"נמשכת שביתת הרופאים: אין משא-ומתן בין הצדדים", לשון הכותרת הראשית של
עיתון הארץ הבוקר, היחידה שמוקדשת לשביתה. כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לסיקור נרחב של שביתת הרופאים. דן אבן מדווח כי "ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, התערב אתמול בשביתה וביקש לבחון מתווה לפתרון המשבר באמצעות הכנסת שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים ואלה שבעלות קופת חולים כללית".
אבן מציין כי משרד האוצר מתנגד להפעלת שר"פ בבתי החולים הממשלתיים והציבוריים, "בטענה כי המהלך יוביל להגדלת ההוצאה הפרטית לבריאות". כמו-כן, מדווח כי האגודה לזכויות האזרח פירסמה נייר עמדה המתנגד להחזרת השר"פ, בטענה כי הדבר מהווה "שימוש במשאב ציבורי לטובת חלק מהציבור ואפליה בוטה" (ב"
דה מרקר" מדווחת רוני לינדר-גנץ כי גם "האגודה לזכויות החולה" הודיעה אתמול כי היא מתנגדת להכנסת השר"פ לבתי החולים הציבוריים).
מנגד, מצוטט בידיעה של אבן ד"ר נמרוד רחמימוב, סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית, שאומר כי "רובד הביטוחים המשלימים מפנה כיום 2.5 מיליארד שקלים בשנה לקופות החולים, המוצאים ברובם לבחירת מנתח או לקבלת חוות דעת נוספת. את הכספים האלה ניתן לנצל כיום אך ורק ברפואה הפרטית ולא בציבורית". מטה ההסתדרות הרפואית הבהיר כי "המאבק הנוכחי הוא על תוספות שכר, תגבור לרופאים בפריפריה ולמקצועות במצוקה, ובראש ובראשונה עידכון התקינה בבתי החולים שלא עודכנה מאז שנות השבעים. מתן האפשרות לשירותי רפואה פרטיים לא תוכל למצות את כל דרישות הרופאים במשא-ומתן".
בידיעה נפרדת מדגיש אבן את תמיכת החולים ברופאים ("הרופאים עובדים קשה מאוד, שעות רבות, לא מתוגמלים ולא יכולים לתת רפואה טובה בגלל העומס", מצוטטת אשה שנפגעת מהשביתה) וידיעה נוספת פרי עטו בוחנת את השביתות שפרצו בעבר במערכת הבריאות. המסקנה: "חלק מדרכי המאבק אולי השתנו – אבל הבעיות תמיד היו קיימות".
סיקור השביתה בעיתונים אחרים אף הוא תומך יחסית בדרישות השובתים, ולכל הפחות מדגיש את תמיכת החולים בשובתים, וזאת בניגוד גמור לנוהג העיתונות המסחרית להבליט את המחיר שמשלם הציבור כאשר סקטור מסוים במשק משבית את עבודתו. יחד עם זאת, כדאי לזכור כי השביתה הנוכחית היא ליומיים בלבד, והתמיכה הציבורית והתקשורתית בה עשויה להיעלם אם וכאשר היא תתארך, כפי שנעלמה במקרה של העובדים הסוציאליים.
גם טורי הפרשנות בעיתונים משיבים הבוקר רוח גבית בשובתים. מוטי רביד, המנהל הרפואי של המרכז הרפואי מעייני-הישועה המשמש במקביל פרשן קבוע לענייני בריאות של
ידיעות אחרונות, מפרסם הבוקר מאמר במדור הדעות של העיתון. רביד מסויג מהשבתה בטרם מוצו דרכים אחרות להסכם אך מביע תמיכה במטרותיה. "אם לגבי דרישות השכר יכולה להיות מחלוקת לגיטימית בין הרופאים לבין אנשי האוצר, הרי שבנושאים הקשורים בשידרוג החיוני הנדרש לשירותי הבריאות – תוספת מיטות אישפוז, תוספת תקנים, חיזוק מערך הרפואה בנגב ובגליל – אין מחלוקת", הוא כותב.
בהמשך מוסיף רביד, "אנשי האוצר מבליטים את המאבק על העלאת השכר, וטענים כי שיפור ושידרוג מערכת הבריאות הוא נושא לדיון בין הממשלה לבין ספקי שירותי הבריאות, כלומר קופות החולים ומשרד הבריאות. הם מתעלמים מהעובדה שהרופאים הם אלה המתמודדים יום יום מול לחץ העבודה, מספר החולים הגדל בהתמדה, הצפיפות, חוסר ברופאים מקצועיים ומחסור במיכשור".
רותי סיני, הכותבת במוסף הדעות של
מעריב, מביעה תמיכה גורפת בשובתים, אם כי אינה מתייחסת לשביתת הרופאים באופן מיוחד. "זכות השביתה היא אחד האיזונים החשובים בבסיסה של חברה דמוקרטית", מזכירה סיני. "היא מעניקה כוח פוליטי לעובדים אל מול הכוח הכלכלי הרב של מעסיקים ובעלי הון [...] הדרישות להעלאת שכר אינן גחמה וגם לא הפקרות. הן משקפות תהליך חברתי-כלכלי שפוגע בשדרה המרכזית של החברה הישראלית - שחיקת מעמד הביניים".
לעומתם, מבקש
שי ניב, הכתב לענייני תעסוקה של "
גלובס", לשכנע את קוראיו בעמדות הדומות לעמדת האוצר. "אמצעי התקשורת, שמזמן לא רק מסקרים אלא מובילים קמפיינים, קבעו באופן חד-משמעי ששכר הרופאים בארץ הוא שכר מביש", כותב ניב. "התקשורת מתמקדת במתמחים וברופאים הצעירים שקורסים בנטל בגלל ריבוי של תורנויות, אך מתעלמת מהעובדה שזוהי ההסתדרות הרפואית שהתנגדה עד היום לחייב גם מומחים בביצוע התורנויות".
לפי ניב, האוצר הציע לחייב מומחים בביצוע תורנויות תמורת תעריף מעט גבוה יותר מאשר זה הניתן למתמחים ו"בהסתדרות הרפואית הסכימו לראשונה לחיוב הזה, אבל דרשו להכפיל את תעריף התורנות למומחה".
בהמשך הטור מוסיף ניב: "ההסתדרות הרפואית, בחוכמה רבה צריך לומר, מתעקשת כי היא לא נלחמת על משכורות, אלא על 'הצלת הרפואה הציבורית'. הרופאים קיבלו רק לאחרונה תוספת שכר של 24%, אז צריך היה להצניע את הדיבורים על כסף. אבל מי שמחזיק בידו את חוברת הדרישות של הרופאים, 19 עמודים בסך הכול, רואה הרבה מאוד דרישות שכר. שזה לגיטימי מאוד, אבל אין צורך לעטוף את זה בכל כך הרבה מילים גבוהות.
"[...] אחת הדרישות של הרופאים, שנמצאת גם היא באופן אירוני תחת הכותרת 'להציל את הרפואה הציבורית', מדברת על החזרת שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) לבתי החולים הממשלתיים. בהסתדרות הרפואית טוענים כי זאת הדרך הטובה ביותר להשאיר את המומחים במערכת הציבורית בשעות שלאחר-הצהריים, אך בפועל המודל הזה יביא לכך שאותם מומחים יישארו אחר-הצהריים רק עבור חלק מהאוכלוסיה. כלומר אותם מומחים ימשיכו לעסוק בפרקטיקה פרטית במקום בפרקטיקה ציבורית, בהבדל אחד: הם לא יצטרכו לנסוע לאסותא".