לימים עבר להיות ראש מינהלת "חומה" במשרד הביטחון, שאחראית להגנה נגד האיום הבליסטי. לפני כמה ימים הגיע אליי מחקר, שכתב רובין, שכבר פרש ממערכת הביטחון, בתחום התמחותו: ממטרד לאיום אסטרטגי: מתקפת הרקטות מרצועת עזה על דרום מדינת ישראל (עיונים בביטחון המזרח התיכון 87, מרכז בס"א, אוניברסיטת בר-אילן, פברואר 2011, 56 עמודים). טרם הספקתי לקוראו, ואני מבטיח לעשות זאת. כשעלעלתי במחקר של רובין נתקלתי, כבר בתחילתו, באמרה מעניינת: "למרבה הצער, לא ניתן סיוע מדובר צה"ל למחקר זה [אין פלא – אב"ץ – זו מדיניותו הקבועה לשבש מחקרים בלתי-יח"צניים]. קושי נוסף באיסוף החומר היה 'התנדפות' של מקורות ... התברר, שפרטים חשובים ... לא זכו לכיסוי מדויק, ולא ניתן לפסול את האפשרות כי פרטים רבים נמחקו במכוון, בייחוד בכל מה שקשור בהתבטאויות של אישים פוליטיים ... [ההדגשות שלי – אב"ץ] (עמוד 5)". כלומר, מערכת הביטחון מזייפת את ההיסטוריה הרשמית, כדי לייפותה, וכדי למנוע מבוכה מראשיה. זה מזכיר לי פרשה מעניינת: בתחילת שנות השישים התפלגה מפא"י, וחלק מהסוסים החלו לברוח מהאורוות השמורות. יום אחד התברר, כי הצנזורה הצבאית תיקנה מאמר, שכתב פרופ' ישעיהו ליבוביץ', עורך אנציקלופדיה עברית, ובו לעג ליכולתו האינטלקטואלית של דוד בן-גוריון. רק חייזר ישאל מה לצנזורה הצבאית של מדינת ישראל ולדיון על הבנתו של ב"ג – גם אם היה שר הביטחון – בפילוסופיה. בשנת 2003 העדתי בוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת, וקבלתי על הפרעות מכוונות של מערכת הביטחון לחוקרים, שאינם מאנשיה, ואינם מתכוונים לכתור שבחים לראשיה ולמוסדותיה. ראש המחלקה לביטחון מידע במטכ"ל והיועצת המשפטית דאז למערכת הביטחון התקוממו על דבריי הבוטים. אפילו ח"כ דאז זהבה גלאון, שאינה מחסידי מערכת ביטחוננו, לא קיבלה אותם. זה היה בדיון, של הוועדה בבקשת משרד הביטחון להטיל חשאיות על דיוני ועדת אגרנט, שחקרה את אחת התבוסות הקשות ביותר בתולדות צבאנו, מתקפת שמונה באוקטובר, שבה הוכיחו גנרלינו וירטואוזיות וטמטום בל-ישוערו (לא נורא – היו מאז עוד כמה תבוסות ולא פחות קשות ממנה) – במלאת שלושים שנה לכתיבת דוח הוועדה. כידוע, ביקשה הוועדה, שדבריה יפורסמו אחרי שלושים שנה. מערכת הביטחון התנגדה, והכנסת לא הסכימה עמה. אך, בסופו של דבר, החלטת הכנסת לא בוצעה עקב מכשולים, שעורמת, כדרכה, מערכת הביטחון על חשיפת החומרים לעין הציבור. שברתי כבר הרבה עטים, מקשים במכונות כתיבה ובמקלדות בכתיבתי נגד החשאיות המוגזמת, שבה מגונן ממסדנו הביטחוני על עכוזו, ודבריו של רובין רק חיזקו את דעתי השלילית. לצנזורה אין כמעט בסיס לגיטימי, כיוון שהיא נועדה למנוע מבוכה אישית ומוסדית. צריכים לבדוק בהקדם את שיקולי-דעתם המעוותים של הצנזורים.

כשהייתי נער, סירבתי להתגייס לצבא. חשבתי, שאטמא מהשירות בצבא, שהטביע את "אלטלנה". כיום אני חושב, שאפילו אם לא היה הגיוני, ונגד את האינטרסים של מדינת ישראל – כמעט בגדר מעשה בגידה. רשאית הייתה ממשלת הזדון להטביע את "אלטלנה", שעדיין נשאה עליה נשק, תחמושת, זחל"מים, אפסניה ובעיקר עולים, שהיו נחוצים אז כאוויר לנשימתנו. זו הממשלה, וכיוון שהעם לא התקומם נגדה – הגיעה לו ממשלה כזו. כיום, אני יודע, שהירי על הניצולים, ששחו מהספינה אל החוף, היה פשע מלחמה – עבירה על אמנת ז'נווה (וכרגע, לא אצטט תקדימים מי ומתי הורשעו בגין הסעיף הזה). אבי, איש "הגנה", אך אדם לאומי מאוד, שכנעני, והתגייסתי. בפוגרום של הקלגסים בשחור ביהודים מגוש קטיף נוכחתי, שאבי טעה. מעשה אבות סימן לבנים, והצבא נשאר רֶצֶדוויסט, בלתי-ראוי. לכן, שמחתי כשראיתי שחיילים בחטיבת "כפיר" הניפו שלטים נגד עירובם בגירוש יהודים מאדמתם. אחר כך הדיחו מהחטיבה חייל, שלא הסכים עקרונית לגרש יהודים מאדמתם. לכאורה, אין הצבא בוחר את משימותיו. אך חקר הפוגרום בקטיף לימדני, שראשי הצבא פעלו בנחישות וברגישות, כדי לספק את כל גחמותיהם של אנשי חוות שקמים – גם ללא כל הסמכה חוקית. רק כשהיו צריכים לפגוע ביהודים – התעלו גנרלינו על עצמם. ראינום בקוצר-ידם בכל מלחמות ישראל – ובעיקר, במלחמת לבנון 2. טוראי שמעון הויזמן מחטיבת "כפיר" הודיע לפני כשבוע, בעקבות השתוללות חיילים ושוטרים בחוות גלעד, מקום מגוריו, "התאמצתי הרבה כדי להתגייס לצבא, להגן על עם ישראל ולתת את הנשמה למדינה. בזמן שירותי הצבאי צה"ל שלח כוחות להרוס את ביתי ולירות על חבריי", אמר. "אני לא מתכוון לחזור לצבא עד שלא אסיים לשקם את ההריסות". מעשה נכון וצודק. ואני מחזק את ידיו של הויזמן, שאיני מכירו – אף שביקרתי בחוות גלעד, מחיתי שם על רדיפת אנשיה, והזדהיתי עם התיישבותם באתר – ובכל מקום בארץ אבותינו. שר הביטחון ומערכת הביטחון חושבים, שיוכלו להפחיד באלימותם את מתנגדי מדיניותם האווילית ביהודה ובשומרון. לכל היותר, הם יצליחו להרגיז, ולקרוע את החוטים האחרונים, המקשרים בין ההתיישבות לבין הצבא. טוראי הויזמן יישב בכלא, ולא יהיה לוחם ב"כפיר". יפסידו מכך יהיו רק חטיבת "כפיר" וצה"ל. עוד טוראי יצטרף לחושבים, ששירות בצבא כזה הנו אי-כבוד. שמעון הויזמן, ברוך תהיה, ותחזקנה ידיך. בעיניי, אינך טוראי, אלא אלוף. כפי שכתבו לך אנשי ה"סנהדרין" – "הסרת את המסכה עוד לפני פורים מן השקר שאינו יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. "סירובך לשרת בצבא כל עוד לא תשקם ביתך מקרבת את השלום הנכון ומהווה ההגנה המיטבית כחייל על ביתך, על יישובך, על הר הבית ועל המקדש. "קבעת הלכה בישראל: 'מי האיש אשר בנה בית והצבא הרסוֹ יילך וישוב לביתו'".

טוראי ברדלי מאנינג יושב במעצר עד תום ההליכים בתנאים חמורים בכלא צבאי בבסיס נחתים בווירג'יניה. מאשימים, שהעביר מסמכים לאתר ויקיליקס. כרגע, הוא עובר בדיקה פסיכיאטרית לבדוק את כשירותו למוד לדין. אם התסקיר יקבע, שאכן יכול לעמוד לדין, הוא יעבור לשימוע, שימצא, האם יש מקום להעמידו לדין. אם, בתום התהליך, יורשע מאנינג – הוא עלול להישפט למוות, או למאסר עולם. וכידוע, למרות שהיא דמוקרטיה די משובחת, עדיין מוציאים להורג בארצות-הברית. והכלא הצבאי בפורט לוונוורת, קנזס (USDB), שהגרדום הצבאי נמצא בו, אינו נחשב לקייטנה. יכולים להתייחס לסיפור כאל אנקדוטה, שמלמדת על הבדלי התרבות בין מה שנקרא אצלנו צבא, ודומה מכל הבחינות לכנופייה, לבין מה שנקרא בעולם המערבי צבא. כידוע, גם הכלא – אפילו הצבאי – בארץ שונה לחלוטין מהכלא האמריקני. זה מזכיר לי, שחיילת הורשעה אצלנו בהדלפת מסמכים צבאיים מסווגים (ולא רק מסמכים של משרד החוץ) לעיתונאי. האומללה יושבת במעצר-בית בביתה. יש לי הרושם הרע, שזה קורה מפני שהמסכנה הנה בת מינם של זרזירי הפרקליטות. עם "אחרים" מערכת אכיפת החוק שלנו הייתה נוקטת איפה ואיפה – כיאות להם.

ידידיי, חקלאים בשרון, הורשעו בבית משפט על העסקת עובד זר בשדותיהם. הם עשו זאת, כדי שיוכלו להתפרנס, כיוון שאי-אפשר לעשות חקלאות בלי ידיים עובדות, ומישהו, כנראה, חותך קופון מהמחסור בידיים עובדות לחקלאות. כמה מהם שילמו קנסות עתק. אחרים קיבלו גם מאסר על-תנאי, ועל אחד גזרו עבודות שירות. מערכת משפטנו אינה מתעלמת מעבירות של פשוטי-עם - כנאמר, "אל תהדר דל בריבו". כשצריכים לחקור את העבירות של רמי-מעלה מתחיל חוקנו (מלשון חוק. די דומה לחוקן) לגמגם, ואינו סוחב אפילו בעלייה קלה – עוד סימן להיותנו אוליגרכיה מתנוונת. החוק משמש מקל חובטים בידי העלית – מלמד-הבקר למַשמֵע את ההמונים, ואינו אפילו המלצה לנעלים בעיני עצמם. לכן, כשאני שומע את שר הביטחון מדבר על שלטון החוק ועל הצורך בשמירה קפדנית על החוק אני מגחך. אכן - כהרגלו בקודש - נותן ברק דוגמה אישית, וטובל ושרץ ענק בידיו: עדיין לא הועמד לדין על העסקת עובדת זרה במשק ביתו, ולא הועמד לדין על ניהול עמותות, שקידמו את בחירתו לראש הממשלה בניגוד לחוק (כזכור, גם בגלל שתיקה פתאומית, שיצחק הרצוג, פטפטן כרוני, הוכה בה), ועוד המעניינים פעוטים לכאורה, שאינם סגורים.