המאפיין הבולט ביותר של מדיניות החוץ של
ארדואן ודאודוגלו הוא החלשת הזיקה למערב בכלל ולישראל בפרט, ומנגד חיזוק הקשרים עם העולם הערבי והאיסלאמי, כולל אירן. רק כך אפשר להסביר את הסירוב הטורקי לאפשר לצבא ארה"ב לעבור בטורקיה בדרכו למלחמה בעירק במארס 2003. טורקיה – בראיית האליטה הפוליטית האיסלאמית שלה – חדלה להיות משרתת של מדינות מערביות הפועלות נגד מדינות איסלאמיות. הראייה הזו איננה רק פוליטית אלא תרבותית, והיא מקיפה חוגי אוכלוסיה מסורתיים גדולים בטורקיה הכובשים עמדות שליטה שבעבר היו רחוקות מהם למדיי.
היחס הטורקי השלילי לישראל התבטא בביטול תמרונים משותפים בשנים 2009 ו-2010, בהפגנות הסוערות נגד ישראל על-רקע מלחמת לבנון השנייה (2006) ומבצע '
עופרת יצוקה' (2009), בגערה הפומבית שהפנה ארדואן לנשיא פרס בוועידת דאבוס (2009) ובמשט הטורקי (2010).
ההתקרבות שראינו עד לאחרונה בין טורקיה למשטר אסד בסוריה הייתה חשובה מאוד לשני הצדדים: עבור סוריה היה בהתקרבות זו סוג של תעודת ביטוח להמשך זרימת הפרת מטורקיה לסוריה (ובהמשך לעירק) מבלי שטורקיה תשאב ממנו כמויות מים גדולות מדיי, ועובדה זו חשובה לסוריה במיוחד לאור הבצורת ארוכת השנים שייבשה אזורי חקלאות נרחבים בסוריה וגרמה להגירת מאות אלפי חקלאים לערים לאחר שאיבדו את מקור מחייתם. טורקיה יצאה נשכרת מחיזוק היחסים עם סוריה בכך שדמשק הורידה מסדר היום את דרישתה ארוכת השנים לקבל חזרה מטורקיה את חבל אלכסנדרטה, שקיבלה טורקיה מצרפת לפני כ-60 שנה.
אלא שאירועי הדמים בסוריה בחודשים האחרונים גרמו להידרדרות קשה ביחסי ארדואן ואסד, ובמהלך החודש האחרון התבטא ראש ממשלת טורקיה מספר פעמים באופן שלא מותיר מקום לספק בעניין עמדתו כלפי שליט סוריה: עליו להסתלק מהשלטון כי הוא איבד את הלגיטימיות שלו. בכך נתן ארדואן ביטוי לאיסלאם הדובר מתוך גרונו, בראותו מוסלמים נרצחים בסיטונות בידי צבא המגן על העדה העלאווית, הנחשבת באיסלאם ככופרת.
טורקיה מעוניינת מאוד לחזק את קשריה עם השלטון המרכזי של עירק המתחדשת, הן כדי שזה ילחץ על הכורדים בעירק שלא יכריזו על עצמאות והן כדי שאלה לא יסייעו בנשק ובתחמושת לאחיהם הכורדים החיים בדיכוי ובהשפלה בדרום מזרח טורקיה. במקביל, תעשיית הנפט המשתקמת של עירק קורצת לטורקיה, שאמורה לשמש ארץ מעבר של הנפט לאירופה, עם רווחים גדולים כתוצאה מכך.
גם יחסי טורקיה–אירן מתחזקים בשנים האחרונות, למרות התחרות הסמויה בין שתי המעצמות על ההגמוניה באזור. כל מכירת נשק וטכנולוגיה צבאית ישראלית לטורקיה מחייבת את ישראל לקחת בחשבון שכלי נשק מתוצרת ישראל יגיעו לידי האירנים לשם לימוד הטכנולוגיה שבהם.
ארדואן נוקט מאז ומתמיד עמדה בוטה נגדי ישראל – וכיום גם נגד סוריה – בשל אופי החשיבה האיסלאמי שלו, הגורם לו לחוש הזדהות עם כל מוסלמי סובל מבלי לשים לב להבדלים האתניים בין הערבים והטורקים, ומבלי לקחת בחשבון את האיבה ההדדית השוררת באופן מסורתי בין שני עמים אלו. בראייתו, האיסלאם מחבר את כל המוסלמים בעולם בקשר של סולידריות, והוא איננו יכול להבליג כאשר הוא רואה בתקשורת את הסבל בעזה, בדרעא, בחומס ובג'יסר אל-שוע'ור, ובפרט כשהוא נאלץ לכלכל אלפי פליטים סורים הנמלטים אליו בימים אלה מפחד השלטון העלאווי.
בדבריו הקשים נגד פרס ואסד הוא נתן ביטוי לגלי האהדה למוסלמים, באשר הם ששטפו את הציבור המסורתי בטורקיה – זה שבחר בארדואן ובמפלגתו להנהגת העם. העובדה שבעזה שולטת תנועת חמאס האיסלאמית גם היא הוסיפה לזעם הטורקי מול מראות הזוועה ששודרו בתקשורת ללא הרף בעת מבצע "עופרת יצוקה". לא לשווא צירפה טורקיה את קולה למדינות הקוראות להעמיד לדין את מנהיגי ישראל על בסיס דוח גולדסטון, והיא דורשת התנצלות ישראלית ופיצויים על התרחשויות המשט ביוני 2010.
המסקנה הברורה העולה מהאמור לעיל היא שהמשבר ביחסי ישראל–טורקיה שהחל לפני כשנתיים אינו עננת קיץ חולפת אלא חשרת עבים עבה וקודרת הצבועה בצבע ירוק איסלאמי, שהולכת ומכסה את שמי המזרח התיכון כולו, כולל טורקיה. מצב היחסים בין ישראל לטורקיה הוא תוצאה מחויבת, ואולי אפילו צפויה, של תמורות חברתיות ותרבותיות שטורקיה עוברת בשלושת העשורים האחרונים, שבהן היא מתרחקת ממורשתו התרבותית של אתא תורכּ וחוזרת למסורתו האיסלאמית של מוחמד בן עבדאללה, מייסד האיסלאם.
טוב שמאות אלפי ישראלים חדלו לרוץ כל שנה לאתרי הנופש של טורקיה, וטוב עוד יותר שחלקם ינפשו בצימרים ובבתי המלון בישראל כדי לחזק את הכלכלה הישראלית, לתת תעסוקה למובטלינו ולאפשר לישראל לעמוד טוב יותר במערכה רחבת החזית נגדנו. מערכה שטורקיה היא חלק ממנה, ולא לצדנו.