דרגת האלוף נענדה לו ב-1992, אחרי שהספיק לקבל תואר שני מאוניברסיטת סטנפורד בחקר ביצועים ולהפוך לאחד הגנרלים המשכילים במסדרונות המטכ"ל. אגב, פעם הוא אמר לעיתונאי שכאשר הוא מסתובב שם, הוא מרגיש כמו במכון הזואולוגי שבו עובדת אשתו – התבטאות שמזכירה את נאום הנעליים הגבוהות והנחשים של בוגי, שנים רבות אחר כך.
רבין ופרס שלחו אותו לשאת ולתת עם נציגי אש"ף על הפרטים הקטנים של
הסכם אוסלו. בהתחלה אוסלו א', אחר-כך אוסלו ב'. אני שואל אותו אם היה ממש בסיפורים על אווירה אינטימית מדי בין המשלחת הצבאית שלנו לבכירי אש"ף. השמועות דיברו על משא-ומתן שהתנהל לפעמים בביגוד גוף תחתון. "זה לא לגמרי בלתי נכון", נאנח דיין, "וכבר אז הייתה לי על זה ביקורת. אני לא הסתחבקתי עם אף אחד. תמיד טענתי שלכימיה טובה אין השפעה אמיתית על משאים ומתנים. הנה, לאורי סביר הייתה כימיה טובה עם אבו-עלא, אז מה יצא לו מזה? מצד שני, לרבין לא הייתה שום כימיה עם ערפאת, והם בכל זאת חתמו על הסכם".
בין השאר, היה דיין ממונה על שרטוט מפת האינטרסים הביטחוניים של ישראל ביו"ש. כשהציג את המפה לרבין, הקפיד להשאיר את היישובים היהודיים בתוך כתמים ניטרליים בצבע לבן. "רבין שאל אותי מה זה הצבע הלבן. אמרתי לו, פה זה השטחים שהדרג המדיני צריך להחליט, כי הם לא אסטרטגיים מבחינה ביטחונית, הם אסטרטגיים מבחינה לאומית. רבין אמר לי שהוא מקבל מה שאני אומר, אך ביקש שבכל זאת אגיש הצעה מה לעשות עם הכתמים הלבנים. אמרתי 'לא'. הוא שאל למה לא, ואני השבתי, 'אתה יודע בדיוק למה לא'. אז רבין האדים ככה, ואמר 'כן, אני יודע'".
דיין, אם להכניס פירוש רש"י לדיאלוג הזה, סירב לאפשר לרבין להסתתר מאחורי הגב של הצבא בסוגיה כה רגישה. הוא לא הסכים שה
ממשלה תשתמש בו כדי לתרץ עקירת יישובים והסתלקות ממקומות קדושים. כעבור שנתיים וחצי, כשהיה כבר אלוף פיקוד מרכז, התפלמס עם ראש ממשלה אחר על-רקע דומה. הימים היו ימי בחירות, בין רצח רבין לבין המהפך של 96'.
שמעון פרס השתוקק להשלים את הנסיגה מחברון עוד לפני הבחירות, ודיין כמעט סירב פקודה.
"אמרתי לפרס שאמנם זכותו להחליט על דבר כזה, אבל בתור אלוף פיקוד שאמור לייצג גם את ההתיישבות הישראלית, חובתי לומר לו שהמתיישבים יראו בזה מחטף של ראש ממשלה שלא נבחר לתפקידו בדרך טבעית. ההתמרמרות שלהם תהיה גדולה, ככה אמרתי אז, ואני אזדהה איתה. אם תקבל מנדט בבחירות, תיסוג, לא עכשיו. בסוף פרס באמת דחה את הנסיגה עד אחרי הבחירות, כי אי-אפשר ללכת למהלך כה דרמטי כשיש אלוף פיקוד דעתן שמתנגד".
ה
מתנחלים, שלא ידעו על העימות בין דיין לפרס, שמחו על השעיית הנסיגה והעלו לשלטון את נתניהו, קבלן הביצוע של הנסיגה מחברון. דיין זוכר שבימי נתניהו הוא חתם על רוב תוכניות המתאר של היישובים ביו"ש. הן העניקו תשתית חוקית לבנייה אשר מתבצעת שם עד עצם ימינו בקצב עולה ויורד. "רק לפני כמה ימים דיברתי עם היועץ של ביבי לענייני התיישבות, והוא אמר לי שעל סמך הצו הישן שלי, יכולנו לתת עכשיו היתרי בנייה בכל מיני מקומות".
כאלוף פיקוד, ניהל דיין את סבב הקרבות הראשון בקבר יוסף ב-1996 ("טסתי במסוק של איציק מרדכי לשכם והגשתי לג'יבריל רג'וב אולטימטום של 15 דקות לעשות שם שקט"). הוא גם פתח בהכשרה נפשית ומבצעית של צה"ל לקראת עימות כולל עם הפלשתינים ("עד אז התפיסה הייתה שמלחמה תיתכן רק בגבול, לא בפנים
הארץ"). אחר-כך נדד ללשכת סגן הרמטכ"ל, ובקיץ 2000 התמנה לראש המועצה לביטחון לאומי. במשך שנתיים עבד מול שני ראשי ממשלות, ברק ושרון.
מה אתה חושב על התפקוד של ברק כשר ביטחון היום?
"אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. יש לי ביקורת חריפה מאוד, אבל אני לא אוהב את השיטה שבה כולם בועטים במישהו ששרוע על המדרכה. הטענות שלי כלפיו הן בעיקר במה שנוגע לדברים ביו"ש – בנייה, פיתוח וכו' – וגם לגבי אירן. יש לי הרגשה שברק ונתניהו היו יותר ניציים ונחושים בנושא האירני בתחילת הדרך מאשר היום".
איך היה לעבוד עם שרון?
"היחסים בינינו היו בעייתיים מאוד. הייתי חלוק על ההתנהלות הביטחונית לאומית שלו, אם כי רוב המתיחויות היו על-רקע של שחיתות".
שחיתות?
"בטח. היו אפילו דברים שהתנקזו ישירות אליי. למשל, פעם התבקשתי להכין דוח שיסביר כיצד אפשר להגן מבחינה ביטחונית על ספינת הימורים שתעגון מחוץ למים הטריטוריאליים של אילת. אחר-כך התברר לי שהספינה הייתה קשורה ל
מרטין שלאף. אמרתי שאני מוכן להכין דוחות אבטחה לאסדות גז, לא לספינות הימורים".
ומה הייתה התגובה לסירוב?
"אני כבר לא זוכר את כל הפרטים, אבל פעם הייתה לי שיחה עם עמרי, שניסה להסביר לי שאני לא מבין את המשפחה או משהו כזה. אמרתי לו שאין זה מתפקידי להבין את משפחת שרון, ושאני גם לא מבין בתור מה הוא בכלל פונה אליי".