אשה צעירה מגיעה אל השגריר לשעבר בארגנטינה, לביתו בירושלים, ומנסה בתואנה של כתיבת מחקר, לדלות ממנו פרטים כיצד ולאן נעלם אביה באותה תקופה אפלה, בה היו "נעלמים" עשרות אלפי איש בארגנטינה, אם היו אשמים או לא בהתנגדות למישטר.
היהודים מטבע בריאתם, תמיד נספחו לתנועות מרי בארצות רבות - ראו את חלקם בהיווצרות הקומוניזם, הן בתיאוריות שכתב קרל מרקס, והן בהצטרפות לפעילות הפוליטית (טרוצקי). בארגנטינה הם בחרו לקחת חלק במרד ההמוני בשלטון החונטה הדיקטטורית והרצחנית, וכמובן שכוחות המשטרה תפסו בשל כך המוני יהודים ו"העלימו" אותם לתמיד. השיטה המקובלת הייתה להשליך אותם ממטוס אל נהר לה פלטה, שם לא יימצאו לעולם.
העימות בין הצעירה והשגריר לשעבר מוליד ויכוחים מרים, בהם כופה הצעירה עליו לספר לה את האמת, ועד כמה היה לו חלק בהעלמות אביה, כשהייתה בת חמש. לא נחשוף את הסיפור המרתק והמשנה פנים עד לסוף המפתיע. השחקנים מפליאים את משחקם תחת שרביטו של הבימאי סיני פתר. רוברטו פולק כקולונל, מלא אדנות וכוח, ומשחקו ממש מרהיב. כמו היה התפקיד תפור ממש עבורו. תומר רוסו נפלא כדניאל, האב העובר עינויים במאסרו, ונעים לחזור ולצפות בו לאחר כמה שנים מאז בלט במשחקו ב"בית צבי", ובסרטים בהם נטל חלק. חבל רק שהתאורה בצידי הבמה הייתה אפלולית, ולא ניתן היה לראות היטב את מלוא משחקו בגלל החשיכה בה היה נתון. דינה בליי כאם, רותי גולדנבר כבת התרה אחרי עקבות אביה, יואב ברלב מצוין כעוזרו של הקולונל, סנדרה שונוולד כמזכירת השגריר בעבר המועלה בפלאש בק, ועל כולם - עולה עודד קוטלר כשגריר, במשחק מעולה מוחץ, שוטף, משכנע וכובש. אלברט אילוז בתפקיד קטן של שר החוץ הישראלי מחזיר אותנו לתקופה הנתונה במחלוקת, וליאור מיכאלי הוא השוטר גס הרוח, גם אם לא במידה הנאותה בעצמתה.
כל אלה מוצגים בתפאורה יוצאת מהכלל ברגישות שעיצבה דנה צרפתי, עם שקיפות הקירות המנוצלת בכמה אופנים, ורבגוניותה חרף הצמצום בפרטים, ובכל זאת - כולם משמעותיים. הכל עשוי בקפידה, ויש להודות על חשיפת מה שהתרחש בתקופה זו, שהיא עלומה לגבי רוב הקהל הישראלי. בבחינת סודות אפלים שלא כדאי לחושפם, כציטוט השגריר במחזה.