רשימתה של קלייר ברלינסקי ב"סיטי ג'ורנל" עוסקת באחת הסכנות הגדולות לשלומה של האנושות, שבכוחה לחסל עשרות מיליוני בני אדם בשניות ספורות. הכוונה היא לרעידת אדמה המתרחשת באזור בעל אוכלוסיה עירונית צפופה. ברלינסקי, שכבר מוכרת לקוראיו הקבועים של המדור כתושבת איסטנבול, מתעניינת בנושא בראש ובראשונה מתוך עניין אישי ברור.
רעידות אדמה חזקות אינן גורמות לאותה רמה של הרס בכל מקום. ביפן, באסון של חודש מארס האחרון, רעידת האדמה כמעט לא הרסה בתים - בשונה מן הצונאמי, פורענות שאיתה כרגע איננו יודעים להתמודד. גורדי השחקים של טוקיו שהתנדנדו מול השמים נשארו עומדים על מכונם, ואף אחד מהם לא קרס תחתיו. זאת, כיוון שביפן הופקו לקחים מרעידת האדמה ההרסנית בעיר קובה ב-1995. ברעש הנוכחי מעליות הגיעו לקומה הקרובה ונפתחו, ואיתות על הרעש נשלח לטלפונים הסלולריים שניות לפני האירוע. גם ניו-זילנד חוותה בפברואר האחרון רעידת אדמה בעוצמה אדירה, כזאת שהייתה מוחקת מעל פני האדמה ערים שלמות במקום אחר, אבל הקודים הנוקשים של הבנייה בניו-זילנד - כמו גם אכיפתם הקפדנית - גרמו לכך שהאירוע הקשה יסתיים בנפגעים מעטים יחסית. אי-אפשר להשוות את נזקי הרעידות הללו להרס הנורא שזרעה רעידת האדמה בהאיטי.
רעידות אדמה מאיימות על ריכוזים עירוניים גדולים. לבני אדם אין זיכרון מתקופות של תזוזות גיאולוגיות והם נוטים משחר ההיסטוריה להתיישב ליד החופים, מבלי לתת את הדעת על כך שקיום החופים מעיד לא פעם על כך שזוהי נקודת היפרדות היבשות במהלך התזוזות הגיאולוגיות. כך קרה שמספר בירות חשובות בעולם, שמאוכלסות במיליוני אנשים (ביניהן קהיר, קראקאס, איסלאמבאד, מקסיקו סיטי ואיסטנבול) הן ערים המועדות לרעידת אדמה חזקה. טוקיו וסן פרנסיסקו נמצאות אף הן ברשימה, אך תושביהן יכולים לישון בשקט עקב סטנדרט הבנייה הנהוג בהן. תושבי ניו-יורק מוגנים פחות: אם הבניינים שבהם הם חיים נבנו אחר 1995, אז הוחל באכיפת חוקי בטיחות כנגד רעידות אדמה, מצבם טוב.
עניין של כסף
מדוע הסיכון של רעידת אדמה מעסיק ממשלות מסוימות בעוד אחרות מתעלמות ממנו? כסף הוא חלק מהעניין, שכן בנייה בטיחותית יקרה יותר. יש המאמינים שידו הנעלמה של השוק החופשי יכולה לפתור את הבעיה גם כאן: התעשרות של מעמד בינוני מבוסס תביא לכך שהוא יבטיח לעצמו בתים בטוחים. לדעתה של ברלינסקי, זהו רק חלק מהתשובה.
בפברואר שעבר צ'ילה חוותה רעידת אדמה בעוצמת 8.8 בסולם ריכטר, רעידה שגרמה לכך שכדור הארץ סטה מצירו 8 סנטימטרים, והעיר קונספסיון שבמרכז המדינה 'נעה' מספר מטרים מערבה. 'רק' 521 איש נהרגו; במקום אחר, רעש כה מסיבי היה מחסל מדינה שלמה. הצ'יליאנים הצליחו להתמודד עם האסון מכוח בנייה איכותית ואכיפה נוקשה, וכך, שכשהוצע להם סיוע בינלאומי - הם לא היו זקוקים לו! לעומת זאת, באיסטנבול (עיר שכבר ידעה רעידות אדמה במאה ה-16 וגם במאה ה-20) קיים זלזול נרחב בבנייה בטוחה.
אין הבדל גדול בין התל"ג הטורקי לזה הצ'יליאני. ההבדל הוא לא הכסף, אלא היחס והאחריות. בטורקיה זה נכון לא רק לגבי הבנייה היקרה - אלא אף לגבי כללי בטיחות בסיסיים הרבה יותר, כגון הברגת תמונות ומדפים בבתי המלון או כרטיסי הדרכה ותשדירי שירות להתנהגות ראויה במקרה של רעידת אדמה. ועוד לא התחלנו לדבר על השחיתות שחוגגת סביב אישורי בנייה - בטורקיה, כמו בסין ובעוד בירות עולם מאוכלסות. אחת מהן תהיה הבאה בתור לרעידת אדמה הרסנית. האם תשכיל להתעשת בעוד מועד?