X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  כתבות
מיכל שפר מיכאלי מאבחנת ומטפלת בהפרעות קשב וקשיי תפקוד מרכז אלבאום למצויינות אישית
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
האם כאשר אנו מדברים על עונשים, אנו בעצם רוצים לדבר על גבולות, סדר, משמעת ותפקוד נורמטיבי? במידה שזה אכן כך, כיצד נוכל לחזק ולשפר פרמטרים חיוביים אלו?
▪  ▪  ▪
להסביר במקום להעניש [צילום: פלאש 90]

מעולם לא פגשתי ילד שהוריו שלחו אותו לחדרו ואמרו לו תחשוב על מה שעשית והוא באמת חשב ויצא עם תובנות מרחיקות לכת. למעשה, הוא כן יישב ויחשוב על היותו אומלל, מקופח, צודק וסביר להניח שיעלו במוחו מחשבות על היותו מסכן ופגוע במקרה הטוב, אך ברוב המקרים, התוצאה תהיה תגובה של אדישות וניתוק מכל הסיטואציה.
לחלופין, קחו דוגמה בה אדם נוסע בכביש הערבה במהירות מעל המותר ורוב הדרך מחפש מצלמות או שוטרי תנועה. כאשר יזהה אותם, יוריד את מהירותו, כמה דקות אחר-כך יחזור שוב למהירותו הרגילה, יטפח לעצמו על השכם ויהיה מרוצה על שהצליח להעפיל על המערכת.
כאשר ענישה באה בפני עצמה, לא בטוח שהיא משיגה את היעד החשוב וההבנה, באשר לאופן בו צריך להתנהג. יתכן והיא משיגה יעד אחר כגון: פיתוח יצירתיות ודרך לחמוק מהעונש, אבל זו לא המטרה. אם כן, הדבר זהה גם אצל ילדים.
הורים רבים שואלים האם ביטול העונשים, משמעו שהילדים ניצחו, האם זהו מצב של "אנרכיה בבית" ואובדן שליטה? אם כן, על-מנת לענות לשאלה, חשוב שההורים יבדקו: האם הילד שינה את התנהלותו הלא הרצויה בעקבות העונשים, האם הוא למד מכך משהו חשוב, האם לדעתם זה עזר, כמה זמן הם מבזבזים על ענישה והשלכותיה? והשאלה החשובה היא, איך הם היו מרגישים אם מישהו היה מעניש אותם?
במהלך הטיפול בילדים, אני פוגשת ילדים עם חוויות שונות בנושא הענישה. ילדים שבאים לטיפול וחושבים שאני יעניש אותם אם הם לא יצליחו (מבחינתם, זו תגובה לגיטימית), ילדים שמספרים לי איך הם לומדים לשקר להורים כדי לחמוק מהעונש, או ילדים שאומרים לי שמרוב שהם נענשים, הם כבר לא זוכרים באיזה מספר עונש הם נמצאים כרגע. פעם ילדה אמרה לי כאשר נכנסה לטיפול "מיכל אני כל החודש הקרוב בעונש", שאלתי איך זה קרה? היא ענתה לי, "צברתי".

האם אפשר גם אחרת?

אפשר גם אפשר, אולם זה דורש מאיתנו יותר. מדוע בעצם מגיע השלב שאנו מתחילים להעניש? הרי רוב ההורים לא יענישו ילד קטן שעשה בלגן או לא בדיוק מקשיב, גם ילד קטן שעשה פיפי על הספה או אמר לאמא "מעצבנת" כי זה מילה חדשה שהוא למד. אם כן, מתי מגיע השלב הזה שאנו מרגישים מאוימים מהילדים וישר פונים לענישה? האם אנו אלו שמאבדים את הגבולות ולאו-דווקא הם?
ענישה היא דרך חינוך של הורים מסוימים. יהיו הורים שינהגו בדרך זו, מאחר שזה מה שהם יודעים מהחינוך של הוריהם (גם אם הם סבלו מכך), ישנם הורים שחושבים שכך נוהגים כולם ויש כאלה שמרגישים את הכוח והחוזק שלהם דרך ענישה. לפיכך, נשאלת השאלה את מי זה משרת יותר - את ההורים או את הילדים? האם קל לנו יותר בתור הורים לשלוח ילד לחדר במקום להסביר לו, האם קל יותר לאסור עליו להיפגש עם חברים, לפגוע בו בנקודות הכואבות במקום להתמודד איתם? הרי אם נשכלל את זמן נתינת העונש, זמן העונש ואת התסכול של הילדים אחריו, נראה שאנו מבזבזים יותר זמן ואנרגיות בענישה, מאשר אם היינו דוגלים בדרך ה"ארוכה" יותר של "הסברה".
התנהגות נאותה, כבוד, תמיכה, הבנה, אהבה, אסרטיביות, תקשורת בריאה ואמון - הם מילים שנולדו לפני הענישה. כך, רובנו התייחסנו אל ילדנו שהיו קטנים ואנו צריכים להמשיך ולחזק אותם גם בבגרותם. אם ניקח בחשבון שתפקידם לנסות לפרוץ את הגבולות ותפקידנו בתור הורים להציב להם גבולות, נבין שבנקודת חיכוך זו, הילדים צומחים, מגלים את עצמם ומפתחים את אישיותם.
חשוב לזכור, כי ההתנהלות שלהם אינה נגדנו, אלא חלק משלב התפתחותי טבעי. ענישה לא מעודדת צמיחה, ההיפך, היא לרוב רומסת, מסרסת וגורמת למתח ופחד מהתנסויות.

החליפו את המילה ענישה במילה גבולות

במקרה של ילד שקילל את אחיו, לדוגמה, במקום להעניש אותו בתור הורים, אנו יכולים באסרטיביות להציב גבול ולומר: "בבית שלנו לא נהוג לקלל. במקביל, מומלץ לחזק את הפעמים שהילד מתנהג ומדבר בנימוס ובכך להתוות לו דרך התנהגות ראויה מבלי לפגוע בו.
חשוב לדעת, שבכדי לצמצם ולמגר התנהגות לא רצויה, יש לנתב ולמקד את תשומת הלב להתנהגות הנגדית-החיובית. בצורה זו, הילד יכול להבין שכדאי לו להתנהג כראוי (בשפה שלהם - "משתלם לי"). ככל שניתן במה להתנהגות לא רצויה, הילד יתמיד בכך על-מנת לקבל תשומת לב גם אם היא שלילית.

כיצד ניתן להציג גבולות ללא ענישה?

כאשר תשומת הלב שלנו מופנית לסיבה ולתוצאה במקום לענישה, אנו למעשה מחברים את התגובה למעשה הלא רצוי. לדוגמא: ילד החל להתפרע באמצע משחק קופסא. במקום להעניש אותו ולא לשלוח אותו לחוג או לאסור עליו לשחק במחשב, נסו לבחור בתגובה להפסיק את המשחק המשותף ולהסביר לו מה אתם עושים ומדוע. בדרך זו, הילד יכול להבין שהסיבה לכך שהפסקתם את המשחק, היא בגלל התנהלותו באותו רגע ספציפי, כלומר, את ההקשר בין התגובה למעשיו.
במקביל, אני מחזקת את הפעמים שבהם הוא משחק יפה, וכך אני מעודדת ומחזקת אותו להתנהלות רצויה, עוזרת לו להבין מה כן עושים ונותנת לו כלים להתנהגות בהמשך. במקרה זה, בחירה בעונש שאינו תואם את הסיטואציה, כגון: לא לאכול ארוחת ערב עם המשפחה או מנוחה בחדר לבד, תוביל לכך שתשומת הלב שלו תופנה אך ורק למקום הרגשי והנפגע, במקום להבין את השלכותיו של מעשיו.

הכותבת היא מאבחנת ומטפלת בשיטת אלבאום, מנהלת מרכז עיגולים של שמחה ובעלת מרכז אלבאום למצוינות אישית
תאריך:  02/05/2011   |   עודכן:  02/05/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
תרצה הכטר
הסופר אנדז'יי בארט, מחזאי ותסריטאי הידוע בגישתו הפוסט-מודרנית, בחן את דמותו השנויה במחלוקת של חיים רומקובסקי, יהודי שהתמנה על-ידי הנאצים לכהן כראש היודנרט של גטו לודז'    התוצאה: "בית חרושת למלכודות זבובים"
איתמר לוין
בעוד רבבות יהודים נספים ברעב ובמחלות, פרח ההומור בגטו ורשה – ולא רק בו. בכל רחבי אירופה הכבושה בידי הנאצים, סיפרו היהודים בדיחות, ציירו קריקטורות ולעגו לרודפיהם    קטעים מתוך הספר "מבעד לדמעות"
ליאון אלי
המחזה מתאר את התנהגותה של האם מיוראל - התנהגות הנובעת מהיותה אישה אקסצנטרית או חולה. למרות התנהגותה הגובלת בטירוף, הבת ממשיכה לאהוב ולתמוך ומתייחסת אליה בחום ובאהבה כנה. הצגה מרגשת ופיוטית. כדאי לראות
יהודה קונפורטס
התיעוד, המחקר והמידע על מה שהיה שם - בתופת, על הנספים ועל הניצולים - קיבל תנופה משמעותית בעשור האחרון, בזכות שלל התפתחויות טכנולוגיות    אלה איפשרו, בין היתר, להניע את החיפוש אחר המידע בצורה מהירה ורחבה יותר
יהודה יפרח
תלישת מודעות, איומים בתביעות דיבה וישיבות סגל סוערות הם רק חלק מהאירועים שמתסיסים את הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן בעקבות מאבק הסטודנטים כנגד פעילותו של מרכז רקמן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il