לפני כעשור חלה טלטלה של ממש בתחום הצילום העיתונאי בישראל. מערכות העיתונים החלו לאמץ את טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי במקום הצילום הפוטו-כימי (פילם), שהיה נהוג עד אז. המעבר לטכנולוגיה החדשה נשא בחובו פוטנציאל עצום לייעול תהליך הצילום ושיפור התצלומים שמתפרסמים בעיתונות. אלא שעל-פי עבודת המחקר של ענבל אברהם, צלמת ומרצה לצילום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לא רק שהפוטנציאל הוחמץ, אלא שבמקרים רבים המעבר מצילום פוטו-כימי לדיגיטלי הביא לירידה באיכות התצלומים ולהידרדרות בתנאי העבודה של הצלמים. את ממצאי מחקרה, שנעשה בהנחייתו של ד"ר צבי רייך, הציגה אברהם בכנס האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך בחודש שעבר באוניברסיטת חיפה, וזאת תחת הכותרת "תמונה עגומה: השפעות המעבר לצילום דיגיטלי על צילום העיתונות בישראל". לצורך מחקרה קיימה אברהם ראיונות עומק עם 15 צלמי עיתונות ותיקים, שהתנסו בעבודה הן בתקופת הצילום הפוטו-כימי והן בתקופה הדיגיטלית, ושמעה מהם על תהליכי העבודה בשתי התקופות. נוסף על כך קיבלה אברהם אישור ממערכות העיתונים ידיעות אחרונות ומעריב לערוך תצפיות על עבודתם של עורכי הצילום. בכל מערכת תיצפתה אברהם במשך כחמש שעות על עבודתם של עורכי הצילום בדסק, יחד עם יתר אנשי המערכת ועם הצלמים. עוד ניתחה אברהם שש משימות צילום דומות משתי התקופות, הפוטו-כימית והדיגיטלית. אחת ממסקנותיה של אברהם היא שפעולת הצילום עצמה עברה שינוי משמעותי בעקבות המעבר לצילום דיגיטלי. ראשית, באופן צפוי, מספר התצלומים שמופקים בכל משימה זינק מעלה. בעוד שבתקופה הפוטו-כימית צלם נאלץ להתאים את עבודתו לגלילי סרט שכל אחד מהם הכיל 36 פריימים בלבד, המצלמות הדיגיטליות מסוגלות לאכסן מספר גדול לאין שיעור של תצלומים. שנית, בשל אי-ההגבלה במספר התצלומים ובמהירות הצילום, הצלמים אינם נאלצים עוד "לזהות ולצוד", כהגדרתה, את הרגע המכריע באירוע שהם מבקשים לתעד. הרגע המכריע הפך להיות זה שבו הצלם בוחן את שלל התצלומים שצילם ובוחר את אלה שלכדו בצורה הטובה ביותר לדעתו את האירוע המצולם. הצילום הדיגיטלי אף מאפשר לצלם לראות מיד את תוצאות עבודתו על הצג שבגב המצלמה ולתקן את המשך הצילום על-פי התוצאה, ובהמשך התהליך אף מתאפשר מגוון רחב ומדויק יותר של עיבודים ותיקונים לתצלומים שבוצעו. השינויים הללו, טוענת אברהם, מעוררים ציפיות גבוהות לשיפור באיכות הצילום בעידן הדיגיטלי. אלא שלפי מחקרה, האופן שבו מערכות העיתונים אימצו את טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי הביא בסופו של דבר דווקא לירידה בסטנדרטים של צילום העיתונות. בשיחה עם "העין השביעית" אומרת אברהם כי "במקום למנף את צילום העיתונות, המעבר לצילום דיגיטלי פגע בו". אברהם מצאה כי מערכות העיתונים לא נערכו מבחינה מקצועית ואתית למעבר. אחד הצלמים סיפר לה, למשל, כי קליטת הציוד הדיגיטלי לא הייתה מלווה בהכשרה מינימלית. במקום להיערך כראוי לשינוי הטכנולוגי, מערכות העיתונים התמקדו ביתרון המהירות של הטכנולוגיה החדשה ובאפשרות ההוזלה של תהליך הצילום. לפי מחקרה של אברהם, מערכות העיתונים העדיפו בבירור תוצאות מהירות על פני איכות. צלמים שעימם שוחחה סיפרו לה על הלחץ שבו הם נתונים מצד מערכות כלי התקשורת המקוונים לספק תוצאות בזמן אמת. אחד אמר שבעיני המערכת הוא נחשב ל"טכנאי", ולא לצלם. עוד מצאה אברהם כי במערכות כלי התקשורת המקוונים דורשים פעמים רבות מצלמים לצלם את האירוע במצלמת הטלפון הנייד, כדי לחסוך בזמן. "הצילום במצלמות הטלפונים הניידים חוסך זמן בשני מובנים", מסבירה אברהם. "אם אני מצלמת משהו בבית המשפט ורוצים להעלות אייטם, אני צריכה להתנתק מההתרחשות, לפתוח את המחשב, לחבר את המצלמה, להוריד את התמונות, לבחור את התמונה ולשלוח. זה לוקח זמן. אבל לא רק שזה לוקח לי זמן, זה זמן שבו אני לא מצלמת משהו אחר שקורה. מצד שני זה פוגע בתמונה". המעבר לצילום דיגיטלי, מדגישה אברהם במחקרה, שינה גם את מלאכת עורך הצילום. בעבר, עורך הצילום היה מקבל לידיו שלל תצלומים ובוחר את התצלומים הסופיים לפרסום. כיום הצלם נדרש לקחת על עצמו חלק ממלאכת העורך, לבצע סלקציה ראשונית של חומר הגלם, לעבד את התצלומים עיבוד ראשוני, ורק אז להעביר את המבחר המצומצם יחסית למערכת. שינוי זה, טוענת אברהם, הוריד את מידת הבקרה של עורך הצילום על התוצאה, והביא לכך שצלמים - מהם בלתי מנוסים - מגבילים את מידת השפעתו של עורך הצילום על התוצאה הסופית ופעמים רבות מבצעים את מה שהיה בעבר עבודתו בלי ניסיון או הכשרה מקצועית בעריכת צילום. היתרונות של הצילום הדיגיטלי, טוענת אברהם, לא היו מכשירים רבי עוצמה בידי הצלמים המיומנים, אלא דווקא גרמו למערכות העיתונים לשכור כוח אדם פחות מיומן ולהפקיד בידיו את משימת הצילום בהנחה שאפשרויות התיקונים בצילום הדיגיטלי יובילו בסופו של דבר לתוצאה סבירה. אברהם מדגישה במחקרה כי אחד הגורמים לקליטה הבעייתית הזו של טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי היא מידת ההשפעה המועטה שהייתה לצלמים עצמם על התהליך. בשנים המכריעות של התהליך, קולם לא נשמע והזירה נותרה פרוצה לחלוטין לאינטרסים של מערכות העיתונים. הללו, כותבת אברהם, רתמו את הטכנולוגיה החדשה לצרכיהם, כפוף לשיקולי הרווח, היעילות והמהירות.

רשימות קשורות:

- הייתי פראייר - פוטו רצח - אנרגיה חדשה - אנחנו במפה - הסלולר האדום