לפני כעשר שנים שקעתי עמוק בסיפור חייו של 'האיש בעל אלף הכישרונות' - אריה ליאופולד לאהולה, 1918 - 1968. רדפתי כמסומם אחר כל בדל מידע עליו על חייו ועל עבודתו. ידידים מקהילת יוצאי סלובקיה שלחו אותי אל הדוקטור הטרי להיסטוריה, חבר קיבוץ להבות חביבה וממייסדיו, יהושע ביכלר, שכינויו היה 'רוֹבִּינוֹ'. יפה, חרף היותנו בקיבוצים שכנים, לא הכרתי אותו ואני מניח שהוא גם לא הכיר אותי.
קבענו פגישה, לקחתי מכונית מרכז הרכב שלנו ונסעתי אליו. פגשתי אותו ואת אשתו בביתם. נו, כרגיל, תה ועוגות, והשאלה הניצחת: מה לך וליוצאי סלובקיה? אתה סלובקי? ואני השבתי את תשובתי הרגילה: לא, אני פולני בן פולנים, 400 דורות לאחור. אבל מה? אני לא אוהב את הפולניוּת... ואני סקרן גדול לחייהן של קהילות יהודיות אחרות. וכמובן לא נשכחה הבדיחה ששמעתי מכל יוצאי סלובקיה: מה מייחד את יהודי סלובקיה מאחרים? הם נולדים ללא מרפקים!... והמבין יבין.
יהושע סיפר לי על קן 'השומר הצעיר' בברטיסלבה. על לאהולה, על הוצאת הספרים שלהם, על החיים בברטיסלבה בטרם החורבן. גיליתי לו שיש כוונה מיוחדת בביקורי, אני מת לראות את האנתולוגיה "
חמסין", לשירה עברית מתורגמת שלאהולה תרגם ערך והוציא. יהושע קם ממקומו ואמר, "חמסין"? זה צריך להיות אצלי כאן. אשתו הצטרפה אליו בחיפושים וגם אני חיטטתי מעט, אבל לא מצאנו את הספר. לפני שנפרדנו סיפר לי יהושע ביכלר סיפור נחמד על שריפת הספרים בלהבות חביבה. שריפת ספרים? יהודים? 'השומר הצעיר'? הלו, זה רדיו? לא האמנתי למשמע אזני. אבל הוא סיפר לי ביובש ובענייניות על ה'אוטו דַה פֶה' שערכו חברי הקיבוץ הצעירים לפני שנים. יום אחד נמאס להם מהסלובקית ומההונגרית, והם החליטו, בחיפזון נעורים בלתי נסלח, לשרוף את גשרי הנייר אל עברם. ריכזו ברחבה את כל הספרים שהיו בידיהם, בלשונות הללו, והעלו אותם באש! אני מזדעזע כשאני חושב איזו חגיגה עיתונאית 'עוינת קיבוצים' הייתה העיתונות האדומה והצהובה שלנו עורכת!
ואז, ממש כשהאש התלקחה ואותיות פורחות בהונגרית וסלובקית הפכו לאבק ואפר, הוא ראה את הספר הקטן הזה, "חמסין", האנתולוגיה הדקה שהייתה כל כך אהובה על צעירי 'השומר הצעיר' בשעתה. והוא שם נפשו בתוך שק רטוב, זינק אל המדורה והציל את הספר מהשריפה. הסיפור ריגש אותנו, את שלושתנו. לא המוקד האכזרי של הספרים, כמו האהבה אל הספר ההוא וחירוף הנפש להצילו. כמובן שלא מצאנו את הספר בביתם בערב ההוא, כמו תמיד. אני השגתי את צילומיו מנספח התרבות בשגרירות סלובקיה בישראל, אבל על כך ועל עוד הרבה בעניין סיפרתי כבר במקומות אחרים. זמן מה לאחר ביקורי הודיע לי יהושע ביכלר, שאכן, מצא את הספר. לימים היה יהושע 'רובינו' לבולט שבין חוקרי שואת יהודי סלובקיה, ואבידתו היא מכה קשה להשלמת הזיכרון הלאומי שלנו, על התקופה הנוראה ההיא.
ואם אנחנו כבר מספרים בשריפת ספרים, אזכיר שוב, לאלה שלא שמעו ולא קראו ולא יודעים, שגם המשורר אבא קובנר, סופר ומסאי וחתן פרס ישראל לספרות 1970, שרף במו ידיו את כתב היד של ספרו! אבא קובנר? האיש שראה ספרים נשרפים בגטו וילנה? חתן פרס ישראל? הלו, זה רדיו? אני לא מאמין! ואכן לא האמנתי בדבר, עד שנוכחתי באמיתותו. וגם על כך כבר הכברתי דברים במקום אחר. אני מזכיר את הסיפור רק כדי לתמוך בדעתי, שאפילו ספרים עבריים או יהודיים נשרפים, עדיין תוכנם נשמר שם למעלה. ועדיין האותיות שלהם פורחות בִּזְבוּלֵי העליון, אל תשאלו אותי איפה זה בדיוק, היכנשהו בעמק חפר כנראה, בין עין החורש ללהבות חביבה...
אבל שריפת הספרים היא רעה חולה הנמשכת גם היום בי עצמי ובמשפחתי היה סיפור שריפה כזה רק לפני זמן קצר. בן דודי, יהודי חרדי ורב מירושלים, כתב את תולדות חייו של אביו המפורסם, מגדולי הפוסקים של יהדות ארה"ב בדור האחרון. הוא כתב ספר ביוגרפי מעניין מאד, ורב כמות, הנקרא "כיצד נעשים גדול בתורה". באנגלית זה נשמע כמובן יותר טוב ויותר קצר. ובין הדברים סיפר באהבת בן רבה, על העולם הרוחני של אביו בטרם הגירתו לאמריקה. ואף הזכיר כיצד עיין הצעיר הסקרן והרגיש בספרי השירה של גדולי משוררי רוסיה, פושקין נָקרסוב ועוד. הספר נכתב אנגלית ונדפס בכספי תרומות שאין כמו העולם החרדי להשגתן. עם פרסומו פרצה שערורייה רבתי בעולם החרדי. הייתכן? רב חרדי גדול? מראשי הפוסקים בהלכה? הוא קרא את פושקין? ספרות תועבה חילונית ועוד של הגויים? זה לא ייתכן! אסור להדפיס זאת, יש להחרים מייד את הספר ולסלקו מהמדפים!
ואכן, מסע שטנה נוראי נפתח נגד בן דודי הישר והתם, והוא הוכרח לגנוז את כל המהדורה הראשונה, ולסלקה מחנויות הספרים. אבל לקנאי הדת הקיצוניים זה לא הספיק. ספרים מסוכנים כאלה לא מספיק להחרים. ספרים כאלה צריך לשרוף! ובטקס מחריד, בישיבת לֵייקווּד שבמדינת ניו-יורק באמריקה, נשרפו ספריו של בן משפחתי בטקס שריפה פומבי וחגיגי! עיתוני אמריקה הגדולים כתבו על כך בהבלטה וגם בארץ הדהדו המעשים הקשים הללו בעיתונות העברית. מי אמר שספרים אינם נשרפים כבר? הו לא, הם עודם נשרפים! ויבורכו המועטים המצילים אותם מהשריפה, כמו יהושע ביכלר, 'רובינו', איש להבות חביבה שנסתלק.