מקור אפשרי נוסף לעייפות, הוא הקושי בוויסות החושי. את כל המידע על העולם אנו קולטים באמצעות מערכת החושים שלנו. התפקוד שלנו הוא סך-כל תהליכי הקלט העיבוד והפלט שמתקיימים כל העת.
כאשר ישנו קושי בתהליכי הוויסות והעיבוד החושי, משתבש משהו ביכולתנו לקליטה "תקינה" של מידע. שיבוש זה ממשיך לפעול כאפקט דומינו ומשפיע על התנהגותנו.
הקשיים בעיבוד החושי, יכולים להופיע ביתר קלט חושי או בתת-קלט חושי. מצב מוכר ליתר בקלט החושי, הוא רגישות היתר למגע. ילד או ילדה אשר סובלים מכך, יכולים לחוות מגע כמעצבן ופוגע. ההימצאות בקרב ילדים רבים, מייצרת עבורם חווית הצפה תמידית. גירויי המגע אינם מווסתים ונחווים בעוצמה רבה בגוף. ילדים אלו, יכולים להעדיף להתבודד, עלולים להגיב בזעם לנגיעה סתמית של חבר וכמובן יכולים לחוות קשיי קשב וריכוז על-רקע של הצפה בגירויים.
במסגרת הטיפול ברגישות יתר למגע באמצעות שיטת אלבאום, לומד המטפל במהלך הטיפול את אופן המגע המתאים לילד, מגע שאינו מאיים עליו: המטפל יבחן התאמת מגע חלש או חזק? האם יש דירוג בעוצמת המגע המתאימה לילד? האם יש מקומות בגוף הרגישים יותר או פחות? זהו תהליך איטי ומדורג בו ההורה, הנוכח בחדר, משתתף על-מנת להמשיך את התרגול במגע, גם בבית. כתוצאה מתהליך בדיקה זה, המערכת העצבית לומדת לבקש ולקבל את המגע המתאים לה. הרגישות פוחתת והפרשנות האוטומטית למגע משתנה. מגע הוא כבר לא רק איום. בנוסף, נוצר קשר מחודש של הילד עם ההורה המבוסס פחות על שיח מילולי ויותר על הבנה וקבלה דרך מגע המתאים לילד.
מצבים פחות מוכרים הם מצבי החסר (התת) בקליטה החושית. חשוב מאוד לציין גם אותם, משום שהם גורמים מכריעים ביצירת הפרעות קשב וריכוז המלווים לרוב גם בחוסר שקט תנועתי (A.D.H.D).
וכאן ההזדמנות, לחזור לרעב כגורם לקשיים בריכוז. ניתן לדמות מצב של חסר בקליטה החושית, כמצב של רעב. הגוף או הקשר מוח/גוף, נמצא במצב של חסר תמידי. הברירה ההישרדותית התקינה, היא לחפש את החסר לי מבחינה גופנית. החיפוש, עשוי להיהפך למה שנראה לעין, כהתנהגות חסרת שקט ותנועתיות יתר. באמצעות התנועתיות, הילד מספק לעצמו גירויים תחושתיים (למשל תחושת מגע עמוק), גירויים ווסטיבולרי (סיבוביים) ועוד.
אף אחד מאיתנו לא רוצה להישאר רעב. בברירה בין לשבת על הכיסא ולהתמקד במשימת שיעורי הבית לבין התנועתיות שתרגיע את הרעב -נראה כי הבחירה המודעת איננה נמצאת כלל בידי הילד.
הטיפול בשיטת אלבאום, מעלה למודעות של הילד והוריו את ההשפעות של מצב זה, על יכולות הקשב והלמידה. מודעות זו מובילה לרוב לאנחת רווחה. ההבנה לגבי הגורם האפשרי לקושי, מפחיתה את הביקורת או האשמה שמפנים הילד והוריו כלפי עצמם או אחד לשני. הטיפול מציע מגוון תרגילים המספקים את הגירויים החושיים הנדרשים לשם וויסות.
אחת הטכניקות היעילות ביותר למצב של חוסר בתחושה העמוקה הוא עיסוי מותאם המספק את הגירוי העמוק. בנוסף, נלמדים תרגילי מתיחות שונים ותרגילי מאמץ סטטי, המספקים גירוי דומה. הילד לומד לקיים הפסקות יזומות בשעת שעורי הבית, לשם סיפוק הגירוי החושי.