זה שמונה חודשים שדוד מתגורר בהוסטל ולומד להסתכל על העולם בעיניים אחרות, מזוויות שלא ידע על קיומן. בעידוד הצוות הוא שומר על קשר עם משפחתו ומגיע הביתה לחופשות. לכתחילה, הוא מודה, רצה להגיע להוסטל רק כדי להשתחרר מוקדם יותר מהכלא, אבל המקום, לדבריו, שינה את כל ראייתו.
איך זה שינה אותך?
"היום אני יודע מה זה לקום מוקדם בבוקר, מה זה לעמוד בזמנים, מה זה להתאפק. למדתי לחשוב לפני שאני מוציא משהו מהפה או לפני שאני עונה. למדתי לקחת אחריות. לפני כן חשבתי שאני כל-יכול. הנה התעסקתי בסמים והנה חזרתי בתשובה, אבל בתוכי הייתי מקולקל. לא ידעתי לקום לעבודה. במקום בשש, קמתי בעשר. תמיד חשבתי שאני צודק, בכל דבר. פה מלמדים אותי להתחשב בחברה שאני חי בתוכה. באתי ממקום בלי חוקים וגבולות ופתאום שמים לי גבול".
זה טוב?
"מאוד!"
למה?
"כי היום אני מרגיש ומתנהג כמו כל אדם נורמלי. כשאני יוצא לחופשה אני נוסע הביתה וממשיך להתנהג כמו בהוסטל. אני קם מוקדם, הולך לתפילות, הולך לעבוד ולא זרוק כל היום. תמיד הייתה לי תפישה שמי שמדבר איתי לא יפה חוטף מכות, והיום ההפך - אני מקשיב. אני יודע שלא כל מי שמדבר איתי מחפש לריב, אלא רק רוצה להגיד את הדעה שלו. כאן למדתי את זה.
"אפילו בצורת האכילה השתניתי. לפני כן אכלתי לא מנומס, הייתי חוטף את האוכל, לא משתמש בסכין או מזלג, לא מחכה לאחרים. פה למדתי מה זה לשבת ביחד עם אנשים, כי בהוסטל יש ארוחות משפחתיות. תמיד יש עם מי לדבר. היום אני משתדל".
סיפורו של דוד אינו יוצא דופן מקרב האסירים המשוחררים שעוברים שיקום בהוסטלים של 'הרשות לשיקום האסיר'. שבעה הוסטלים מפעילה הרשות ועוד שניים דרך עמותת 'קרן התשובה'. ישנם הוסטלים ייחודיים לטיפול באוכלוסיות בעלות צרכים טיפוליים ייחודיים: הוסטלים לבני נוער, לנשים, לעברייני מין, לסובלים מאלימות במשפחה, לנגמלי סמים - וגם שניים לבני המגזר הערבי.
"במדינת ישראל יש כיום כ-8,000 אסירים פליליים בבתי הכלא שהם אזרחי מדינת ישראל", אומר אבי דיאמנט, המפקח הארצי של הרשות לשיקום האסיר. "בכל שנה משתחררים קרוב ל-6,000 אסירים. שליש מהם בעלי משפחות וילדים. מתוכם עוברים דרכינו רק אלפיים. 135 אסירים משוחררים בלבד מגיעים להוסטלים שיקומיים".
הסיבה שרק קבוצה קטנה יחסית של אסירים עוברים דרך הרשות לשיקום האסיר נעוצה במשאבים הדלים שמקצה המדינה לכך. ד"ר חיים אילוז, מנכ"ל הרשות, מצטט מחקר שנערך בטכניון על פיו החיסכון למשק כתוצאה משיקום אסירים עומד על 400 מיליון שקלים בשנה. "המטרה שלי היא להגיע תוך שנים ספורות לחיסכון של מיליארד שקלים בשנה", אומר אילוז שנכנס לתפקיד לפני שבועות ספורים.
איך נחסך הכסף למדינה?
"קודם כל העלות הישירה. להחזיק אסיר בכלא עולה 150 אלף שקלים בשנה. בערך 12 אלף בחודש. שיקום בקהילה עולה כ-6,000 שקלים בשנה בלבד".
מלבד השיקום בקהילה, בליווי של קצין מבחן ופיקוח על השתלבות האסיר בחברה, קיימים כאמור ההוסטלים, למקרים שיציאה ישירות לחברה עשויה להוות בעיה לחברה או לאסיר. על כל דייר מעבירה הרשות להוסטל 1,700 שקלים בחודש. הדייר מפריש מעבודתו עוד 1,200. על-אף שאסיר שמגיע להוסטל עולה יותר מאסיר שמשוחרר לקהילה, החיסכון למדינה עדיין עומד על כ-100 אלף שקלים בשנה.
"ישנן גם עלויות עקיפות", מוסיף אילוז, "אנשים שעברו שיקום לא יחזרו לכלא. הנתון הזה בפני עצמו מצביע על חיסכון משמעותי. אנשים שעברו שיקום לא יפגעו ברכוש ולא יגנבו, וגם כאן יש חיסכון למשק. אם מכמתים את כל הנתונים האלה לעלויות, מגיעים לסכומים של 400 מיליון שקלים בשנה".
אם השיקום הוא כה יעיל, מדוע אם כן המדינה משקיעה את עיקר המשאבים בענישה?
"החברה פחות מאמינה בשיקום. בשל תחושת הכעס והצורך בנקמה היא מאמינה יותר בענישה. אבל כשאדם מרצה את עונשו ולא עובר שיקום, הנזק החברתי ממשיך, ואם יש לו ילדים אז נוסף גם דור שני למצוקה ולעבריינות כיוון שהילדים חווים מודל שלילי. יתרה מזאת, לכל מעשה פשע יש קורבן, שהופך פעמים רבות לתוקפן וכך רק גדלים מעגלי הפשע בטור גיאומטרי".