עד שיתברר לאן פני הפלשתינים ומה מניבות שכבות העומק מתרכזת רוב המערכת בשכבה העליונה של "בעיית ספטמבר", כפי שמגדיר זאת איילון. ישראל שומרת את התחמושת הכבדה להמשך הדרך. בחודשי הקיץ מתוכננת מתקפת הסברה של שרי הממשלה על בירות שונות בעולם, במטרה להקטין ככל האפשר את מספר המדינות שיתמכו בפלשתינים. "היעד שלנו הוא אותן 70 מדינות שיש להן שיקול דעת ואינן מצטרפות באופן אוטומטי לכל החלטה ערבית".
מה עושה היום מדינת ישראל לקראת ספטמבר?
"הייתה לנו התלבטות אם לתת להחלטה לעבור או לקיים משא-ומתן על הנוסח, והיה מי שהציע זאת. הגענו להחלטה שאיננו יכולים בשום אופן לתת יד להחלטה הזו. זה ניסיון כפייה חד-צדדי של הפלשתינים, שאינם באים בידיים נקיות. ישראל הפכה כל אבן כדי לקיים משא-ומתן. הם – והיום זה כבר ברור לכולם – לא רצו לבוא. כל מטרתם היא להטיל את האשמה על ישראל ולהפעיל עליה מנופי לחץ שיגרמו לבידוד ולדה-לגיטימציה. והדבר הכי חמור – הם רוצים לכפות הסדר. לכן, החלטנו שאנו נגד כל החלטה באו"ם. מהלך חד-צדדי מנוגד להסכמים שבהם נאמר כי 'תוצאות המשא-ומתן יהיו אך ורק בהסכמה כתוצאה משיחות ישירות ללא אלימות וללא פנייה לגופים אחרים'. לא רק הרש"פ חתומה על ההסכמים האלה. נורווגיה, רוסיה, ארה"ב והאיחוד האירופי חתומים כעדים. יש לנו כל הסיבות לדרוש מהן להיות נאמנות למילתן, שאם לא כן – מה ערך הערבויות שיש בזירה הבינלאומית?".
ברמה המעשית, מה אתם עושים בנוגע לספטמבר?
"קודם כול אתה מגיע להחלטה לפעול ולגייס את כל הכוחות. אחר כך צריך לתחום את שדה הקרב המדיני, לבחון את המשמעויות, ולחשוב לאן הם יכולים או לא יכולים ללכת, לאן הם יכולים לפנות. אחרי בדיקה, אתה רואה שכדי להגיע להחלטות אופרטיביות, הם צריכים את מועצת הביטחון".
אתה מתאר תהליכים שקרו בדיונים?
"תהליכים שקרו. דיונים וגיבוש טקטיקה ותוכנית אופרטיבית".
יש תוכנית אופרטיבית לבלימת ספטמבר? עד היום לא שמענו על דבר כזה.
"לא כל דבר צריך להגיד, וכשיוצאים למבצע, אין חושפים זאת לעיני כולם. אבל אגיד לך מה התוכנית באופן כללי. קודם כול התרכזנו בחברות מועצת הביטחון כדי לוודא שההחלטה לא תעבור שם. אני חושב שהיום אנחנו יכולים להגיד ברמה סבירה של ודאות שזה לא יעבור במועצת הביטחון (בזכות הווטו האמריקני, א"כ)".
הנסיעות של ראש הממשלה לבירות ארבע מחברות המועצה – וושינגטון, ברלין, פריס ולונדון – הן תוצאה של הטקטיקה לפנות קודם כול לחברות המועצה?
"זה כבר הקצה. קודם לכן היו אינספור ביקורים של ליברמן, שלי ושל מנכ"ל משרד החוץ בבריסל (בירת האיחוד האירופי) בפריס, בעת כינוס ה-
OECD, ובבירות אחרות כחלק מהקו הזה. כמובן, גם השגרירים פעלו במדינותיהם ואנו גם מסתמכים על ידידתנו הטובה ארה"ב. צריך להבין שחברות המועצה לא עושות לנו טובה. האינטרס שלהן הוא המשך התהליך, כדי לא להגיע לשוקת שבורה, לא לקבור את התהליך ולא להביא לפריצת אלימות".
אז הובטח וטו אמריקני, כלומר עברנו את המועצה. מה אחר כך?
"אחרי המועצה עוברים לעצרת הכללית. אנחנו יודעים שיש להם בכל מקרה רוב אוטומטי. לכן, היעד הוא לא להשיג רוב, אלא מה שאנו קוראים 'רוב מוסרי' – קבוצה של 60-70 מדינות שמצביעות לפי שיקול דעת אמיתי ואינן חותמת גומי לגחמות הפלשתיניות".
כאן עובר איילון לתאר את הביטוי המספרי של האמרה "כל העולם נגדנו". 192 מדינות חברות באומות המאוחדות. 22 ערביות, 57 מוסלמיות ו-40 אפריקניות ואחרות, בכללן סין ורוסיה. אלה מצביעות תמיד נגד ישראל. על ה-119 הללו ישראל מוותרת מראש. חבל על המאמץ. הקרב מתנהל על לִבן של ה-70 הנותרות, אשר חלקן, בעיקר במערב אירופה, נוהה אחר העניין הפלשתיני. היעד הישראלי אינו מקסימום מדינות שיצביעו עם ישראל – זה יקרה באחרית הימים – אלא מינימום מדינות שיצביעו עם הפלשתינים. כלומר, הימנעות או היעדרות יספקו בהחלט את ירושלים. ההצבעה בעצרת על דוח גולדסטון, למשל, נחשבת בישראל להישג של ממש, כיוון ש-69 מדינות נמנעו מתמיכה בו.
כדי לשכנע את קבוצת ה-70, מגייסת ישראל טיעונים שונים. בדרום-אמריקה אמר איילון כי ישראל כבר הכירה במדינה פלשתינית בנאומי ראש הממשלה, אך הדרך להקמת מדינה כזו אינה עוברת באו"ם. נקודה אחרת שהדגיש הייתה הטעות שבפתרון סכסוכים על-ידי כפייה מבחוץ. בעולם יש לפחות 45 סכסוכי גבול. אף צד לא רוצה שגורם זר מבחוץ יכתיב לו כיצד ליישב את הסכסוכים האלה.
אתה רואה פירות למאמצים האלה?
"בהחלט. אחרי הביקור שלי בדרום-אמריקה, הגיעו דיווחים שנעצר הסחף לטובת הפלשתינים. חד-משמעית. אם לפני חודשיים חששנו ממפולת כשמדינה אחרי מדינה הודיעה על הכרה, זה נעצר".