הצהרת כוונות בקהיר

שמונה חודשים לאחר המהפכה, ממשיכות הרשתות החברתיות של תנועות המחאה במצרים להיות פעילות. המסרים שעוברים בהן מוחים על תוצאת המחאה החברתית של כיכר א-תחריר. "הוצאנו את מובארק, וקיבלנו את החונטה הצבאית של טנטאווי", כתב אחד הגולשים. "אחרי האירועים בשגרירות הישראלית, מתברר שהצבא המצרי מדבר באותה שפה שבה דיבר מובארק", כתבה אחרת, וזכתה לתגובות נלהבות מהגולשים. גורמים ביטחוניים במצרים פרסמו אזהרה מפני פרסומים ברשתות טוויטר ופייסבוק שלפיהם מתוכננות ב-6 באוקטובר הפגנות תחת הכותרת 'הפלת השלטון הצבאי במצרים'. אותם גורמים קראו לתנועות הקואליציה ולתנועות צעירי המהפכה לשמור על ביטחונה של מצרים ועל יציבותה, ולא לתת להתארגנויות כלשהן לתקוע טריז בין הצבא לעם. נראה שהגולם קם על יוצרו. הצבא המצרי שהאמין שרק באמצעות מהפכת הלוטוס במצרים יוכל לתפוס ולו באופן זמני את כס השלטון, מתמודד היום עם ספיחי המהפכה שנהפכים אט אט למרכזיים יותר ויותר. לא עוד קריאה לחופש משלטון הדיכוי אלא קריאות לסיום שלטון הצבא, ולניתוק הקשרים בין מצרים לישראל. "הם הגיעו למצב שבו הם לא יודעים איך להתמודד עם אותן הפגנות", אומר ל'מקור ראשון' הפרשן מצרי מחמוד ג'עפר. "בזמן שבכירי מערכת הביטחון ובראשם הגנרל חוסיין טנטאווי צריכים להעיד במשפטו של מובארק, ובין השאר לענות על השאלה מי נתן את ההוראה לירות במפגיני המהפכה, הם צריכים לקבל החלטה כיצד הם עוצרים את הנהירה לשגרירות הישראלית בקהיר, ואת הפגיעה בכבודה של מצרים. כוחות הביטחון נמצאים במלכוד, והצעירים המשולהבים הללו, שחלקם פעילים איסלאמים קיצונים מהאחים המוסלמים ומהתנועות הסלפיות, מזהים את המצב ופועלים במלוא המרץ".

ההצהרות העוסקות בכלכלה נפלו על אוזניים קשובות במצרים. חוסר היציבות השלטונית הוליד באופן טבעי חוסר יציבות פיננסית. מיד עם חידוש הפעילות בבורסה המצרית לאחר המהפכה נרשמו בה ירידות תלולות, ומאז לא הצליחה הבורסה להשתקם. דוח של הבנק המרכזי המצרי מסר שקיים גירעון של 9.2 מיליארד דולר במאזן התשלומים השנתי. המהומות המתוקשרות הביאו לקריסה כמעט מוחלטת של ענף התיירות במצרים, שהיווה מקור הכנסה חשוב לארץ הפירמידות והמקדשים הפרעוניים. גם המשקיעים הזרים המשיכו לנטוש את המדינה, והלירה המצרית איבדה 12% מערכה מול הדולר מאז פרוץ המהומות. ההערכה היא שממשלת מצרים תגיע השנה לגירעון של 10% מהתוצר, ושהיא תמשיך להתמודד עם אינפלציה דוהרת. ב-12 החודשים האחרונים עלה המדד במדינה ב-9 אחוזים. בשבוע שחלף התקיימה בקהיר ועידה כלכלית חברתית שניסתה לבחון את מצבה של מצרים לאחר המהפכה, ועסקה בשאלה כיצד אפשר לשקם את כלכלתה. הכלכלן הגרמני נאריו סאנדר פון-תורקלס, המשמש יועץ לעניינים בינלאומיים מטעם הממשל בברלין, התייחס בוועידה לאירוע בשגרירות הישראלית. לדבריו, ההתפרעות בקהיר היוותה "הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, והדליקה נורה אדומה לגבי המצב הפנים-מצרי. זהו אקלים רע מאוד למשקיעים אירופים במצרים שלאחר המהפכה". למגינת לבם של המשתתפים אמר פון-תורקלס: "עם כל הרצון הטוב, לא פשוט להיות אופטימי לגבי עתידה הכלכלי והחברתי של מצרים". ד"ר מוסטפה כאמל סייד, מרצה לכלכלה פוליטית בפקולטה לכלכלה ולמדעי המדינה בקהיר, ניסה להרגיע את הרוחות וטען שהמתקפה על המוסדות הישראלים בשכונת גיזה הייתה "לא יותר מאשר פעולה אימפולסיביות של קבוצות שאין להן חשיבות פוליטית או חברתית במצרים". סייד מחה על התנהלות המועצה הצבאית העליונה במצרים: "ההחלטה להכריז מצב חירום בעקבות מה שקרה ולסגור את בנייני רשת אל-ג'זירה הייתה מוטעית והזכירה את ההתנהלות של הממשל הקודם. נראה שהעומדים בשלטון לא למדו לקח מקודמיהם ושהם בוחרים להתחמק מהבעיות במקום לפתור אותן". הוא גם מתח ביקורת על ההשתהות בהקפאת נכסיהם של כמה אנשי עסקים בכירים במצרים לאחר ההפיכה, "מהלכים שמהם נודף ריח רע של שחיתות שבה הממשל נגוע". לדבריו, "נדמה שהשלטון הנוכחי במצרים לא מעוניין לעשות מעשים בעלי השלכות משמעותיות חברתיות וכלכליות. הוא לא מוכן להקשיב לאנשי עסקים מצרים בכירים שאיבדו הרבה מכוחם לאחר ההפיכה, מכיוון שלא נכללו בפורום מקבלי ההחלטות". בעניין עתידה הפוליטי והכלכלי של מצרים, ד"ר סייד אינו חושש מעליית תנועת 'האחים המוסלמים'. "הנושאים האלו לא מעניינים את התנועה הפוליטית הזאת. גם אם הם יהיו בשלטון הם לא יוכלו להשפיע על ההתנהלות הכלכלית של מצרים. גם הכוחות האיסלאמיים הקיצוניים במצרים לא מתנגדים להתפתחות כלכלית", אמר. חסן אל-חטיב, איש עסקים ומרצה במרכז ללימודי הכלכלה המצרית, חולק על ד"ר סייד ואומר שלהתקפה על השגרירות הישראלית יש השלכות חמורות. "על הממשל לנהוג ביד קשה נגד המפגינים האלו, שהורסים את הכלכלה המצרית. אסור לממשל לשבת בחיבוק ידיים ולפחד לבצע מעשים ממשיים להצלת השוק הכלכלי".

כאמור, מי שמזהה את המשבר שעוברת מצרים הוא ראש ממשלת טורקיה ארדואן. בשבוע שחלף הוא הגיע לביקור ראשון במדינה לאחר עידן מובארק והשתתף בכינוס שרי החוץ של הליגה הערבית. באיחור אלגנטי של שעתיים הגיע ארדואן לנאומו בכינוס, אולי כדי להוכיח מיהו בעל הבית החדש. במשך עשרות שנים ניסו הטורקים להתדפק על דלתן של מדינות האיחוד האירופי והמערב כדי לזכות להתקבל למועדון הנכסף, אך לא עוד. לפחות בראייתו של טאיפ ארדואן. כשהוא מסתכל על המשבר הכלכלי של ארה"ב ועל תפקודו של ברק אובמה, וכשהוא מבחין בריק השלטוני שבמזרח התיכון, מבין ארדואן שזוהי השעה להחזיר את טורקיה למעמד הראוי לה, זה המזכיר במעט את ימי הזוהר של האימפריה העות'מאנית. בכבוד מלכים התקבל ארדואן במצרים. המנהיג הטורקי המשיך את הקו הלוחמני נגד ישראל, שכמובן מקנה לו כבוד בחוגים האיסלאמיים הקיצוניים שנותנים את הטון כעת במצרים. "ישראל ממשיכה לעשות מעשים בלתי אחראיים באזורנו", אמר מי שעל-פי עיתון טורקי הורה שלא להסס ולירות על מטרות אוויריות ישראליות המתקרבות לשמי טורקיה. "ישראל מצפצפת על החוק הבינלאומי ועל כבוד האדם, ותוקפת במים בינלאומיים פעילים בינלאומיים שנושאים צעצועים לגני ילדים", אמר ארדואן, וחזר על דרישתו להתנצלות ישראלית: "כל עוד ישראל לא תתנצל ולא תשלם פיצויים למשפחות החללים, וכל עוד לא תסיר את המצור מעל עזה - היחסים עם טורקיה לא ישובו להיות נורמליים". במצרים קישרו את דבריו האחרונים של ארדואן לעמדה המצרית שלא הסתפקה בהבעת הצער של שר הביטחון אהוד ברק על מותם של חמשת השוטרים בסיני, אלא דרשה התנצלות ופיצויים. ראש הממשלה הטורקי נפגש במסגרת ביקורו עם הגנרל חוסיין טנטאווי ועם ראש הממשלה המצרי עסאם שרף, ובתום הפגישה התקיימה מסיבת עיתונאים שבה נאמר מפורשות שהביקור נועד בין היתר לתאם אסטרטגיית פעולה בין מצרים לטורקיה. גם במסיבת העיתונאים חזר ארדואן לפרשת המשט, ואמר שמצרים וטורקיה חוו על בשרן את האלימות הישראלית כאשר תשעה אזרחים טורקים נהרגו על הספינה מרמרה וחמישה שוטרים נהרגו בסיני. "ישראל לא יכולה לדבר על שלום, היא לא יכולה להטיף לנו או למצרים מוסר". במסגרת הפגישה גם נחתמו הסכמי סחר משותפים לשתי המדינות בהיקף שנאמד בין 3 ל-5 מיליארד דולר, וסוכם על השקעות טורקיות במצרים בשווי 1.5 מיליארד דולר. ארדואן הבטיח שבמהלך השנים הקרובות יגדל היקף ההשקעות הטורקיות במצרים ויגיע ל-5 מיליארד דולרים. הוא ציין את העובדה ש-280 אנשי עסקים הצטרפו אליו לביקור, כדי להתרשם מהאפשרויות הכלכליות במדינה.

בוועידה בקהיר נשמעו התייחסויות גם להשפעות הכלכליות של שינוי היחסים עם ישראל. בשנת 2010 עמד היקף הייצוא מישראל למצרים על 148 מיליון דולר; מוצרי הייצוא העיקריים הם כימיקלים לתעשיית הטקסטיל, דשנים, מוצרי פלסטיקה, נייר, קרטון ובדים. לעומת זאת, היקף הייבוא ממצרים לישראל עמד על 355 מיליון דולר, ומוצרי הייבוא העיקריים הם גז ומוצרי נפט. אייל ינאי, מנכ"ל משותף בחברת BDI-COFACE הבוחנת את נתוני הסחר בין מצרים לישראל, אומר שההפסד של מצרים מניתוק היחסים הכלכליים עם ישראל יהיה משמעותי יותר מאיבוד יחסי המסחר הישירים בין המדינות. "בשנת 2004 חתמו ישראל ומצרים על הסכם QIZ. ההסכם מאפשר לחברות מצריות לייצא מוצרים לארה"ב בפטור ממכס, בתנאי ש-10 אחוזים מחומרי הגלם של המוצר הסופי שמצרים מייצאת מקורם מישראל. "מנתוני משרדנו עולה שבשבעת החודשים הראשונים של שנת 2011 היקף הייצוא מישראל למצרים ירד ב-18 אחוזים ביחס לשנת 2010, ועמד על 78 מיליון דולר בלבד. גם היקף הייבוא ממצרים לישראל ירד בשיעור דומה (16 אחוזים), ועמד על 137 מיליון דולר בלבד". ינאי ציין שבנוסף להטבות במיסוי שמצרים מקבלת בתמורה לשיתוף הפעולה עם ישראל, במפעלים שמייצרים את המוצרים המיוצאים מועסקים כ-70 אלף עובדים מצרים, ובעקבות משבר היחסים בין המדינות עתיד מקום עבודתם לא ברור. "בשנת 2010 היקף הייצוא המצרי דרך הסכם ה-QIZ עמד על כמיליארד דולר. עשרות אלפי אנשים יצטרפו למעגל האבטלה, שעומד כרגע על כ-12 אחוזים, כתוצאה מביטול הסכם ה-QIZ - וזאת מעבר למאות מיליוני הדולרים של הסחר הישיר בין ישראל למצרים שעומד בסכנה". לדברי ינאי, ביטול הסכמי הסחר יהיה ירייה ברגל מבחינת המצרים. "אני סבור שרוב החברות הישראליות יצליחו לשרוד גם אם הסחר עם מצרים ייפסק באופן גורף. לעומת זאת, המפגינים המצרים שמנסים בכל דרך אפשרית לגרום להפסקת הקשרים המדיניים והכלכליים עם ישראל, כנראה לא מודעים לאובדן ההכנסה שנאמד בכמיליארד דולר ולכניסה של כ-70 אלף עובדים למעגל האבטלה. אנו מקווים שההיגיון הכלכלי יגבר ויהיה בסיס איתן להמשך יחסי הסחר", אמר ינאי.