למה הכוונה במזונות מחממים ומקררים? מדובר על היכולת של המזון להשפיע על הטמפרטורה הפנימית של הגוף. אוכל מחמם ייצור תחושה של חום בגוף, וההיפך (אנחנו חשים בכך באופן אינטואיטיבי, ולכן נוטים לאכול גלידה בקיץ ומרק חם בחורף).
ההשפעה של טמפרטורת המזון על הנאכל היא זמנית. כדי ליצור השפעה מתמשכת על הגוף, צריך להתחשב באיכות האנרגטית של המזון, ליצור חום או קור. למשל: בניגוד לתפישה האינטואיטיבית, תה נחשב דווקא למשקה מקרר מבחינה אנרגטית. גם אם נשתה אותו חם, הוא ייאבד את החום וייצור אנרגיה מקררת בתוך הגוף. מזונות מקררים נוספים הם: בננות, אצות ים, אשכוליות, חסה, אפרסמון, מלח, מלפפון, אגס, תרד, חציל, סוכר ומנטה (לכן כשמצוננים, לא כדאי לשתות תה מנטה או לצרוך מזונות שמכילים סוכר). לעומת זאת, מזונות כמו פלפל שחור ייצרו בגוף אנרגיה חום, גם כאשר נאכל אותם קרים. במשפחת המחממים נמצאים גם קינמון, זנגביל (ג'ינג'ר), קפה, כוסברה, תמרים, כרישה, בזיליקום וטבק.
גם טעמו של המזון קשור לאיכות האנרגטית שלו, וכל טעם משפיע על איבר אחר בגוף. הטעם החריף (מזונות כמו בצל ירוק, ציפורן, כוסברה, שומר ושום) משפיע על הריאות והמעי הגס. הוא יוצר תנועה של אנרגיה ויעיל במצבים של "תקיעויות" במערכות הגוף.
המתוקים למיניהם (דבש, מלון, בננה, תמר, אורז, בטטות, עוף, חיטה, גזר) משפיעים על הקיבה והטחול. כשהם מגיעים ממקור טבעי, הם מנטרלים רעלים ומחזקים את מערכת העיכול. כשמקורם סינטטי, פעולתם הפוכה והם גורמים להשמנה. הטעם המר קשור ללב ולמעיים, ונחשב מקרר ומייבש נוזלים. לפיכך, הוא יעיל במקרים של שלשול, בצקות ועודף שומן. מזונות מרים הם: חסה, קולורבי, סלרי, אספרגוס וקפה. המלוחים (אצות ים, שיבולת שועל, חלב אם, מלח, בשר ברווז) משפיעים על הכליות ושלפוחית השתן, ויעילים גם בטיפול בבלוטות לימפה נפוחות. המזון החמוץ, שמשפיע על הכבד וכיס המרה, נחשב "חוסם תנועה" (ולכן יעיל נגד שלשולים והזעת יתר). בין המזונות החמוצים: אשכולית, לימון, משמש, אגס, עגבניה, חומץ וזיתים.