בשיח הציבורי בישראל, קמפיין BDS תופס מקום שולי למדי. הקמפיין עצמו, שהושק ביולי 2005, תפס תאוצה רק בשנה האחרונה. מתנועה שולית שפועלים בה אנשי שמאל רדיקלי כמו פרופ'
אילן פפה, לשעבר מרצה באוניברסיטת חיפה וכיום גולה באנגליה, הפכה התנועה לאחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני ישראל. למרות זאת, ישראל יושבת כמעט באפס מעשה.
במשרד החוץ יש אומנם אדם שממונה על המאבק במתקפת הדה-לגיטימציה על ישראל וצה"ל אף הקים מדור לאיסוף מידע על ארגונים זרים הפועלים לדה-לגיטימציה של ישראל, ובפרט אחר קמפיין BDS, אולם עדיין דומה שישראל הרשמית איננה יודעת איך להתמודד עם תנועות החרם נגד ישראל.
כך, בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שנערכה ב-1 בפברואר ועסקה בחרם אמנים מחו"ל על ישראל בעידודם של ארגונים ישראלים ופרו-פלשתינים, חשף ערן שישון מצוות ביטחון לאומי ב'מכון ראות' שרק שני פקידים במשרד החוץ מתמודדים עם קמפיין ה-BDS. האחראי לנושא הוא דיג'י שניוויס, מתאם נושא הדה-לגיטימציה במשרד החוץ. יו"ר הוועדה, ח"כ
אלכס מילר (ישראל ביתנו), ניסה לסתור את דבריו של שישון. כך או כך, מקריאת פרוטוקול דיוני הוועדה עולה שהמודעות הישראלית לתנועת החרם היא קלושה ומלווה בבורות.
המפיק והאמרגן שוקי וייס, מקורבנות הקמפיין, שנפגע ממנו עם ביטול הופעת להקת הפיקסיז הפופולרית בישראל, סיפר לחברי הוועדה כי "כבר לפני שנתיים ושלוש נפגשתי עם שרים, ובדבר הזה אין שום תיקון מצד מדינת ישראל. מערך ההסברה במדינה לא קיים בנושא הזה, כי על תרבות נורא קל לוותר. הדבר כבר הפך להיות טרנד, והיום, כמו שישראל מוצגת, מנצחים פה במלחמה נגד התרבות הישראלית".
אולם התנועה איננה עוצרת רק בתחום התרבות: במחצית פברואר היא פעלה לביטול החלטת התאחדות הכדורגל האירופית אופ"א לקיים את אליפות אירופה 2013 לנבחרות צעירות בישראל, ואף שלחה מכתב בנושא לנשיא הארגון, מישל פלטיני. בשבוע שעבר ארגנו אנשי הקמפיין הפגנה בהשתתפות 150 איש נגד משחק כדוריד בין ישראל לשוודיה שנערך בדרום המדינה. הם פועלים להחרמת מוצרי 'אהבה' מתוצרת ים המלח, הנמכרים בחנויות יוקרתיות ברחבי העולם. באחרונה אף זכו לתמיכה מצד הכומר דזמונד טוטו בן ה-80, ממנהיגי המאבק באפרטהייד וחתן פרס נובל לשלום משנת 1984.
בארץ מעטים הגופים המתעסקים בקמפיין באופן מקצועי ומאורגן. לצד 'העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים', NGO Monitor, העוקבת אחר פעילותם האנטי ישראלית של ארגונים לא ממשלתיים, הגוף העיקרי המקדיש משאבי מחקר לתופעה הוא 'מכון ראות', שייסדו קבוצת אקדמאים, אנשי עסקים ומנהלים בארץ. בדוח שפרסם המכון לפני שנה נכתב: "מאז מבצע
עופרת יצוקה בינואר 2009, התרבו בזירה הבינלאומית מאמצים של ארגונים לא-ממשלתיים לקדם חרמות, סנקציות ומניעת השקעות בישראל. מאחורי הניסיונות לבודד את ישראל עומדת תנועת BDS – ארגון גג רשתי אשר מורכב מארגונים לא ממשלתיים הקשורים ביניהם בקשרים רופפים".
לפי 'מכון ראות', הנזק שגורמת התנועה מתבטא "בקידום רעיון הדה-לגיטימציה לישראל על-ידי יצירת השוואה מפורשת או משתמעת בין ישראל לבין משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה". לפיכך, טוענים במכון, יש לראות בתנועה "כלי למיתוג ישראל כמדינה מצורעת, שנועד לערער על הלגיטימיות של המבנה הפוליטי שלה".